סדר הברכות
בט"ו בשבט אוכלים הרבה מיני "פרי העץ", ויש לדעת על איזה פר י יברך כדי לפטור את השאר.
כשיש לפניו הרבה מיני פירות, אם כולן ברכותיהם שווין, ויש בהם משבעת המינים, יש לו לברך על הפרי שהוא משבעת המינים, ועי"ז פוטר הברכה לכל שאר הפירות (שו"ע ס' רי"א ס"א). ואפילו אם הוא רק חצי פרי והשאר הם פרי שלם – מברכים עליו (משנ"ב סק"ד).
אם שניהם ממין אחד, משבעת המינים, או ששניהם אינם מין שבעה, מקדים השלם, ואפילו החצי חביב יותר בכל זאת השלם עדיף (משנ" ב שם), וכששניהם שלמים, מקדים המין שרגיל להיות חביב אצלו, אפילו עכשיו חפץ במין השני (שו"ע שם ומשנ"ב ס"ק י"א).
ואם גם שניהם שלמים, או שניהם אינם שלמים, וגם שניהם חביבים ואחד גדול מחברו, הגדול עדיף (׳דעת תורה׳. וכמש"כ השו"ע סי ' קס"ח סעיף ב' לענין פת).
כשיש כמה פירות משבעת המינים, כל מין הסמוך בפסוק למילת "ארץ" קמא או בתרא הוא קודם למין השני. וסדר חשיבות בז׳ מינים הוא (חיטה ושעורה אינו מצוי אצלנו לאכול כמות שהם): זית, תמר, ענב (גפן), תאנה ורימון (שו"ע שם ס"ד). (יש שנותנים רמז לדבר לפי הגרעין שבו: זית, יש לו גרעין אחד. תמר, יש לו גרעין אחד שנראה כשתיים. ענב, יש לו כמה גרעינים, ותאנה יש בו יותר גרעינים, ורימון יש בו מאות גרעינים).
ולסיכום: כשיש הרבה מיני פרי העץ, סדר ברכתן הוא: ז׳ מינים (לפי קדימה בפסוק סמוך ל"ארץ"), שלם, חביב, גדול. ואין צורך לאכול כל הפרי החשוב תחילה, אלא אחר שכבר אכל ממנו קצת יכול לאכול שאר הפירות (׳כף החיים׳ סי׳ רי"א ס"ק ט׳).
"שהכל" ממין שבעה וברכת "האדמה"
שאלה: יש לפניו בירה (שבעת המינים) ובוטן, והבירה חביבה יותר. על איזה יברך קודם?
תשובה: יברך תחילה על הבוטן, כיון ש"האדמה" היא ברכה מבוררת יותר מברכת "שהכל", ואף שהבירה היא ממין שבעה (שו"ע סעיף ג, משנ"ב ס"ק י"ב, שעה"צ ס"ק ט׳).
מיץ רימונים ומיץ שזיפים
שאלה: יש לו מיץ שזיפים וגם מיץ רימונים (שניהם ברכתם "שהכל"), על איזה יברך קודם?
תשובה: כיון שמיץ רימונים הוא משבעת המינים, אע"פ שברכתו "שהכל", עדיין יש לו מעלה של ז׳ מינים, וכמבואר בשעה"צ (ס׳ רי"א סק"ט) בשם פמ"ג, שדבש תמרים יש לו מעלת מין שבעה הגם שהוא "שהכל", עי׳ שם. וה"נ מיץ רימונים יש לו מעלת מין שבעה והוא קודם למיץ שזיפים (עי׳ ט"ז ס׳ קפ"ב ס"ק א׳, דשכר יש מעלת ז׳ מינים, אבל עי׳ ׳מגן אברהם׳ שם ס"ק ב׳, שכתב מכיון שברכתו "שהכל" אין לו מעלת ז׳ מינים).
