הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א
"שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (דברים ה, י"א)
בראש רשימת המתנות האהובות ביותר שקיבלנו מבורא עולם, עומדת המתנה הקסומה ויקרת הערך, בעלת הילת ההוד הרוחנית ביותר העטופה גם בתענוג אישי צרוף: מתנת יום השבת. כפי המבואר בעשרת הדברות בפרשת השבוע, קיבלנו מתנה לשמור את יום השבת, כך שאחת לשבוע, עוצר העולם משאונו ואנשים מדאגותיהם, דלתות העסקים נסגרות וגם המשרדים ננעלים, בבוא יום השבת.
ניחוחות השבת מלווים אותנו מילדותנו, מעלים בנו זכרונות מעוררי געגוע. זמירות השבת מעלות בנו צלילים של הדר, ובלב הולכת ומתפשטת התחושה של מנוחת אהבה ונדבה, יממה של עונג רוחני נשגב, תענוג לגוף, שמחה לכל נשמה יהודית. מהרגע בו שוקעת החמה בצאת השבת האחרונה, אנו סופרים את הימים והלילות, הדקות והשעות, מתי נוכל לשורר שוב ברגש רב: 'לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה!'
יום השבת מכונה 'מעין עולם הבא', ולא בכדי. אין יהודי שלא חש בכך, אין לב שלא מרגיש זאת. ביום השבת אנו כמו נכנסים לתוך ענן צחור וקטיפתי, מלטף ומרומם, חוסים בצילו של אבא שבשמים, שנתן לנו מתנה טובה במיוחד ושבת שמה. דאגות העולם נזנחות לאחור, כל מלאכתנו כבר עשויה, יש לנו רגעי הוד להתרפק על אבא שבשמים, שעות מרוממות להתרגש עם החיבור לאבינו האהוב, יממה מתוקה של התענגות שלא ניתן לתארה….
יום השבת, מוביל אותנו בתוך מסלול רוחני מענג במיוחד. אנו יוצאים לדרך בתפילת קבלת שבת משמחת, מתרוממים טפח וטפחיים בתפילת ערבית, ואז זוכים ליטול את גביע הקידוש, ולהתרגש עם כל מילה המשתפכת מהלב: 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו…' אחרי סעודת התעלות בשירה וזמרה ומנוחת שבת ראויה, נשוב לשאת ליבנו אל על בתפילת 'נשמת' המתפרצת ובוקעת מקירות הלב, בהודאה עמוקה כי 'אין אנחנו מספיקים להודות'.
ביום השבת, אנו זוכים להיטען בעולם רוחני עשיר ובאנרגיות גבוהות, מקבלים כוחות לאתגרי ימי השבוע. אך לא רק במישור הרוחני אלא גם במישור הגשמי: רבי שמעון בר יוחאי חושף בזוהר הקדוש, סוד שכדאי להתבונן בו: 'כל ברכאן דלעילא ותתא – ביומא שביעאה תליין' – כל הברכות וההשפעות ניתנות ומושפעות ומוענקות ביום השבת. זה נראה כאילו העולם עוצר – אך דווקא ביממה הזו נקבע עד כמה הוא יתקדם, איך יעבור עלינו השבוע הקרוב, האם נזכה בשבוע מבורך.
יום השבת, למעשה, הוא כעין 'מגה סגולה'. זו סגולה הכוללת את הברכות כולן. יהודי מתקשה בפרנסה? – תתחבר לשבת ותראה ישועות! יש בעיות בריאות? – שמירת שבת תוכיח נפלאות! משהו לא מצליח עם הילדים? – שמירת שבת יכולה לשנות את התמונה, כי היא מקור הברכה, ממנה נובע מעיין ההשפעה, ממנה מגיעות כל הברכות כולן!
בשבת הקרובה נקרא את הפטרת "נחמו נחמו עמי", ננסה להתנחם על הכאב הצורב שחווינו השבוע, בציון יום חורבן בית המקדש, שהגיע גם הוא, כפי שחז"ל מגלים, בשל חוסר בשמירת השבת. כי החיבור עם השבת, שמירת השבת, הקשר עם השבת – משדרג את מעמדנו, גורם לנו להיות רוחניים יותר וגם מעטר לראשנו כתר של ישועות והצלחות!
כולנו כה אוהבים את יום השבת ומחוברים אליו, נושאים בגאון את כתר 'שומרי השבת'. אך תמיד נוכל לשפר, להתחבר יותר, לדקדק יותר, לוודא כי איננו נכשלים חלילה, ללמוד את ההלכות על בוריין, ולהישמר ולהיזהר כי איננו טועים או נכשלים, ושומרים על השבת בהקפדה היתירה הדרושה, כפי ששומרים על מתנה כזו יקרת ערך, על יהלום נדיר ואהוב.
