ברטט סיפרו על נסיעתו של הרה"ק בעל 'בית אברהם' מסלונים זי"ע למירון, בל"ג בעומר שנת תרפ"ט. הוא התפלל תפילת ערבית וספר ספירת העומר במערה בלהב יקוד אש. אחרי התפילה עלה לגג המערה, והדליק את המדורה.
בזעקה נבקע אז מלבו הגדול, מאמרו הידוע של ה'בית אהרן' זי"ע: "מה הקב"ה לכל אף רבי שמעון לכל, אפילו לפחותים". הוא שר אז "וטהר ליבנו", ואת המזמורים הנהוגים. כשהגיע בשיר "ואמרתם" לפסקה "קֹולֹו זִמֵר עָרִיצִים, וְּהִכְּרִית אֶת הַּקֹוצִים, וְּהִצִיל הַלְּחוצִים" – רעשה כל החצר מסביביו…
אחרי עריכת השולחן התיישב הרבי על אבן סמוך לציון ושר בניגון מיוחד: "אַל יָשֹב דך נִכלם"… שנים רבות אחרי כן היה בעל 'ברכת אברהם' זי"ע מתאר בבכי: "על האבן הזאת ישב ה'בית אברהם' ושר "אל ישוב דך נכלם"… [ס' אור היקוד הם יוקדים].
מי יודע, אם לא התכוון אותו צדיק גם על תקופה זו, על שבורי לב, דכים ונכלמים שאין בכוחם לעלות למירון השנה. מי יודע אם לא היה שואג אף על הצלת הלחוצים בימינו אלה, ירחם ד'!
***
פעם כתב 'הבית אברהם' מכתב לחסיד אחד שהשתוקק לבוא אליו לראש השנה ונבצר ממנו הדבר: "ידידי! יכול להיות, כי הגעגועים המה יותר טוב מעצם הנסיעה…".
רעיון נפלא ראיתי פעם בספר 'ארץ צבי' להגאון הקדוש מקוז'יגלוב זצ"ל הי"ד, תלמידו של ה'אבני נזר' זי"ע וראש ישיבת חכמי לובלין:
"מתוך כיסופי אבותינו במדבר, למשכן ד' [מכ"ה כסלו עד חודש ניסן], נוצרה בעתיד אש גדולה, שלא שלטו בה חורבן וגלות, והם ימי החנוכה…" [ארץ צבי חנוכה ופ' פקודי].
ובכן, מי יודע אפוא אילו אורות נצח יופיעו בעולם על ידי תשוקה זו שבל"ג בעומר תש"פ. 'מדורה גדולה', שגם מים רבים לא יוכלו לכבותה; על ידי הגעגועים וההתקשרות מרצון, על ידי עסק בתורתו של רבי שמעון.
הוי! נשיר נא כולנו יחד בהמיית לב: "תורתו מגן לנו, היא מאירת עינינו, הוא ימליץ טוב בעדנו, אדוננו בר יוחאי"…
(שביבים מתוך מאמרו של הגרמ"י קנר שליט"א בביטאון 'אספקלריא' אמור תש"פ)