חשב שאגוזים הם מין האדמה
שאלה: היו לפניו פרי העץ ופרי האדמה, וכיון להוציא בברכת "פרי העץ" את כל מיני העץ שהיו שם, וחשב שאגוזים הם פרי האדמה, ולאחר ברכתו נודע לו שאגוזים הם פרי העץ, האם צריך לברך עליהם "פרי העץ" כיון שלא היה בדעתו לפוטרם?
תשובה: כיון שהיה בדעתו לפטור את כל פירות העץ שהיו שם, ולמעשה היו שם גם אגוזים שהם מיני העץ, שפיר נפטר ולא מתחשבים בזה שטעה וחשב שאגוזים הם אדמה (הגרע"א).
ברכת "המוציא" על עוגה
שאלה: טעה ובירך ברכת "המוציא" על עוגה (שברכתה ודאי מזונות), האם יצא יד"ח?
תשובה: כיון שיש עליו שם פת (דהרי אם היו קובעים עליה סעודה ברכתה "המוציא") בדיעבד יצא בברכתו, אבל תבשיל מחמשת מיני דגן (אפילו היו קובעים עליו סעודה, ברכתו "מזונות") אין עליו שם פת, ואפילו בדיעבד לא יצא (׳חיי אדם׳ כלל נ"ח אות א׳, קישו"ע ס׳ נ"ו סעיף א׳, ׳כף החיים׳ ס׳ קס"ח ס"ק מ"ג).
אוכל תמר (דבש) להמתיק תה
שאלה: שתה כוס תה, ובמקום לערב סוכר אוכל תמר בפיו כדי להמתיק את המשקה, האם צריך לברך עליו?
תשובה: אם גם בלי התה היה אוכל את התמר, צריך לברך ברכת "העץ" על התמר וברכת "שהכל" על התה, אבל אם אוכל את התמר רק כדי להמתיק את המשקה, הר"ז נעשה טפל לתה, וברכת "שהכל" של התה פוטרת גם את התמר. ואם אוכל את התמר לפני שמתחיל לשתות את התה, מברך עליו ברכת "שהכל" ופוטר בזה את התה (אע"פ שהוא משבעת המינים, בכל זאת נעשה טפל, כמש"כ ה'ביאור הלכה׳ ס׳ קע"ד סעיף ז׳ ד"ה ופת, שאפילו על פת בכה"ג מברך ברכת "שהכל").
בירך על סוכריה של חבר
שאלה: ילד ראה סוכריה ביד חברו ובירך עליה "שהכל" (כדי להכריח את חברו לתת לו את הסוכריה, שלא תהיה ברכה לבטלה), האם חברו חייב לתת לו את הסוכריה?
תשובה: כיון שלא היתה לו רשות לאוכלה כלל, אין חברו חייב לתת לו, ובכל זאת אם הסכים ונתן לו, יצא בברכה זו ולא צריך לברך פעם שניה (הגר"ח קניבסקי שליט"א).
החליט באמצע הסעודה לאכול בשר
שאלה: נטל ידיו והחליט לאכול בסעודה רק דגים, לאחר שגמר את הדגים החליט לאכול גם בשר, האם צריך לברך על הבשר? יסוד השאלה הוא, שפת פוטר את כל המאכלים שבסעודה, מכיון שדעתו עליהם, אבל בזה שהוא פירש בדעתו לאכול רק דגים ולא בשר, שמא אין הפת פוטרתו, ויש צורך לברך על הבשר ברכת "שהכל׳ באמצע הסעודה.
תשובה: איתא בשו"ע (ס׳ קע"ז סעיף ה׳ וברמ"א שם), אם בירך על הפת, ואח"כ שלחו לו מבית אחר, אפילו לא היתה דעתו עליו, לדעת השו"ע צריך לברך ולדעת הרמ"א אינו צריך לברך, משום שמסתמא דעתו על כל מה שיביאו לו, ולכן גם בזה, אפילו היה בדעתו לאכול רק דגים ולא בשר, סו"ס מונח בדעתו שבמשך הסעודה כל מה שיחליט בהמשך נכנס בברכתו מתחילת הסעודה, ואין צריך לחזור ולברך (הגר"ח קניבסקי שליט"א).
