"ואתם הדבקים בד' אלוקיכם" ד' ד'
עמלי תורה, המשקיעים ראשם ורובם בתורת ה', זוכים להנהגה מיוחדת בענייני פרנסתם. מפורסמת הבטחתו של הרמב"ם: "כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו, להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם- הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו…".
הפסוק: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב" (תהילים לז, כה) מתגשם לנגד עינינו. פעמים רבות- אברכים, שבדרך הטבע לא היו מסוגלים לפרנס גם משפחה קטנה, ועל אחת כמה וכמה משפחה מרובת ילדים, שהוצאותיה מסתכמות בסכומים גבוהים, מתקדמים בחייהם שלב אחרי שלב באורח פלאי, ואף זוכים להשיא את צאצאיהם!
רבי יצחק דוד גרוסברד שליט"א, סיפר במהלך שיעורו בדף היומי, אודות אברך שניגש אל מרן הרב שך זצ"ל וסיפר לו כי הדחקות שבביתו הובילה אותו להחלטה לצאת לעבודה בשעות הלילה. במשך כל שעות היום הוא מתכוון להמשיך וללמוד כרגיל, ורק בלילה ישלח ידו בעיסוק פלוני שיכניס לו משכורת נאה ומכובדת.
שמע מרן את התוכנית המתרקמת במוחו, ויעץ לו שלא לעשות זאת.
חלפה תקופה מסויימת, הלחץ הכלכלי עשה את שלו, והאברך מימש את תכניתו בניגוד לעצת רבו.
כעבור חודשים ספורים שבהם נכנסה המשכורת החדשה לחשבון הבנק שלו, הוא חזר אל ראש הישיבה וביקש לספר לו דברים כהוויתם – הכנסותיו גדלו בהרבה, אך כשהוא עושה את המאזן החודשי שלו, עולה בידו נתון מדהים: כשהיה שקוע בתורה בכל שעות היממה, נותר לו יותר כסף בכיס, ואילו כיום, כשהוא עובד ומשתכר היטב, כמעט ואין בכיסו פרוטה לפרטה!
אמר לו מרן הרב שך: "הדבר פשוט כביעתא בכותחא. לאברך השקוע בלימוד אשר תורתו אומנותו, יש הנהגה מיוחדת בשמים. מתייחסים אליו בצורה אחרת משאר בני האדם. הקב"ה הבטיח לפרנס את לומדי התורה ולשאת בעול כלכלתם, והרי דרכים רבות יש לו על מנת להחיל ברכה על המילגה המצומצמת שמקבל האברך בכולל.
"כשביקשת אתה לצאת ממסגרת הלימוד ולהתחיל לעבוד, הרי שההנהגה כלפיך היא שונה- מרגע זה מתייחסים אליך כאל אדם עובד המתייגע לפרנסת ביתו, ואם כן, ברור, שכדי לכלכל את ביתך ואת ילדיך אין די בכמה שעות בלילה, אלא צריך להשקיע מאמצים הרבה יותר גדולים כדי להגיע אל הסכום המתבקש".
בהזדמנויות רבות היה מרן חוזר ואומר, כי ההנהגה השמימית עם בני התורה, משפיעה ברכה והצלחה בכספי המילגה של הכולל. אין ביכולתו של אף אחד להצביע בדיוק על האופן שבו ניתנת הברכה, אך ברור שהיא 'שומרת' על מכונת הכביסה שלא תתקלקל, מגינה על יתר המשכירים בבית שלא תארע להם תקלה, סוככת על בני הבית מפני מחלות… כל זאת כדי לחסוך מן האברך הוצאות מיותרות.
אמנם, חובה להדגיש כי תשובה זו התייחסה רק לאותו אברך, וברור שכל יהודי הנתקל בבעיה דומה בענייני פרנסתו, צריך לשאול שאלת רב. ישנם מצבים או תקופות בחיים, שבהם צריך האדם לצאת לעבוד, ובמקרה כזה, אם ינצל את שארית הזמן ללימוד, הרי שגם הוא יהיה זכאי לקבלת השכר שהובטח לעובדי ה', שהרי עשה לשם כך את כל המוטל עליו.
