הרב בנימין גולד
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" (ויקרא כ"ג, ט"ו)
עשרים וארבע אלף תלמידים היו לו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, כך מספרים חז"ל.
ומפני כך קבעו חכמים דיני אבלות בימים אלו של ספירת העומר להתאבל על פטירתם של אלו התלמידי חכמים, ואין מטרת האבלות לשם אבלות גרידא, אלא לפשפש במעשנו לראות ולתקן דרכינו בעיקר בענין חמור זה של בין אדם לחברו.
•••
ראוי להביא מעשה נורא שהתרחש עם מרנא החתם סופר, ללמדנו עד כמה נזהרו גדולי האומה בכבוד השני. הסיפור הובא בספר 'חיים שיש בהם, ובספר אדרבא:
הגאון רבי ישראל יצחק אהרן לנדסברג לימים אב"ד גרויסווארדיין, כשנכנס ללמוד בישיבתו של החתם סופר, מהיותו מחוסר אמצעים הציע לבחורים כי מוכן הוא לכתוב את כל חידושיו של החתם סופר מלה במלה ואפילו לתאר את כל תנועה ותנועה שלו והם הבטיחו לשלם לו על כך, ואז החליט שבשיעורו הבא של החתם סופר כשיחזור על החומר הנלמד בעבר, ישב הוא מתחת השלחן של החתם סופר ויגיד ויעשה בדיוק אותם תנועות של החתם סופר בשיעורו.
כשהתחיל השיעור המדובר, התיישב אותו בחור מתחת שולחנו של החתם סופר, וכשהתחיל את שיעורו, גם הבחור התחיל לחקותו ובדיוק מפליא ממש כפי שהחתם סופר עשה בשיעור, החת"ס חש באוירה קלילה, ובמבטי שחוק שהיו על פני הבחורים והוא תבע מאחד התלמידים לספר לו מה זה ועל מה זה? התלמיד נאלץ לספר לו על ההסכם שהיה עם אותו עילוי צעיר לכתוב את שיעוריו ולמוסרם בפני התלמידים בדיוק באותו אופן שהרב מוסרם.
והנה התרחש דבר נורא… החת"ס הגיב בהקפדה סגר את הגמרא ועזב את הישיבה. למחרת היום ציווה החת"ס למסור לכל הבחורים שעליהם להתייצב לשיעור ללא יוצא מן הכלל איש בל יעדר ומי שלא יבוא לא יורשה להיות בישיבה, והודיע החתם סופר שגם יצחק אהרן אותו נער צעיר חייב להשתתף ואם יסרב יש להביאו אף נגד רצונו. לא היתה איפא ברירה ליצחק אהרן וגם הוא בא כשכל גופו רועד כעלה נידף ונפשו כמעט פורחת ממנו, רוחו הייתה כה שבורה ורצוצה ממה שאירע בשיעור אתמול שלא היה יכול לבוא ברגליו והבחורים נאלצו להעמיסו על כתפיהם ולהביאו לישיבה, הוא ידע שכלתה אליו הרעה והיה בטוח שהרבי יגער בו קשות ויסלקו מהישיבה בבושת פנים.
כולם התיישבו במקומותיהם באימה ויראה והמתינו לבואו של החתם סופר… החתם סופר נכנס לחדר שיעורים התיישב במקומות כשיעיני כולם מושפלות מזכרון המעשה הנורא, ואז פתח החתם סופר ואמר 'בני היקרים אתמול בעת השיעור לא התנהגתי כשורה, במקום לשבח את הבחור יצחק אהרן על מידת חביבותו לחדושי התורה של רבו ולחביבות שלו בכלל ועל כשרונותיו הנעלים וזיכרונו הנפלא, נכשלתי בעוון של המלבין פני חבירו ברבים…. וכאן פרץ מרן החת"ס בבכי מר שזעזע את כל הנוכחים… רגעים ארוכים חלפו… ובכיו של החתם סופר נשמע בחלל הישיבה בחוזרו על כך שהמלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, ובאומרו על כן אינני רואה עצמי ראוי להמשיך ללמד כאן אבל ברצוני לפייסו, על כן הנני מבקש מכם חנוני בני חנוני, אנכי מבקש מהקב"ה שימחל לי וכן ממך יצחק אהרן מבקש אני ממך מחילה, אנא בני מחל לי! וחזר ושאל האם הינך מוחל? כמובן שהתלמיד ההמום מחל לרבו ורק כאשר היה ברור לחת"ס כי אין לו שום קפידא עליו, חידש את שיעורו בישיבה.
כל זה עשה ראש הישיבה מגדולי הדור וממנהיגי היהדות כולה בפני כל תלמידי הישיבה שמנו אז שלש מאות ותשעים בחורים!! כמה מוסר השכל למדים אנו ממעשה נורא זה בזהירות יתירה בכבוד הזולת ועל בקשת מחילה והתרצות כלפי מי שפגענו בו.