השבת שומרת עלינו, באותה מידה שאנו נזהרים בשמירתה, חרדים לכבודה, פועלים לשומרה בצורה מושלמת. לפעמים אנו נתקלים בשאלות מעשיות כמו ברירת עצמות דגים, הכנת כוס הקפה, פתיחת אריזות ועוד – כמה כדאי להיזהר בכל פרט, לעשות רק מה שמותר ולא להתבייש לשאול, ללמוד את ההלכות כדי שלא לטעות, ולהקפיד על קיומן המיטבי.
כי ככל שנשמור את השבת, כך השבת תשמור עלינו. ככל שנתייחס למתנת השבת כברכה ומתנה שאנו זהירים בכבודה – כך השבת תעניק לנו מתנות של ברכה, של שפע, של ישועות, של שמחה. אה, שבת קודש, נפשי חולת אהבתך!
נדודי נערה גלמודה…
היה זה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כשכוחות הרשע השטניים של גרמניה הנאצית העלו בדם ואש את יבשת אירופה, מנסים לכלות כל שם ושארית לעם היהודי. לקראת סוף שנת תש"א, פלשו הכוחות הגרמנים לשטחי ברית המועצות, והעלו באבק מלחמה את ליטא הקטנה.
האכזריות הנאצית הידועה לשימצה חברה לשנאת ישראל התהומית שפעפעה בליבם של הגויים הליטאים, שמצאו להם סייענים מרושעים במיוחד להגשמת השאיפה המשותפת. באותם ימים, נרצחו ונטבחו מאות יהודים בעיר טלז שהיתה עיר מחוז בצפון מערב ליטא, והיתר רוכזו בתוך גטו צפוף ומחניק, נטול תנאי מחיה אנושיים בסיסיים.
בין מאות היהודים שהצטופפו בגטו, נמנתה גם נערה צעירה אחת, שנשאה את שם המשפחה 'בקרמן'. כשהחליטו הגרמנים להעלות באש את הגטו על יושביו, ולחסל את מאות היהודים ששכנו בו, הצליחה להימלט ברגע האחרון מן הגטו הבוער. כבת 16 בלבד היתה, כשנמלטה בריצה מהעיר טלז, וחיפשה מקום להניח בו כף רגלה בכפרים הסמוכים. מהר מאוד גילתה, כי הכפריים המקומיים שונאים יהודים ומסרבים לארחה, מה עוד שהשלטון הגרמני אסר זאת בכל תוקף ואיים בעונש מוות…
למרות זאת, הצליחה הנערה להתגלגל מבית לבית, מזדהה כפליטה ליטאית גולה ואומללה שאיבדה את דרכה, המבקשת מזון ומחסה. היא כמובן לא גילתה את היותה בת ישראל כשרה, ונאלצה להתחכם שוב ושוב, כדי שלא לעבור על איסורי תורה בשהותה בין הנוכרים. שלוש שנים נמשכה הבריחה האמיצה הזו, במהלכה עברה בין עשרות בתים של גויים שדרשו ממנה עמל כפיים בתמורה למזון בסיסי, עד שעברה לבית הבא…
כשהיתה בת 19, הגיעה לכפר קטן, והתקבלה בזרועות פתוחות בבית משפחה נוכרית, שחפצה להשתמש בשירותיה הטובים, בתמורה לאירוח ביתי מלא ותנאי חיים נוחים, להם לא זכתה שנים ארוכות. בני המשפחה היו מודעים לסכנת אירוחה – שכן כבר נודע כי היא יהודיה, ולכן החביאו אותה בשעות היום בארונות הבית, ובחורים מיוחדים ברצפת הבית שכוסו בשטיחים, ורק בלילה, הורדו הוילונות ונאטמו התריסים, ואז יכלה לצאת ולשרת את בני המשפחה…
אחת המשימות שהוטלו עליה מדי ערב, היתה לתפור ולסרוג, לפי הספק קבוע. תיקון בגדי בני הבית שנקרעו, סריגת סוודרים מחממים או כפפות נוחות, יצירת מעילים טובים ומגינים מהחורף הרוסי הקר. מדי ערב היתה עובדת על תיקוני התפירה והסריגה, וזוכה באירוח נאות ונוח, במיטב התנאים האפשריים…
