"אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל-חַטֹּאת הָאָדָם" (במדבר ה׳ ו׳)
הנה סיפור מדהים שהתפרסם בבני ברק ערב ר"ה תשנ"ה (פדה נפשי, עמ' ע"ד) ואמר עליו רבינו שמצווה לפרסמו ברבים, וכך המעשה, קברן אחד לאחר שעסק בקבורתו של נפטר אחד, כשהגיע לביתו ראה שאבד לו הארנק ובו סכום מאוד גדול של כסף, לאחר מחשבה הבין שהכסף נפל לו בעת שקבר את המת.
פנה הקברן לרבינו ושאלו, האם מותר לפתוח את הקבר להוציא את הכסף, כיון שמדובר היה בסכום גדול, התיר רבינו לפתוח את הקבר אחר בקשת מחילה מהנפטר לפני שיתחיל המת להתנוון, וכך עשה, כשפתח הקברן את הקבר נבהל מאוד כשראה שם ג' נחשים שמכישים ואוכלים את בשר הנפטר, למרות שכבר ראה אי אלו מחזות זוועה בחייו, אבל כזה דבר נורא ומזעזע לא ראה. מזועזע עד עמקי נשמתו, סגר מיד את הקבר, ובא לרבינו לספר לו את המחזה הנורא שראה.
שאל רבינו את הקברן מה שם הנפטר, והקברן אמר לו את שמו, אמר לו רבינו אני מכיר את האיש והוא היה מלוה בריבית, והוכחתי אותו כמה פעמים, ולא שמע, וזה עונשו, לכן מצוה לפרסם את הסיפור הזה למען ישמעו ויראו. וזה שנענש בנחש שהרי הוציא הכתוב את האיסור בלשון "לא תשיך" (דברים כג, כ) והאיש שמלוה בריבית הוא נושך את אחיו וכנגד זה נענש בעונש של נשיכת נחש, ה' ישמרנו ויצילנו.
***
כשהגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, הוציא את ספרו 'מלכים אומניך' על הלכות אמירה לנכרי בשבת, הוא זכה לקבל מכתב ממרן שבט הלוי זצוק"ל , רבינו ביקש להוסיף שתי עובדות שכדאי שיכתבו לדור אחרון על חיזוק כוח שמירת שבת כהלכתו:
ונצטט את לשונו של רבינו זצוק"ל: "מסר לי לפני שנים כבוד הגה"צ ר' הלל וינברגר זצ"ל גאב"ד סערדאה על שחותנו הרב הצדיק ר"י שליזינגר שהיה מצאצאי הגאון הצדיק המפורסם ר' הלל ליכטנשטיין מגדולי תלמידי מרן החת"ס וכידוע היה מוכיח גדול בשער, ובאחד מספריו מטיף מוסר לעיר פרשבורג שנמצאו בה מחללי שבת, שלא ישכחו את דברי חז"ל שחילול שבת גורם שריפה.
וכשהיתה השריפה הגדולה בעיר פרשבורג ונשרף כל רחוב היהודים כידוע, התחילו הלהבות לכלות את הבתים עד שהוצרכו להשליך את כל הספרים לרחוב וכולם נשרפו, ונשאר רק כמה שורות, שבו מזהיר את בני העיר פרשבורג מפני האש של שריפה.
ועוד הוסיף רבינו: לפני בערך כמעט ארבעים שנה בא אלי גביר גדול אחד, יהודי חרדי, ואמר לי שרוצה לקנות בית חרושת לזכוכית, שהוא מקור פרנסה גדול, והזהרתי אותו שהכל יודעים שבית חרושת לזכוכית קשור עם חילול שבת, על כל פנים דרך אמירה לגוי, כי צריך לשמור על התנור הגדול, ואמרתי לו אז, ר' פנחס כל הנוגע בשבת מפסיד ויורד מנכסיו. ולצערי לא הבין אזהרתי ולא עברו רק שנים מועטות והלה איבד הכל באופן מבהיל עד שהוצרך לברוח מא"י לחו"ל.