החזיר שתיה לארון: וכעין זה, אפילו שתה משקה והחזיר את הבקבוק לארון, בכל זאת אם חוזר ולוקחו אינו צריך לברך עליו, כי אדם דעתו להחליט לכאן ולכאן, ותמיד נשאר לו צד שיחזור וישתה עוד (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).
ברכה על אוכל גזול
שאלה: גזל חיטים וטחנם, ואפאם, קנאם בשינוי אבל אינו יכול לברך עליהם משום שאין זה מברך אלא מנאץ (עי' משנ"ב ס׳ קצ"ו ס"ק ד׳). יש לדון האם מותר לאוכלם בלי ברכה היות שאסור לברך עליהם?
תשובה: יש סוברים שסו"ס אסור ליהנות מעולם הזה בלי ברכה, ואסור לאוכלו בלי ברכה (הגראי"ל שטינמן זצ"ל, והגר"ח קניבסקי שליט"א), ויברך על משהו אחר, ואח"כ יאכל. ויש סוברים, כיון שאסרו חז"ל לברך, ה"ל כמו אונן שאסור לברך וממילא מותר לאכול בלי ברכה, כמו כן בזה כיון שאסור לברך ממילא יכול לאוכלו בלי ברכה (הגר"א גניחובסקי זצ"ל).
עניית "אמן" על ברכה דרך הטלפון
שאלה: המדבר בטלפון, ושומע את חברו מברך "שהכל", האם יש לענות אמן על הברכה?
תשובה: כיון ששומע את הברכה בטלפון, אע"פ שלהוציא דרך הטלפון אי אפשר, מ"מ הרי יש כאן ידיעה שהוא מברך, וכעין שהיה באלכסנדריא במצרים שהרימו דגל להודיע שיענו אמן, הגם שלא שמעו את הברכה, ולכן בנד"ד יש חיוב לענות אמן (שו"ת ׳אגרות משה" או"ח ח"ב ס׳ צ"א אות ד׳), ויש סוברים, כיון שאין זה אותה רשות אין חיוב לענות אמן, אבל מותר לענות (הגר"נ קרליץ שליט"א).
ברכה אחרונה
מצוי מאד בט"ו בשבט, שאוכלים מיני פירות שהם משבעת המינים, וברכה אחרונה שלהם היא מעין ג׳, וכן אוכלים שאר מיני פרי העץ, שברכה אחרונה שלהם היא ׳בורא נפשות׳, ואם אוכל משניהם אין צריך לברך ׳בורא נפשות׳ על שאר הפירות, מכיון שגם הם בכלל ברכת ׳על העץ׳, שגם הם פרי העץ. אבל אם אכל פירות משבעת המינים ביחד עם פרי האדמה, או עם שאר מאכלים שברכתם "שהכל", צריך לברך מעין ג׳ על הפירות של שבעת המינים, וברכת ׳בורא נפשות׳ על שאר הדברים (שו"ע ס׳ ר" ח סעיף י"ג).
שיעור אכילת פרס
יש להיזהר מאוד, שלפעמים אוכלים קצת מכל פרי, ונמצא שלא אכל ביחד כזית כדי שיעור אכילת פרס, ואם מברך עליהם ׳ברכה אחרונה׳, הרי זו ׳ברכה לבטלה׳.
הקיא את האוכל
אם הקיא את האוכל ולא נשאר בו שיעור, הוי כלאחר זמן עיכול ולא יברך עוד ברכה אחרונה (׳שערי תשובה׳ ריש סי׳ ר"ח).
ברכת המזון על ירקות
שאלה: בארוחת הצהרים אכל תפו"א, ירקות וקציצות דגים, ובירך ברכת המזון כמו בכל יום, ונזכר שלא אכל לחם, האם יצא בזה יד"ח?
תשובה: כיון שחיוב ברכה אחרונה הוא ׳בורא נפשות׳ אין ברכת המזון פוטרתו, וצריך לברך ברכת ׳בורא נפשות׳ (עי׳ משנ"ב ס׳ ר" ב ס"ק נ"ה).
