בשיחה מיוחדת שקיים הרב י' הייזלר ('המבשר תורני' פקודי תשע"א) עם הגאון רבי שמואל קמינצקי שליט"א ראש ישיבת פילדלפיה, על דמותו של אביו הגדול מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, הוא סיפר:
"ההערצה והאהבה שרחשו כלפי אאמו"ר זצ"ל מכל החוגים והעדות, היתה מפליאה. כאשר עלה מליטא לארה"ב בשנת תרח"ץ, נבחר לכהן כרב ביהמ"ד 'תורת אמת' החסידי שבטורונטו. למרות שגדל בליטא, שם שאב וקיבל את תורתו והשקפתו, נבחר כרב הקהילה החסידית, הודות לאישיותו וחכמתו המיוחדת ששבתה את לב כל רואיו.
"בפגישתו הראשונה עם ראשי הקהל בטורונטו נשאל אאמו"ר זצ"ל האם נסע מעודו לרבי גדול, והשיב: 'היה לי רבי שלא עזבתי אותו לרגע. עם הרבי שלי אכלתי ובביתו לנתי בלילות, אולם מה לעשות והרבי שלי היה ליטאי'… כוונתו היתה לרבו ה'סבא מסלבודקה' זי"ע אליו היה דבוק כל ימיו.
"בהזדמנות אחרת כאשר נשאל על ידי מתפללי ביהכ"נ החסידי האם היה חסיד של איזה רבי מסוים, השיב: 'אני חסיד של הרבי שלי, הסבא מסלבודקה, אבל הרבי שלי בעצמו הוא מתנגד'…
"פעם כשישב עם בני עדתו החסידים, סיפרו בני הקהילה כל אחד בתורו סיפורי מופת על רבותיהם. ואז פנה אחד מהם ואמר לאאמו"ר: 'ואולי גם כבוד הרב יכול לספר לנו איזה שהוא 'מופת' על הרבי שלו?…
אאמו"ר הרהר רגע קט ואז פתח וסיפר: 'בתקופת מלחמת העולם הראשונה עמד הסבא מסלבודקה זי"ע בתפלת שמו"ע במרתף שבו לא היו קבועים חלונות רגילים, אלא חלון אחד היה קבוע בתקרה ומכוסה בזכוכית עבה. לפתע חלף במקום מטוס של הצבא הרוסי במהירות ובגובה נמוך, ומרוב הרעש וההדף התנפצה הזכוכית ושבריה נפלו פנימה והתפזרו על הרצפה. הרעש והבהלה במרתף היו גדולים, אולם ה'סבא' זצ"ל המשיך להתפלל כאילו לא אירע דבר. רק כאשר סיים את תפילתו הבחין בשברי הזכוכית הפזורים במקום, ושאל את סובביו 'מה אירע כאן'.
"'זהו המופת מהרבי שלי'… סיים אאמו"ר זצ"ל את סיפורו באוזני קהל עדתו, שנהנו מאוד למשמע הדברים".
1/447