אך על דבר אחד לא הסכימה לוותר: על הזכות לנוח ביום השבת, תוך שמירת שבת מלאה ללא פשרות. וכיון שעיקר שעות עבודתה היו בלילה, הצליחה ליזום תחבולה גאונית: ביום חמישי בלילה, היתה תופרת וסורגת את מלוא ההספק גם עבור ליל המחר – ליל שבת. בליל שבת אין כל בעיה לשמש כשמרטפית או לספר סיפורים, ואחרי שבני הבית הלכו לישון – בשעות המיועדות לתפירה, לא עשתה דבר. בשעת בוקר הציגה את ההספק הכפול מליל ששי, כך שלא נודעה התחבולה…
זה לא היה קל, הרי היא בת 19 בלבד, עזובה וגלמודה, בעיצומה של מלחמה. ובכל זאת, היא אינה יכולה לוותר על שמירת שבת. שמירת השבת היתה עבורה הזדמנות להתחבר שוב, ולהתרפק על הקשר עתיק היומין עם העם היהודי ואבינו שבשמים, גם בסביבה נוכרית לחלוטין…
הצלה מהגרמנים והכלבים…
היה זה ביום שבתי אחד, בשעת בוקר. הנערה מתחבאת תחת אחד השטיחים כמדי יום, ואז נזכרה בעלת הבית – הגויה המארחת, כי עליה לצאת לסיבוב בשוק אך מעילה נקרע, ואין לה מעיל אחר. בלית ברירה הגיפה את התריסים באמצע היום, הרימה את השטיח – מתחתיו הוחבאה הנערה, וביקשה ממנה לצאת.
"הנה המעיל שלי", לחשה בקצרה, "אני צריכה לצאת, והשרוול נקרע. אני יודעת שזה מסוכן להוציא אותך ביום, אבל אין לי ברירה… הזדרזי לתפור את השרוול הקרוע, כי עליי להזדרז לצאת!" – פקדה עליה ביבושת. אך תגובת הנערה הפתיעה אותה – – –
"א…א…" גמגמה, "אני ממש מתנצלת, אבל אינני יכולה. אני נורא עייפה, אולי אעשה זאת הערב?" – שאלה בתחנון משהו. "לא בא בחשבון, אני חייבת לצאת ואני צריכה מעיל. תתפרי אותו עכשיו!" קבעה הגברת בשנית.
הנערה משכה בכתפיה, אך לא נכנעה. "אני לא יכולה, כואבת לי היד מאמש. זה בלתי אפשרי, ממש. אולי תקחי מעיל אחר וזהו? אני אתפור את זה בערב, מבטיחה!" – אמרה הנערה, מנסה לשכנע, אך לשווא. "בלתי אפשרי! חבל על הויכוח! כל רגע שאת בחוץ, מסכן את חיי שתינו, ובכל זאת הוריתי לך לצאת, כי זה נורא דחוף לי. מה זה כל התירוצים האלו עכשיו?"
"טוב, אומר את האמת", גמגמה הנערה בפנים סמוקות, "הרי אתם יודעים שאני יהודיה, ואינני עובדת היום כי זהו יום השבת. עד עתה הייתי עובדת כפול ביום חמישי בלילה, כדי להספיק גם את ההספק של ליל שבת. אבל לעבוד בשבת? לא בא בחשבון!" אמרה בעקשנות, תוך גבורה יהודית נועזת…
"שבת? ממתי? מה פתאום?!" – שאגה המארחת בכעס. "תירוצים את מחפשת, החלטת להתעצל. תתפרי או שאני זורקת אותך מהבית, כאן ועכשיו!"
להפתעתה, נתקלה בתגובה עקשנית, בלתי מתפשרת. בנימוס אך תוך עמידה על העקרונות, באופן עדין אך אמיץ במיוחד, עמדה הנערה על סירובה לעבוד בשבת. לנוכח זאת, חמתה של המארחת בערה בה, והיא החלה צועקת עליה בחרי אף: "אז תלכי מכאן עכשיו, הרגע. אי אפשר לסמוך עלייך, אינני יכולה להחזיקך בביתי אפילו לעוד רגע אחד. תעופי מפה עכשיו!"- והחלה דוחפת את הנערה האומללה מביתה, מלווה אותה בכינויי גנאי לרוב…
הנערה יצאה את הבית, רק בגדה לעורה, חסרת כל. נטולת משפחה, נטולת כסף, בודדה בעולמה שנזרקה גם מהבית בו התארחה, כדי לזכות לשמור את השבת כהלכתה. היא צעדה בשבילים שמסביב לכפר תוך מחשבות נוגות על עתידה, אך פניה האירו, עיניה ברקו משמחה על שזכתה לקדש את יום השבת, גם תוך מסירות והקרבה בלתי ניתנות לתיאור.