בירך "בורא נפשות" במקום מעין ג'
ברכת ׳בורא נפשות׳ אינו דומה לברכת "שהכל" שהוא ברכה ראשונה וכוללת כל המאכלים, אלא ד"בורא נפשות׳ מועיל רק על מינים מסוימים, ולכן אם בירך ׳בורא נפשות׳ על דבר שברכתו מעין ג׳ לא יצא (משנ"ב ס׳ ר"ב ס"ק נ"ה).
מעין ג' או "בורא נפשות"
שאלה: אכל מזונות ושהכל, איזו ברכה אחרונה יברך קודם, ברכה מעין ג׳ שהיא חשובה יותר או ברכת "בורא נפשות" שהוא תדיר?
תשובה: מסתבר שיש לברך מעין שלוש קודם, מכיון שהוא חשוב, אע"פ שהוא לא תדיר כ"כ (׳ביאור הלכה׳ ס׳ ר"ב סעיף י"א ד"ה ובורא).
ברכת "אשר יצר" או "בורא נפשות"
שאלה: אכל דבר שחייב ברכה אחרונה ושכח לברך והטיל מים, ונזכר בזה קודם ברכת "אשר יצר", איזה קודם?
תשובה: ברכת ׳אשר יצר׳ קודם שהיא תדירה (משנ"ב ס׳ ז׳ ס"ק ב׳ בשם רש"ל), וכאן אין חשיבות בברכה אחת יותר מהשניה.
ברכה אחרונה על שומשום
שאלה: אכל גרגרים של שומשום, האם יש להם דין של ׳בריה׳ שלכתחילה אין לאוכלם פחות מכזית (כמבואר בשו"ע או"ח סי׳ ר"י) משום ספק ברכה אחרונה?
תשובה: שומשום נחשב ל׳בריה׳, ולכן אין לאוכלם לבדם פחות משיעור כזית, ועכ"פ כשאוכלם ביחד עם עוגה בודאי נחשב טפל לעוגה וברכת העוגה פוטרתו (׳שבט הלוי׳ חלק ח׳ תש׳ ל"ד אות ב׳). אולם כל זה כשיש שיעור כזית בעוגה, ואז הטפל פטור, אבל כשהעיקר הוא פחות מכזית והטפל הוא כזית, חייבים ברכה על הטפל (כמבואר בשו"ת ׳אגרות משה׳ או"ח ח"ד תש׳ מ"ב). וא"כ לכתחילה אין לאכול עוגה או ביסקוויט פחות מכזית כשיש עליה גרגרי שומשום, כיון שיש ספק חיוב ברכה על השומשום משום ׳בריה׳.
שיעור אכילה בניתוח לקיצור קיבה
שאלה: מצוי היום שעושים ניתוח לקיצור קיבה (ועי"ז יורדים במשקל) ולעיתים אוכלים פחות מכזית וכבר מרגישים שובע, האם יש לברך ברכת המזון? יסוד השאלה, שבכל המאכלים שיש בהם חיוב ברכה אחרונה מדרבנן לא תיקנו שיברך רק אם אכל שיעור כזית, אבל באכילת פת שיש חיוב ברכת המזון מן התורה כשאכל שיעור שביעה, ככתוב ׳ואכלת ושבעת׳ – האם כשיש שביעה בלי כזית אפשר גם לברך.
תשובה: גם בפת שהחיוב הוא שיעור שביעה, בכל זאת דוקא כשאכל שיעור כזית, ואם אכל פחות מכזית אפילו מרגיש שובע לא מברך ברכת המזון (עי׳ משנ"ב ס׳ ר"י ס"ק א׳ בשם פמ"ג, ושעה"צ שם ס"ק י', ובספר ׳אמרי בינה׳ או"ח ס׳ ט"ו, אולם עי׳ שו"ת 'חתם סופר׳ או"ח תש׳ מ"ט שנקט שחייב לברך ברכת המזון אם שבע בפחות מכזית).