ביקור בעיר המוזרה שאנשיה משונים
האדם המאמין חי בשלווה. הוא יודע בידיעה ברורה ומוחלטת, ששום אדם אינו יכול להרוויח שקל יותר ממה שנגזר עליו, ולא יחסר לו אפילו שקל קטן ממה שנקבע לו משמים, גם אם הממשלה תכריז על גזרות כלכליות, וגם אם מס הכנסה יתנכלו לו, או בני עוולה ינסו לעשוק אותו…
מלבדו יתברך אין עוד שום כוח בעולם, ואין סיבה לדאגה.
מעשה אמיתי, מובא בספר 'אמונה שלימה':
איש עסקים אמיד הגיע מחו"ל לביקור בארץ. ידידיו בארץ ישראל קיבלו את פניו בכבוד גדול, והמליצו בפניו על המלונות היוקרתיים ביותר בארץ, ועל נופים יפים שכדאי לו לחזות בהם. עם זאת, הם הדגישו בפניו שוב ושוב, שיזהר לא להיקלע לעיר החרדית בני ברק "כי גרים בה אנשים מסוכנים ומשונים, שכאשר יראו אדם כמוך, יעשו הכל כדי להוציא ממך כספים לצורך מטרותיהם".
אותו אדם לא היה מעלה על דעתו כלל להגיע לבני ברק, אולם מאחר ששמע עד כמה גרועים ומשונים האנשים שם, התמלא סקרנות וביקש לראות את הדברים במו עיניו. ביומו האחרון בארץ יצא לרחוב, ועצר מונית. "קח אותי, בבקשה, לעיר בני ברק", הוא הורה לנהג.
"לאיזה רחוב בבני ברק?"
"לא משנה איזה רחוב", ענה איש העסקים, "אני לא מכיר שום רחוב בעיר ההיא, רק רוצה לראות מה קורה שם…".
נהג המונית התפלא על הבקשה המוזרה, אבל אין לו שום בעיה לנסוע גם בלי יעד, כל עוד הוא מקבל את כספו. בורא העולם הוביל את הנהג לרחוב 'חבקוק', על אף שלא היתה שום סיבה נראית לעין להגיע דווקא לרחוב ההוא, שאינו רחוב ראשי כלל. המונית עצרה סמוך לאחד מתלמודי התורה של חסידות ידועה.
איש העסקים שילם לנהג, הודה לו, ויצא לחקור את העיר המוזרה שתושביה משונים. הוא הביט לכל עבר, וראה אנשים עם זקנים ופאות, חובשים כובעים ולובשים חליפות. חלק מהחליפות היו באמת קצת משונות לדעתו. הוא לא היה ביישן גדול, והוא החליט להיכנס לאחד מהמבנים ברחוב, שנראה כבית ספר. 'מעניין איך נראית כיתת לימודים בבני ברק', הוא אמר לעצמו, ובלי הרבה היסוסים דפק על אחת הדלתות, הכניס ראשו, ושאל במבטאו המודגש: "אפשר להיכנס, בבקשה?"
ראשיהם של כל הילדים הופנו מיידית לעבר האורח המוזר, והרב'ה – מופתע מביקור בלתי צפוי זה – חייך ואמר: "בשמחה". הביאו לו כסא קטן שלא ממש הלם את מידותיו, והוא התיישב בסוף הכיתה.
הרבי שהיה באמצע השיעור, לא ידע מיהו האורח המצוחצח, ומה עליו לעשות בנסיבות המשונות הללו. הוא פנה אל הילדים, ואמר להם: "ילדים יקרים! בואו נשיר שיר לכבוד האורח המיוחד שבא אלינו!".
הרבי והתלמידים החלו לשיר את הניגון "שלום עליכם", הנשמע בכל בתי ישראל בלילות שבת. הרבי – כך נראה – אהב לשיר, והוא עצם את עיניו, ושר יחד עם ילדי הכיתה בדבקות ובהתלהבות.
לאחר שסיימו לשיר, פקח הרבי את עיניו, כדי להביט באורח, אך לתדהמתו האורח נעלם מהכיתה.