בין השבילים, גילתה שדה חיטה, עמוס שיבולים זקופות קומה שטרם נקצרו. היא נכנסה למעבה השדה, כופפה אלומת שיבולים, והתיישבה לנוח במקום מרוחק משאון הכפר, במקום מסתור בו איש לא ימצאנה. הרוח נשבה במשב רוח נעים, מזג האויר היה מושלם, ומחשבותיה הפליגו בגעגועים לשבתות נלהבות ומרגשות…
בתוך כמה רגעים, כמו שכחה ממצבה הבעייתי, מהסיכון הכרוך בחייה כעת. ליבה התעלה, נשמתה התרוממה, והיא החלה לשורר את תפילת קבלת שבת מתוך הזכרון, נישאת ברגש על כנפי המילים "לכה דודי לקראת כלה". כבר שנים שלא היתה משוחררת ורשאית לחוות את התענוג של יום השבת, ועתה ניתנה לה ההזדמנות…
מבין השיבולים, עלתה זמרתה של נערה יהודיה צעירה, שהניחה להתרגשות השבתית לכבוש את כל כולה. היא שוררה ברגש רב, מזמרת בהודאה עמוקה, חווה את רגעי ההתרפקות על התענוג השבתי העילאי. "גם בשמחה ובצהלה! בואי כלה!"- קראה בהתלהבות, נושאת עיניה לשמים…
לפתע, כמו מתוך חלום, שמעה מישהי קוראת בשמה. הקול הלך והתקרב ואז חזר והתרחק, נראה כי מישהו רץ ומתרוצץ, מחפש אחריה, שואל עוברים ושבים אם ראו מישהי הדומה לה. שוב ושוב נשמעו הקריאות הקוראות בשמה, והיא החליטה לחלץ את עצמותיה הדואבות מבין השיחים, ולבדוק מי מחפש אותה.
להפתעתה לא היה גבול, היתה זו בעלת הבית, שהתרוצצה כאחוזת טירוף בין שבילי הכפר, מחפשת אחריה במרץ, קוראת בשמה בזעקות שבר. מיד כשראתה אותה, התנפלה עליה המארחת בחיבוק חם, והתנצלה מעומק הלב. "אין לך מושג מה קרה", אמרה בנשימה טרופה, "ראיתי בעיניים כמה גדול הכח של השבת שלך" – – –
לנוכח דברים כאלה מפיה של גויה נוכריה, עשתה הנערה אוזניה כאפרכסת. הן שבו בהילוך מהיר אל הבית ממנו נזרקה אך לפני כמה שעות, שם הושיבה אותה המארחת, ביקשה ממנה להירגע, והחלה לספר מה קרה מיד כשעזבה את הבית:
"דקות ספורות אחרי שעזבת", אמרה, "לפתע נשמעו בדלת הלמות פטישים, דפיקות חזקות ומרושעות, שמאחוריהן עמדו נאצים גרמנים שפלים. מיד כשפתחתי, הם פרצו פנימה מלווים בכלבי גישוש אימתניים, הביטו בי בבוז וקראו לעברי: 'וכי מה חשבת? שלא נדע שאת מחביאה כאן יהודים? היכן הם? היכן הם? בוא נמצא אותם ונירה בהם, וגם איתך נבוא חשבון!' – שאגו לעברי. נתקפתי פחד מהחיילים, ידעתי שהם יודעים את האמת וכנראה מישהו הלשין עליי. אבל הייתי רגועה, כי ידעתי שאינך כאן. הם הפכו את הבית בחיפושים, עברו ארון אחרי ארון, וגם דקרו את השטיחים בסכינים ארוכות ומחודדות, כדי שאם תהיי מתחתיהם – תצעקי מכאבים וימצאו אותך…
"אחרי דקות חיפוש ארוכות, משלא מצאו דבר, הם התנצלו בחטף ועזבו את הבית. נותרתי המומה, מול בית הפוך, ואינני מעכלת את הנס שקרה לי – הן לו היית נכנעת לדרישותיי ומוותרת על השבת שלך, היית נרצחת בידיהם האכזריות, וגם אני לא הייתי נשארת בחיים! איזה כוחות נפלאים יש לכם היהודים, שבדיוק ברגע הנכון יש לכם משהו שמגן עליכם!" סיימה המארחת בהתפעלות…
הנערה האזינה ברוב קשב, ורק עתה הבינה כי העמידה על שמירת השבת, הותירה לה את נפשה לשלל. בהתרגשות אין קץ קראה ואמרה: 'יום השבת הוא מתנה, יום השבת הוא השמירה הטובה ביותר. לעולם לא תביני מהו יום השבת בשביל יהודים, ואף אני לא ידעתי כמה גדול כוחה לשמור, להגן, להציל…
