- כידוע, בבתי כנסיות רבים בצפון, בטבריה ועוד, לא נושאים הכהנים כפיים בימות החול. והנושא ארוך. אולם שמעתי ממרן רשכבה"ג שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שכשמגיעה לצפון קבוצת יהודים מעיר אחרת (המקרה הספציפי עליו שאלתי, היה בית מלון בטבריה, בו שוהים יהודים מכל הארץ ולא מהמקומות בהם לא מברכים ברכת כהנים), יברכו הכהנים ברכת כהנים.
- כשמתפללים במקום שאין בו ספר תורה, אומרים תחנון ללא נפילת אפים (רמ"א קלא, ב) והמשנה ברורה מביא מחלוקת הפוסקים האם נופלים אפיים במקום שאין בו ספר תורה, אך יש בו ספרי קודש, והמנהג ליפול אפיים גם כשיש רק ספרי קודש (אגר"מ או"ח ה, כ-ה ועוד), ובלבד שספרי הקודש מונחים שם בקביעות, אך לא כשמתפללים באמצע טיול וכדומה, והמטיילים לקחו איתם ספרים ללמוד בדרך (קונטרס יורנו בדרך בשם פוסקים). והמנהג בירושלים ליפול אפיים בכל מצב, גם ללא ספרים, ומקובל שכן המנהג גם בירושלים החדשה, (כמבואר בספרי פוסקי זמנינו בהרחבה).
- כשאנו רואים ימים ונהרות, אנו מברכים ברכת "עושה מעשה בראשית" ועל ראיית הים הגדול מברכים "שעשה את הים הגדול". לדעת השולחן ערוך, הים התיכון הוא הים הגדול, שנקרא 'הים הגדול' בגלל חשיבותה של ארצנו הקדושה, בה עובר הים התיכון, אך דעת הרא"ש ורבים מהאחרונים שהכוונה רק להאוקיינוס המקיף את העולם כולו. כדי לצאת מהספק הורו הערוך השולחן וכן רבותינו מרנן הגריש"א, הגרשז"א, הגרש"ו, הגרב"צ אבא שאול זצוק"ל ויבלחט"א מרן הגרח"ק שליט"א- לברך על ראיית הים התיכון ברכת 'עושה מעשה בראשית'. בשו"ת מנחת יצחק (ח"א קי) ומרן הגרשז"א מציעים למי שרוצה לצאת גם את דעת השו"ע, לברך כך: "ברוך אתה… עושה מעשה בראשית, שעשה את הים הגדול".
- הסכמת פוסקי זמנינו שמברכים ברכה זו גם על ראיית ים הכנרת. אך לגבי ראיית ים המלח, נחלקו הפוסקים הקדמונים וגם פוסקי זמנינו, האם מברכים על ראייתו, כיון שים המלח נוצר לאחר ששת ימי בראשית וגם משום שהוא מין קללה.
- הלכה פסוקה היא לברך ברכה על ראיית בית קברות, כנוסח הברכה המופיע בשולחן ערוך (רכד, יב). אמנם המשנ"ב הביא את דעת הלק"ט שאין מברכים את הברכה בראיית קבר אחד. אך כשנעמוד ליד כמה קברי צדיקים יחד, צריך לברך את הברכה. ונברך רק כשנראה את המצבה עצמה, אך לא את האוהל שמעליה (שו"ת אגר"מ ועוד). כתבו הפוסקים שמברכים ברכה זו גם בשבת, שהברכה אינה נחשבת ל'צידוק הדין' שלא אומרים בשבת.
- לעיתים נתקלים בדרכים בבתי קברות של נכרים. הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (רכד, יב) לומר כך: "בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה".
- כשאנו רואים הר גבוה, בהם ניכרת גבורת הבורא ואנו מתפעלים מראייתו, מברכים ברכת 'עושה מעשה בראשית'. ושמעתי ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שכשאנו מתפעלים מראיית הר זה, למרות שאחרים לא מתפעלים ומתפעמים מראייתו- עלינו לברך עליו.
- על ראיית גבעה מברכים 'עושה מעשה בראשית', ומדברי הקדמונים נראה שהכוונה לראיית צוק, כמו צוק הארבל שהוא צוק גדול ומתפעלים ממנו, וכך הוראת מרן הגרח"ק שליט"א (קונטרס יורנו בדרך).
- על ראיית הר החרמון מברכים 'עושה מעשה בראשית' (אול"צ ועוד פוסקים).
