אחד הנגידים הגדולים והנכבדים שבארצות הברית רכש לעצמו מטוס פרטי מן המפוארים והמשוכללים ביותר, בשביל טיסותיו הרבות לעסקיו המסועפים על פני מדינות שונות. מטוסים אלו תואמים במיוחד עבור 'אנשי עסקים' ופמלייתם, משרתים ויועצים, עורכי דין ומזכירים, שכל צרכיהם מוכנים ומתואמים לפניהם בבטן המטוס בקפידה, כדי שתהא הטיסה נעימה ונינוחה.
במהלך אחת הטיסות ארעה פתאום תקלה נדירה באחד המנועים, תוך דקות ספורות החל המטוס לקרטע ולהתנדנד מצד אל צד כעלה נידף. כל יושבי המטוס היו בסכנה גדולה ונתקפו בפחד איום, מכל עבר נשמעו צעקות וזעקות שבר, כאשר האווירון כולו פתאום הוטה על צידו והחל 'צולל' מטה מטה…
הגביר דנן החל אף הוא להתכונן אל הגרוע מכל, כאשר בכל רגע אמור היה האווירון להתנגש באדמה ולהתרסק ארצה לשברי שברים, כשכולו נתון למאכולת אש ותמרות עשן, רחמנא לישזבן.
לפתע תפס היהודי העשיר את גודל השעה הנוראה, הן עומד הוא עתה בדקות האחרונות של חייו! לא נותרו לפניו כי אם עוד מספר נשימות קצוב… – הוא נזכר בשעה גורלית זו במאמר רבותינו ז"ל (ב"ר יד, ט): "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא, מאי טעמא (תהלים קנ, ו) 'כל הנשמה תהלל קה', כל הנשימה תהלל קה".
המדרש הזה צווח ואומר בפנינו: דרשוני וחיו! כמה עמוקה היא משמעות דברי זה המדרש – הרהר לו הגביר. רק עתה, על סף נשימותיו האחרונות, חדרה לתודעתו גודל חובת הודאתו לבורא ברוך הוא. שהרי אם על כל נשימה ונשימה צריך לקלס ולהלל, על אחת כמה וכמה בכל הטובות והחסדים העצומים שגמל עמו השם יתברך כל ימי חייו.
פתאום התחיל הגביר גם הוא להתפלל ולזעוק מקירות לבו, אך במקום לבכות וליילל בעומדו על שערי מוות, פצח היהודי בשיר והלל מקרב לב ונפש על כל החסד אשר גמל עמו השי"ת, כשהוא הולך ומפרט בהתלהבות גדולה את כל הטובות שנעשו לו בימי חייו. ליבו התמלא שבח ותהילה ככל שנזכר עוד ועוד מן המתנות הרבות שהוענקו לו משמים – בריאות ומשפחה, בית וממון, וכל שאר קנייני גוף נפש ורוח שזכה להם מיום עמדו על דעתו ועד הלום, ועל הכל נתן שיר ושבחה הלל וזמרה – כשלבסוף צירף בקשה וצעקה על העתיד, להושיעו גם עתה מצרתו הגדולה, כדי שיוכל להמשיך להודות ולהלל.
והנה בדרך פלא התייצב לו פתאום המטוס, והתיישר על מעמדו בקו ישר, ובניסים גדולים עלה בידו של הטייס המיומן להמשיך בטיסה המקרטעת עד הנחיתה בשלום!
המקרה הנורא הזה חדר עמוק לעצמותיו של היהודי ועשה בו מהפכה אדירה. באותן דקות שנדמו כנצח, של שיר ושבחה לחי עולמים ב"ה – הוא למד על בשרו ועל נפשו את 'טיב ההודיה', ומאז התהפכה הסתכלות השקפתו בחיים, לראות תמיד בחלק הטוב שנתן לו השי"ת. ובכל תפילת שמונה עשרה אינו שוכח להודות ולשבח לבורא על כל מה שהעניק לו מן השמונה עשרה הקודם ועד עתה!
(טיב הקהילה)