בס"ד
בנימין חינקיס
הפתגם הנודע גורס, כי "תמונה אחת שווה אלף מילים", אך תמונה כזו, כפי שניבטת בטור זה, גורמת לנו להישאר בלי מילים בכלל!
תמונה זט ניבטה לנגד עינינו במלוא תפארתה לפני כשבועיים ימים, כאשר עברתי באזור שכונת 'גוש 80' הירושלמית. היה זה יום שישי, ואני מבחין באברכים העומדים בשמש הקופחת, כשהם רכונים על דפי מבחן וכותבים במרץ.
התקרבתי מעט יותר, ואני מבחין כי מדובר בדפי מבחן של 'דרשו'. על גזע עץ סמוך נתלתה מודעה מטעם הארגון, המבהירה כי כאן במקום, בבית המדרש 'שבט הלוי' ברחוב אהלי יוסף, מתקיימת נקודת בחינה, הכוללת את המבחנים הבאים: 'דף היומי בהלכה', 'קנין תורה', 'קנין משניות' ו'קנין חכמה'. על כל אחד מן הנושאים הללו נערכה בחינה, וציבור הלומדים מוזמן להשתתף בה.
אלא שאנו כזכור בעידן הנגיף. אין אפשרות להתאסף ולהתקהל בבית המדרש הממוזג והנעים, לשבת בניחותא על הספסלים ולמלא את המבחן. נו, האם יגרום הדבר לביטולי של המבחן?! לא ולא! האברכים מגיעים בעשרותיהם, נוטלים את המבחן ו… עומדים בחוץ!
כך, נוצא המחזה המפעים הזה שתיעדתי, עומדים אברכים מימין ומשמאל, רכונים על דפי המבחן, ממלאים את התשובות במרץ, כאשר כל זאת מתבצע בחוץ! בעמידה! ותחת השמש הקופחת!
ומדובר באברכים מכל החוגים ומכל הקהלים, כפי שניתן לראות בצורה מובהקת, ואיש אינו מכריח אותם למלא את המבחן. בודאי שלא תחת השמש המעיקה, בחום הלוהט, בעמידה וללא כל תנאים בסיסיים.
ובכל זאת, הם מגיעים בהמוניהם, לאחר שקידה במשך כל החודש, ונותנים את תשובותיהם בכל המקצועות התורניים: בגמרא, במשנה, במשנה, בהלכה. והכל, תוך שמירה על ההנחיות המחייבות, כאמור, את המרחק החיוני אחד מהשני, היציאה למקום פתוח, במקרה זה אל הרחוב – תוך הישענות על גדר האבן המקומית; ועדיין לשמור על רמת ריכוז הנדרשת למילוי המבחן, והגשתו בצורה הראויה והרצויה.
אכן, תמונה שמותירה אותנו ללא מילים.
(הערת אגב בנימין חינקיס, המודיע)