- הלכה היא שעל ראיית פיל, קוף וקיפוף, מברכים בשם ומלכות 'ברוך משנה הבריות'. פסקו מרנן הגריש"א והגרש"ו זצוק"ל, שמברכים על ראיית כל סוגי הקופים, ולא רק על ראיית הקופים הדומים לבני אדם. לאחרונה ביקש הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א מראש עיריית בני ברק, להביא לפינת החי ינשוף או תנשמת כדי לזכות את הרבים שיוכלו לברך את ברכת משנה הבריות. במכתב שכתב הגאון ר"י זילברשטין שליט"א, ציטט את הגמרא "הרואה פיל וקוף, מה מברך? בברייתא בברכות (נח:) שנינו, הרואה פיל וקוף וקיפוף, אומר ברוך… משנה הבריות. והפיל והקוף, הם בעלי חיים ידועים. ומהו הקיפוף? בתוספות במסכת חולין (סג.) כתבו שיש שלשה מיני קיפוף, ואלו הם: הינשוף, הכוס (שהוא דורס לילה קטן), וכן התנשמת (שהיא מין דורס לילה, ותפוצתה רחבה מאד בארץ ישראל), והם אותם שאמרו עליהם (נדה כג.), שעיניהם הולכות לפניהם כאדם". לא מכבר התכנסו ילדי החיידרים ברמת אלחנן עם הגר"י שליט"א בפינת החי בשכונה, ואחר שצפו על הינשוף, פנו הרב דמתא והילדים לעבר הכלוב של הקופים, שם בירך הרב את ברכת "משנה הבריות" בשם ומלכות, והוציא ידי חובה את כל הנוכחים, לאחר שאמר כי לבני ספרד יש ספק האם הם יכולים לברך ולכן רק הוא בירך והוציא את כולם ידי חובה.
- כתב ר"י בן הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה שטוב שלא ילמד בגילוי הראש (ועי' משנ"ב ב, יב, שאסור לברך וללמוד בגילוי הראש. אך יש שהעירו שאין כוונתו לחוף הים, שם כולם יושבים בגילוי ראש). ובשו"ת מהרש"ל (סי' עב) כתב שאין איסור וגם לא מידת חסידות ללמוד בגילוי ראש, אך לתלמיד חכם יש להיזהר בזה. וכ"כ מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (דעת נוטה ח"א עמוד פ) שיש להיזהר בזה. וכתב שיתכן שמותר להרהר בלימוד על שפת הים בגילוי הראש. והיו גדולי תורה שהקילו בזה, ובס' שלהי דקייטא הבאתי שמרן הגרי"ש אלישיב הורה שמעיקר הדין מותר לדבר בלימוד ליד חוף הים בגילוי ראש, אך ממידת חסידות יש לשים כיפה או כובע.
- הילדים ליטפו בעלי חיים טמאים בפינות ליטוף בגני חיות? היפה ללב (א, כד) כותב שצריך ליטול ידים לאחר נגיעה בבעלי חיים טמאים, אך שו"ע הגר"ז (צז, ג) כתב שלא צריך ליטול ידים, ואפילו לא לתפילה, אם נגע בבעלי חיים טמאים.
- המתארח בבית מלון שיש שם הכשר שהוא לא סומך עליו, ורוצה לאכול לארוחת בוקר דברים שאין בהם חשש כשרות, כגון ירקות שהוא מעשר בעצמו, [ואין בהם חשש תולעים], או קורנפלקס עם חלב וכדו' שרואה על האריזות שהם בהכשר טוב, יש להקל להשתמש בצלחות של בית המלון בצונן, ואף שהצלחות עשויות מחרסינה, מ"מ כיון שמנקים אותן היטב, ומתארחים רק לכמה ימים, כך שזה נחשב עראי, יש להקל, וכעין דברי הרמ"א (יו"ד סי' קכ"א). וכן יש להקל להשתמש לצונן בסכו"ם של בית המלון, אך אין להקל לחתוך דברים חריפים, כיון שלא היתה נעיצה, וכלפי דברים חריפים אין לסמוך על ניקיון בסקוטש שיחשב כנעיצה. [וצ"ע אם אפשר להקל באופן שיש לחוש שהכלים אינם טבולים] (קובץ עיון ההלכה, שיעור מהגרש"צ רוזנבלט שליט"א).
- במנגל חד פעמי תוצרת חו"ל הרשת טעונה טבילה, ואין להקל מצד שזה כלי חד פעמי, כיון שיש ראיות לכך שכלי חד פעמי נחשב לכלי גמור (שם).
- אפשר לצאת ידי חובה בתפילת הדרך כשאחד מוציא את כולם, אך לכתחילה עדיף שכל אחד יברך לעצמו (מרן הגרח"ק שליט"א ומרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל ועוד. ראו שלהי דקייטא ובקונטרס עיון ההלכה הנ"ל עמו' קי בהרחבה).
