מעשה מחזק ביותר ששמעתי מאאמו״ר שליט״א ששמע מבעל המעשה בעצמו.
המעשה המדובר הינו ביהודי [הנקרא פשוט] העובד לפרנסתו, הדר בעיר רמת גן, ולפרנסתו הינו 'מתווך' המתווך דירות לאנשים.
הימים אינם ימי שגרה אלא ימי 'מגיפת הקורונה', שבהם התהפכו סדרי עולם. [אדר תש״פ – ניסן תשפ״א]. בכל התקופה הזאת היהודי שעובר כ׳מתווך' לא הצליח להביא לידי גמר אפילו מכירת דירה אחת, ולא היתה לו שום הכנסה.
'עבודה' הייתה לו הרבה אבל 'הכנסה' לא היה לו כלום, כיון שבתחום הזה אפשר לעבוד קשה מאד ולא להצליח אם בסופו של דבר לא נחתמה עסקה, ואפשר בעסקה הגונה אחת להרוויח הון רב…
המצב הזה גרם לו להיכנס לחוב גדול מאד בבנק של מעל 100,000 ₪ [שכירות מקום, ארנונה, מחיה וכו'] והוא נשא את עיניו לשמים אל בורא שמים וארץ, הזן ומפרנס לכל חי.
ויהי היום, בראשית חודש ניסן תשפ"א, מצלצל הטלפון במשרדו, ומעבר לקו מדבר יהודי מקפריסין, היהודי הקפריסאי רוצה לעבור לגור בארץ ישראל, ומעוניין לרכוש דירת מגורים באזור מסוים בעיר 'רמת גן'.
היהודי הקפריסאי הקציב סכום גדול של שמונה מליון ₪ על מנת לקנות וילה באזור הזה דווקא, [שם עיקר התמחותו של המתווך], ולשם כך הוא מעוניין להיפגש עמו, וללכת לראות דירות.
ה'קפריסאי' היה איש עסקים עסוק ביותר, והוא סיכם עם ה'מתווך' שהוא לוקח חופשה מכל עיסוקיו מיום שישי בבוקר ועד ראשון בערב על מנת להגיע לישראל ולרכוש דירה, בראשון בלילה הוא צריך לחזור לחו"ל עם דירה…
המתווך שמח מאד, שסוף סוף מגיע לקוח 'שמן' ורציני. נראה שסוף סוף הולכת להסגר כאן עסקה, עם תשואה גבוהה בצידה. המתווך הכין רשימה של כעשר דירות המתאימות למחיר אותו מעוניין האיש לשלם ולשאר דרישותיו. וקבעו פגישה ליום שישי בשעה 9:00 בבוקר.
ביום שישי בשעה 8:00 מצלצל הטלפון של המתווך, והקפריסאי מודיע לו שיש לו עיכוב קל והוא יוכל להגיע רק אחר חצות היום… אמר לו המתווך, ה׳שולחן ערוך' אומר ש"העושה מלאכה ביום שישי אחר חצות, אינו רואה בה סימן ברכה" [סימן רנא]. אני לא עושה מלאכה ביום שישי אחרי חצות.
הקפריסאי לא נבהל, ואמר למתווך: מה אתה חושב? שאתה המתווך היחיד באזור? יש עוד מתווכים! אמר לו המתווך; אתה צודק אבל אני מתפרנס מבורא עולם, והוא לא צריך תיווך לפרנס, אני בטוח על דברי המדרש "אין אדם שומע לי ומפסיד". ונפרדו לשלום.
ביום ראשון בבוקר מתקשר המתווך לקפריסאי, ושואל אותו; נו, קנית? אמר לו הקפריסאי, שבשבת קודש רח״ל לקחו אותו מתווכים אחרים לראות את הדירות באזור. והוא עדיין לא סגר עסקה. המתווך עובר אתו על הרשימה שהוא תכנן להראות לו. ברחוב פלוני ראית? כן ראיתי. ברחוב פלמוני? ראיתי. וכך, כל העשר דירות שחשב המתווך להראות לקפריסאי, הראו לו אותם מתווכים אחרים רח"ל בשב״ק…
שאל המתווך את הקפריסאי, ומה אתה אומר? אתה קונה משהו מתוך הדירות האלו? ענה לו הקפריסאי; אני אגיד לך את האמת, שום דירה לא מצאה חן בעיני, אני לא מרגיש שזה דירת החלומות שרציתי.
חשב המתווך לכמה רגעים ואמר לקפריסאי, יש לי רעיון חדש בשבילך, משהו שלא חשבתי עליו מקודם בכלל, אבל ננסה ניסיון אחד. מדובר על דירה ששייכת ליהודי מאמריקה שרוצה למכור אותה ב-12 מיליון ₪, אפילו אין ברשותי מפתח שלה, אבל היא עומדת למכירה כבר תקופה ארוכה, אולי האמריקאי יתרצה למוכרה בפחות, ונוכל לתווך ביניכם.
התקשר המתווך לאמריקאי. מה עם הדירה? שאל. אמר לו האמריקאי שהוא צריך את הכסף דחוף, והוא מוכן לרדת עד למחיר של 9 מיליון ₪ [ממש מבצע…].
שאל המתווך את האמריקאי, יש לך מפתח של הדירה אצל מישהו בארץ – כדי שאני אוכל להיכנס ולהראות אותה ללקוח? אמר לו האמריקאי, ביום שישי הגעתי לביקור בזק בארץ ואני נמצא באזור הדירה. פלאי פלאות!
תוך עשרים דקות נפגשו בדירה, האמריקאי, הקפריסאי והמתווך. לא לפני שהמתווך מזהיר את הקפריסאי שלא יראה סימנים שהוא מתלהב מהדירה, כי אז יעלה האמריקאי את המחיר בחזרה…
רק נכנסו לדירה והקפריסאי מתחיל להתלהב. איזה יופי! איזה סלון ואיזה חלון, איזה מרפסות, איזה נוף, וכך באופן של 'מוסיף והולך' הוא עובר מחדר לחדר, ומקומה לקומה, כולו מולהב למראה הדירה. בסיום הסיור כבר היה ברור שהקפריסאי מעוניין לקנותה, השאלה הייתה רק המחיר.
הקפריסאי אומר: אני מוכן לשלם שמונה וחצי מיליון ₪. האמריקאי הסתכל עליו ואמר לו אני מוכן למכור בשמונה מיליון ושבע מאות אלף ₪. הושיט הקפריסאי את ידו לאמריקאי ואמר לו "מזל וברכה", שיהיה למזל טוב…
מיד יצאו לעורך דין וחתמו את העסקה ביניהם ובמעמד החתימה נתנו כל אחד צ׳ק למתווך 2 אחוז מכל צד, והוא קיבל לידיו 348,000 ₪ (!).
(הובא בגיליון 'משנתה של תורה' מתוך עלון 'עלי באר' מס' 1; ייש"כ להרב פנחס זרביב, 'מכון למעשה')