הרבי חשש, שמא לא נהג כראוי, בהחליטו לשיר פתאום זמר של שבת בעיצומו של שיעור. הוא פתח את דלת הכיתה, ויצא לחפש את האורח הבלתי קרוא. למרבה המבוכה, הוא מצא את האורח עומד בפינת הפרוזדור ובוכה בדמעות שליש.
"מה קרה? האם פגענו בך באופן כלשהו, שלא בכוונה?". איש העסקים ניסה לעצור את שטף הבכי. "קשה לי להסביר את פשר ההרגשה שלי, אבל גרמתם לי התרגשות גדולה בשירה שלכם, במראה הילדים הזכים והטהורים האלה. איפה עוד תמצא כיום טוהר כזה?!"
הוא ניגב דמעות אחרונות, והוסיף בהדגשה: "סיפרו לי, שבני ברק היא מקום של אנשים מוזרים שמנסים לסחוט כסף, אבל שכחו לספר על הטוהר והקדושה שיש כאן. דע לך, שביקרתי בהרבה מקומות בעולם, ורבים ביקשו את תרומתי וניסו להרשים אותי במוסדות שלהם, אל טהרה ויופי כמו שיש פה, מעולם לא ראיתי".
הוא הוציא מכיסו פנקס צ'קים, ורשם תרומה של שמונה עשרה אלף דולר לפקודת התלמוד תורה, באמרו: "זו רק ההתחלה, עוד אחזור לבקר כאן, ובעוד מקומות בעיר המיוחדת הזו".
אנשי התלמוד תורה עמדו נדהמים. רק ימים ספורים לפני כן נערכה אספת חרום, מאחר שהמצב הכלכלי של הת"ת הורע בעקבות הגזרות הכלכליות. המצוקה היתה קשה, ולא היה כל פתח תקווה נראה לעין…
לבורא העולם לא חסרות דרכים כיצד לפרנס את האדם, ורבים שלוחים למקום. כל אשר נותר הוא רק לבטוח בה', ולהאמין שהוא הזן והוא המפרנס היחיד.
הבוטח פרנסתו מזומנת לו ללא טרחה
מידת ההשתדלות שנדרש האדם לעשות, היא בהתאם למידת הביטחון שלו – ככל שאדם יבטח יותר, כך תידרש ממנו פחות השתדלות.
הרה"ק ר' מרדכי מלעכוויטש זי"ע, סיפר אודות יהודי כפרי פשוט, שהתפרנס ממכירת תוצרת חקלאית של בעלי האחוזות בסביבה. מידי בוקר היה משכים קום, נוסע מאחוזה לאחוזה ורוכש את מיטב התוצרת של בעליה. לאחר שהעמיס את כל הסחורה על עגלתו, הסיע אותה לשוק ומכר אותה לכפריים. במשך שנים נמשך ההסדר הזה, וכל הצדדים היו מרוצים – בעלי האחוזות שהרוויחו יפה, הלקוחות הכפריים שקיבלו סחורה טובה במחיר סביר, ומיודענו היהודי שהרוויח כמה פרוטות על התיווך ביניהם.
בשבת אחת הגיע לכפר מגיד מישרים ודרש בענייני ביטחון. "בוטח אמיתי בה' תגיע לו פרנסתו ללא צורך בהשתדלות מיוחדת!"- קרא המגיד בהתלהבות, והכפרי שתה בצמא את דבריו. בשובו לביתו הפך בדברים והרהר לעצמו: האם לא חבל על כל הטרחה המיותרת שלי מידי יום ביומו? אני משרך את רגלי בשלגים ובבוץ, ובקיץ תחת השמש הקופחת… למה לא אקבל על עצמי להתחזק באמונה ובביטחון, ולהאמין בה' שהוא יזון אותי, וכל פרנסתי רק מאיתו, ויותר לא אצטרך לנדוד לצרכי פרנסה, אלא משמים יזמנו לי את כל צרכי?!
