יום רביעי כ"ח בניסן תש"פ
המעתיק את דירתו מעיר לעיר – האם צריך לנהוג כמנהגי העיר הראשונה או השניה?
המעתיק את דירתו מעירו לעיר אחרת על מנת להשתקע בה, חלים עליו כל מנהגי העיר האחרת, בין לקולא ובין לחומרא, ואינו מחויב עוד במנהגי העיר הראשונה שממנה יצא.
אולם, אם העתיק את דירתו רק לזמן מה, ובדעתו לשוב לעירו הראשונה – הריהו נדון כבן עירו הראשונה, בין לקולא ובין לחומרא, אלא שאסור לו לשנות בפרהסיה ממנהג העיר בה הוא דר כעת, אף לחומרא, וכל שכן לקולא.
ושינוי העלול להתפרסם אף כאשר יעשנו בצינעה, אסור לעשותו בתוך העיר אף בצינעה, אך מותר לעשותו בשדות שבפאתי העיר, וכדומה. ומאידך, שינוי שאינו מעורר חשד, כגון שמחמיר ונמנע ממלאכה ביום מסוים – והרואים יניחו שאין לו מלאכה לעשות, ולא יבינו שמחמיר – מותר אף בפרהסיה.
[שו"ע תסח, ד, ומשנ"ב יד ו־כג, ושעה"צ יח]
לאיזו קבוצה של אנשים ניתן התואר 'קהילה'?
עיר שקיימת בה קהילה ותיקה, מנהגיה חלים על כל התושבים החדשים הבאים לדור בה, בין לקולא ובין לחומרא; ואף אם מספר חברי הקהילה הותיקה קטן בהרבה ממספר התושבים החדשים.
אולם, תושבים חדשים שהקימו לעצמם קהילה נפרדת, וכפי שמצוי בערים הגדולות, שיש בהן מספר קהילות נפרדות – רשאים לנהוג כמנהגי אבותיהם, ואינם מחויבים במנהגי הקהילה הותיקה.
והתואר 'קהילה' – הן בנוגע לקהילה ותיקה, הן בנוגע לקהילה חדשה – ניתן לקבוצה שיש לה מנגנון ציבורי משלה, הכולל: בית כנסת שמתפללים בו בציבור בכל יום, מורה הוראה, מקוה טהרה, וכדומה.
[ביה"ל תסח, ד, ד"ה וחומרי]
מדוע חלים מנהגי הבעל על אשתו?
כאמוּר, אדם המעתיק את דירתו לעיר אחרת ובדעתו להשתקע שם, חלים עליו כל מנהגי המקום החדש, בין לקולא ובין לחומרא. ויש שכתבו, כי מסיבה זו חלים מנהגי הבעל על אשתו, בין לקולא ובין לחומרא, שהרי האשה קובעת את מקומה אצל בעלה על מנת להשתקע שם, ואדרבה, אין בידה לחזור למקומה הראשון מרצונה, מאחר ואינה יכולה להכריח את בעלה לתת לה גט. ויש מהראשונים שכתב שהטעם שמנהגי הבעל חלים על האשה הוא משום ש'אשתו כגופו'.
וכשהאשה מקֵלה בדברים שנהגה להחמיר בהם בבית אביה, משום שכך מנהג בעלה – אינה זקוקה ל'התרת נדרים'. ורשאי הבעל להניח לאשתו להחמיר כמנהגי בית אביה.
[ביאורים ומוספים דרשו, 21, וראה עוד שם]