לו הייתי נכנעת לך – כי אז כבר לא הייתי עכשיו בין החיים! העקשנות לשמור שבת, ההקפדה היתירה לא להיכנע לאיומים ולהפחדות ולהישאר יהודיה שומרת שבת בתכלית, הגנו עליי, הצילו את חיי!' – קראה ברגש רב, ויצאה בריקוד סוחף 'ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג'…
את הסיפור המטלטל, סיפרה הגב' בקרמן תחי' לאוי"ט בעצמה, והוא מובא בספרה 'מסילות בלבבם', המתאר את מסע טלטוליה בימי השואה האיומה. סיפורה המסעיר מחדיר את המסר, מפנים אל תוך הלב: השבת ניתנה לנו כמתנה, אך יותר ממה שהיהודי שומר על השבת – השבת שומרת עליו. כמה כדאי לנו להיזהר ולהישמר בשמירת השבת כהלכתה, כמה השבת פועלת למעננו, דואגת לנו, מאירה לנו ומעניקה לנו!
כשאנו עומדים בפני שאלה הלכתית או ספק וניסיון, הבה נעמיד לנגד עינינו את סיפורה של הנערה הזו, שהקריבה את המעט שהיה לה, את בית האירוח היחיד בעולמה, והסכימה להסתכן כדי לשמור שבת כהלכתה. לפחות כמוה, גם שמירת השבת שלנו צריכה להיות מוקפדת, מדוקדקת, ללא פשרות וללא 'בערך'. לא נעשה כל פעולה בלי לוודא שהיא מותרת לכתחילה, לא נפסוק כל הלכה בלי לוודא שאנו יודעים אותה על בוריה!
כי שמירת השבת היא אות עבורנו, מתנת אהבה, סימן של חיבה בינינו לאבינו שבשמים. באמצעותה הוא משפיע עלינו מטובו, דרכה הוא מעניק לנו את שפעו הטוב. הבה נשמור על מתנת השבת באהבה כי 'עם מקדשי שביעי, כולם ישבעו ויתענגו מטובך!'
כיצד נקבל שבת ברוגע?
אחד מזמני הלחץ והמתח בכל בית בישראל, הוא יום ששי אחר הצהריים. השעות הקודמות לכניסת השבת מלוות בעבודה רבה ולחץ הספקים גבוה, ויוצרות בלא מעט בתים שעות של מתח, מריבות ואוירה עכורה. כבר בדברי חז"ל מוזכרות שעות אלה כשעות של מחלוקת בבית, ועד היום – עדיין זו עובדה קיימת…
הבשורה היא, שאפשר להינצל מזה. יש החושבים כי לא ניתן לנצח את הלחץ והמתיחות לפני כניסת השבת, אך המציאות הוכיחה כי משפחות רבות כבר נגמלו וניצלו מהאוירה המתוחה הזו, בעזרת נוסחה סודית וכדאית במיוחד, אותה גילה הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע בסידור 'בית מנוחה': הנחת המפה הלבנה על שולחן השבת לפני חצות של יום ששי, היא סגולה בדוקה ומנוסה להבריח את הלחץ והמתח, המריבה והאוירה העכורה, מבתי ישראל.
כי המפה הלבנה, יוצרת אוירה שבתית, אוירה של מנוחה ושלווה. היא מביאה אל תוך הבית את הודה הקסום של השבת, ומשרה על יושביו אוירה רגועה וטובה, שמחה ומאושרת. הנחת המפה היא אולי צעד סמלי, אבל היא יוצרת אוירה של הקדמת קבלת השבת, של כניסה לשבת כמה דקות מוקדם יותר, וכך זוכים לאוירה המלכותית של קבלת שבת מתוך רוגע ושלווה, ולסגולה הנפלאה של 'תוספת שבת' הפותחת שערי אורה וברכה.
הבה נאמץ את נוסחת הקסם הפלאית הזו, נניח את המפה הלבנה מוקדם ככל האפשר, ונזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה!
(מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע')
לשליחת תגובות לכותב הטור הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א,
כתבו ל: [email protected]