וממחשבה למעשה: בבוקר יום ראשון הופתעה זוגתו לראותו יושב בבית וקורא פרקי תהילים בנעימה, ולאחר מכן פונה ללמוד גמרא. חקרה ודרשה, וכשהבינה שאין מדובר רק ביום מנוחה אחד, אלא בעלה התחיל כאן מהלך חדש, אחזה אותה בהלה גדולה- מאין יהיה בבית לחם לפי הטף? וכי גמרא ותהילים הם עסק שאפשר להתפרנס ממנו?
ניסה היהודי לשתף אותה בדרשת המגיד ובמסקנותיו ממנה, אך היא סירבה לשמוע. מסורת בידה עוד מבית אביה ואמה, ומהם למעלה בקודש שלחם נקנה רק במטבעות זהב או בשווה כסף, ולא בדפי גמרא.
עד מהרה גייסה לצידה את שאר המקורבים, שמיהרו לבוא ולהציק ליהודי בדעותיהם, ולשכנע אותו כי דרכו של עולם לעשות השתדלות, אך הוא בשלו- הוא בטוח בה' שיזמן לו פרנסתו לביתו, וליבו סמוך ובטוח שאין לו צורך בשום השתדלות מעבר לזה.
חלפו ימים אחדים. בעלי האחוזות הבחינו שהיהודי כבר אינו מגיע לקנות מהם סחורה. מיהרו, אפוא, להעמיס את סחורתם על עגלותיהם, ובאו לביתו כדי למכור לו. בד בבד הגיעו לקחותיו הקבועים מן השוק. כמה ימים כבר אינו מגיע לחנותו, והסחורה דרושה להם.
כך היה האיש יושב בביתו, לומד ומתפלל- וכל פרנסתו באה אליו לתוך ביתו…
ומדוע זכה לכל זאת? – סיים הרבי מלעכוויטש – משום אמונתו האיתנה והתמימה, ובזכות בטחונו האמיץ והחזק בה', הזן את הכל.
אם אין לי אמונה- למה לי חיים?
יהודי אחד נכנס לאדמו"ר ה'בית אברהם' מסלונים זצ"ל, והשיח בפניו את דאגתו:
"יש לי חנות לא גדולה, אשר ממנה פרנסתי. כעת עומד אדם אחר לפתוח חנות כשלי, בדיוק מול חנותי. עומד אני לאבד את מקור פרנסתי, ומה אעשה?"
בתשובה סיפר לו ה'בית אברהם' את המעשה הבא:
לרבי דוד זאלצער, שזכה לימים להיות חמיו של ה'יסוד ושורש העבודה', היה בית מסחר למלח. יום אחד פתח אדם אחר בית מסחר למלח בסמיכות אליו. לא היו באזור די לקוחות לשני בית מסחר כאלו. נסע רבי דוד אל האדמו"ר רבי רבי מרדכי מלכוביץ' זצ"ל והשיח בפניו את דאגתו.
ומה היתה דאגתו של אותו צדיק?
"היות ומישהו פתח חנות מולי"- כך אמר- "ויש לי צער מזה, סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה – למה לי חיים?!"…
התיישב רבי מרדכי זצ"ל, דיבר עמו דברי חיזוק באמונה, וחזר לביתו לשלום.
לאחר זמן מה שוב חזר ללכוביץ' ותינה את דאגתו לפני הרבי: "בתחילת הרחוב פתח אדם חנות נעליים, וכשנכנסים לחנותו אני שמח שיש לו פרנסה, אבל כשנכנסים לחנות מולי, אינני שמח כמו שאני שמח על הצלחת בעל חנות הנעליים, וזה סימן שאין לי אמונה, ואם אין לי אמונה למה לי חיים?!"…
כאן השתתק ה'בית אברהם'.
"נו", שאל היהודי, "ואיך נגמר הסיפור? איזה מופת התרחש עמו?"
"כאן זה נגמר", השיב ה'בית אברהם', "וה'מופת' הגדול ביותר הוא לזכות להגיע לדאגות של 'אם אין לי אמונה- למה לי חיים?'…".
גם לזכות לחתן כמו ה'יסוד העבודה' אין זה דבר של מה בכך, כלל וכלל…
עלינו לזכור בכל עת כי "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה", ואין שום מקום לדאגה, שהרי הכל מאת ה' יתברך.
(מתוך הספר 'הנני בידך')