- כשדנתי לפני מו"ר הגרש"מ דיסקין זצ"ל בקרקע בענייני "לא תעשון כל פסל וכל תמונה", אמר לי מו"ר זצ"ל רעיון נפלא: הנה בב"ק צ"ז ב' אמרי' מטבע של אברהם זקן וזקנה מצד א' ובחור ובתולה מצד שני, ויש לדקדק למה כינו את אברהם ושרה בשם 'זקן וזקנה' ואת יצחק ורבקה כ'בחור ובתולה' ולא כתבו בפירוש אברהם ושרה מחד ויצחק ורבקה מאידך. אולם לפימש"כ רש"י דחקקו צורתם של האבות הק' (ולא כתבו את שמותם גרידא, כמש"כ התוס' דנחלקו האם צורה שוקעת אסורה או לאו), א"ש. דאיתא בחז"ל שקלסתר פניו של יצחק דומה לקלסתרו של אברהם, וכן בזוהר (פרשת תולדות דף קל"ג) כתיב שקלסתר פניה של רבקה כקלסתר פניה של שרה. ולכאו' כיצד צרו את צורת אכרהם מצד אחד ואת צורת בנו מצד שני? הרי צורתם היתה שווה ודומה זל"ז? – אולם להנ"ל יבואר שפיר, שרק ע"י הזיקנה הכירו להבדיל ביניהם. נמצא שעיקר החילוק היה רק בזה שבצד אחד היה דמות זקן ובשני היה דמות בחור. לכן אמרו בש"ס דזקן וזקנה מחד ובחור ובתולה מאידך, ודפח"ח.
- חז"ל אמרו ש"לעולם יצא אדם בכי טוב", כשהכוונה שנצא לדרך באור יום, לאחר הנץ החמה. רש"י מסביר כשהחמה זורחת, השודדים אינם מצויים, וכדי שלא יפול בבורות ובקעים שבעיר, וכדי שלא ינזק מהמזיקים וכדי שלא יעלילו עליו שהוא מרגל או גנב. והנה בימינו אנו לכאורה אין מקום לטעמים אלו, שהרי ישנה תאורה בכל מקום, גם בלילה, ואין חשש שהאדם ייפגש עם שודדים בכבישים בינעירוניים סואנים ומוארים. גם אין חשש שמא ניפול לבורות בגלל פנסי הדרכים, גם אין לחשוש למזיקים בארץ ישראל (כמובא בגמרא בסוף פסחים) וגם אין חשש שיעלילו על האדם שבגלל שהוא נוסע בלילה, אזי הוא מרגל או גנב. ולכאורה, כך טענתי, יתכן שבימינו אין סיבה לחשוש לצאת לדרך בלילה, ואמר לי מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שיתכן והצדק איתי. ואכן, הגר"ב שטרן זצ"ל בעל 'בצל החכמה, כותב שבנסיעה בספינה, אוירון או רכבת, אין הבדל בין נסיעה ביום או בלילה, מפני שאין חשש של סכנה נוספת בלילה יותר מביום. המגן אברהם (סימן ק"י סק"י), הגר"ז מלאדי זצ"ל והערוך השולחן כתבו שמותר לאדם לצאת יחד עם אדם נוסף, מעירו בלילה, משום שהוא מכיר ומתמצה באזור ואין חשש שיפול לבורות, ומכיוון שמכירים אותו, גם אין חשש שיחשדו שהוא שודד או גנב, ואם ייצא עם אדם נוסף, אין לחשוש למזיקים, המזיקים רק אדם אחד ולא שני בני אדם.
התוספות בבבא קמא (ס,ב) כותבים שהיוצא לדרך לדבר מצוה, יכול לצאת גם בלילה, אך אם באפשרותו לדחות את היציאה לבוקר, בודאי הדבר טוב. ובספר "סגולת ישראל" מביא מספר "יסוד יוסף" שטוב מאד להשכים ולצאת לדרך בשעה שהאנשים עדיין ישנים, ובעוד שנראים קצת כוכבי הבוקר, והוא סגולה ליציאה טובה לדרך.
המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצוק"ל הביע את צערו על כך שהיום נוהגים המטיילים לצלם את הנוף המרהיב המשתקף לעיניהם, במקום להביט ולהסתכל על נפלאות הבריאה. "במקום לעמוד ולהסתכל על הנוף ולהתפעל מנפלאות הקב"ה בעולמו המרהיב, מפנים את הגב לנוף ומצטלמים במצלמה"… הצטער הגר"ש וולבה זצ"ל (כמובא בס' שלהי דקייטא).
יהודי צריך לעבוד את בוראו תמיד. אם רצון ה' הוא שילמד כעת, עליו ללמוד. אם רצון ה' שיעסוק בצרכי מצוה, ישחק עם ילדיו או יוריד את פח האשפה, הרי שכך עליו לעשות. ואם רצון ה' הוא שכעת ינוח, יאגור כוחות ואולי גם יסע לים או לבריכה, לטיול או לקברי צדיקים, אם כן זוהי עבודת ה', ויש לקחתה ברצינות ובאחריות, עם כל גופי תורה והלכה התלויים בה, ככל חלק מחלקי עבודת ה'. והנה לנו, הגר"ש וולבה מחכים אותנו בכך שגם להביט בנוף, הוא חלק מעבודת ה'…
— הדברים נכתבו להלכה ולא למעשה ויש לעיין בשרשי הדברים ובספרים עצמם, בפרט שלעיתים הדברים נוגעים לפרטים ומקרים, המשנים את פסיקת ההלכה.
(פורסם ביתד נאמן ומובא ברשות הכותב, בתוספת הוספות)