"לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר י"ב ז')
המהר"י בן לב היה מגדולי הדורות, בן דורו של מרן הבית יוסף, ואף היה עמו בקשר קרוב. ידוע המעשה שהיה עם המהר"י בן לב, הממחיש לנו את חומרת העניין של כבוד תלמידי חכמים.\
לפני מהר"י בן לב באו שני אנשים לדין תורה. לאחר שדן בעניינם, הוא הכריע ופסק לטובת אחד מבעלי הדין. בעל הדין השני, ברוך שמו, היה גברא אלימא שלא ציית דינא. הוא היה עשיר ובעל מעמד וקשרים עם השלטונות, והוא לא קבל את העובדה שיצא חייב בדין. הוא החציף פנים לרב ודחה בזלזול את פסק הדין.
בית הדין היה ליד חנות בשמים. מהר"י בן לב יצא מבית הדין לרחובה של העיר ועשה את דרכו לביתו. אותו רשע המתין לו, וכאשר עבר הרב ליד חנות הבשמים סטר לו אותו חצוף על פניו. באותה עת גדשו את הרחוב המוני אדם שהיו עדים למעשה הנבלה, אך איש לא העז למחות בפני אותו עז פנים, משום שאימתו היתה מוטלת על הבריות.
בעל חנות הבשמים, אברהם קטלני שמו, היה צריך לטול משהו מן החנות. בשעת לילה, בעודו מחזיק בידו נר, הוא גשש בחנותו למצוא את מבוקשו. לפתע הוא ראה עכבר משוטט בחנות. מיד הוא החל לדלוק אחריו בנסיון ללכוד אותו, ותוך כדי מרוצה נפל הנר מידו. בתוך זמן קצר התלקחה כל החנות והיתה למאכולת אש. עד מהרה התפשטה האש אל מחוץ לחנות וכלתה כחמשת אלפים בתים בעיר. תושבי העיר נסו בבהלה על נפשם אל מחוץ לעיר, אולם האש השתוללה והתפשטה אל השדות שמחוץ לעיר וכמאתיים איש נשרפו למות. בעקבות זאת פרצה מגפה קשה ובכל יום נספו בה אנשים רבים. באחד הימים מתו שלש מאות וארבעה עשר איש, כמנין 'ש-ד-י', ומאז התמעטה המגפה עד שנעצרה לגמרי. אולם הסיפור עצמו לא נעצר.
אחד הצאצאים של אותו רשע חצוף היה לא פחות ולא יותר מאשר ר' מרדכי אושמינר. הוא היה גאון עולם וצדיק נשגב, אשר נודע בכל ליטא כבעל מופת ורוח הקודש. באחד הלילות נגלה מהר"י בן לב בחלום לר' מרדכי אושמינר ואמר לו: "דע לך כי הנך מצאצאיו של אותו רשע, עליך לתקן את הנשמה שלו!"
שאל אותו ר' מרדכי מה התקון שעליו לעשות, אמר לו המהר"י בן לב: "עליך לנסוע לעיר אנטופול, לסור לביתו של הרב המקומי ולקנות ממנו את הספר שלי".
ספרו של המהר"י בן לב, שו"ת מהר"י בן לב, הוא ספר מפורסם וחשוב והיה מצוי בבתיהם של תלמידי חכמים שהיו הוגים בו. אך מהר"י בן לב הורה לו ליטול את ספרו דוקא מאותו רב. התקון לעוונו של אותו רשע יהיה על ידי שצאצאו, ר' מרדכי אושמינר, ישנן את הספר עד שידע אותו על בוריו.
למעלה משלש מאות שנה חלפו מאז אותו מעשה נבלה שנעשה במהר"י בן לב, ועדין נשמתו צריכה תקון. ר' מרדכי העלה על הכתב את דבר החלום, כדי להודיע ברבים את חומרת החטא של בזוי תלמידי חכמים. נורא!