"תקעו בחודש שופר"
רבותינו אמרו, שתוקעים תקיעות דמיושב (שלפני מוסף), וחוזרים ותוקעים תקיעות דמעומד (על סדר הברכות במוסף), כדי לערבב את השטן (ראש השנה טז.).
מעשה נורא (שהובא ב"פרדס אליעזר" לר"ה, פה בשם "אוצר המועדים'), שסיפר רבי איציקל מפשווארסק זצ"ל. דודו ה"דברי יחזקאל" משינאווא זצ"ל סיפר, ששני חברים הלכו באישון לילה ושוחחו ביניהם. בעברם על פני גשר, הבחין, לפתע, האחד שחברו אינו עונה לו. הביט כה וכה, והנה איננו. האדם חשב שחברו התעכב ומיד יבוא. המתין, ולא בא. הלה חזר לאחוריו על מנת לחפשו. קרא לו, ואין עונה. הלך והזעיק את בני העיר, שהתפרשו על פני האזור לחפשו, ולא מצאוהו. חיפשו במים, אבל גופתו לא נמצאה ואשתו נותרה עגונה. עברו חדשים ושנים, והאישה האומללה כבר השלימה עם מר גורלה.
פעם לנה בביתה אורחת, וכשנתוודעה למצבה העגום של העגונה, סיפרה לה האורחת שהייתה משרתת בבית הרבי רבי אלימלך מליזענסק זצ"ל, וראתה מופתים מרעישים ורוח הקודש גלויה. כדאי שתלך ותשמע מפי קדשו, האם יש לה סיכוי להשתחרר מכבלי עגינותה.
שמעה העגונה לעצתה ונסעה לליז'ענסק, שם השיחה את צערה ויגונה.
נטל הרבי את הקולמוס, כתב כמה מילים, חתם את שמו והורה שתלך ליער פלוני ותמסור לשוכני היער את המכתב.
הלכה האישה אל היער, וראתה אורחת פריצים ואנשי חיל, מאיימים למראה, נכנסים למעבה היער. פחד וחלחלה אחזוה. היא בהתה בהם בשיתוק ובאלם. אבל משעברו על פניה התעשתה, והחלה לרוץ אחריהם. הם הגיעו לבית בלב היער ונכנסו לתוכו. עמדה האישה אצל הפתח עד שאחד מהם יצא, הבחין בה ושאל אותה למבוקשה. האישה מסרה לידו את המכתב, והאיש חזר אל הבית. התעורר שם ויכוח ער. אלו אומרים: "מי שמו שר ושופט עלינו, שוב מתערב הוא במעשינו?! שלא יחווה לנו דעות!" ואלו אומרים: "לא כדאי להתגרות בו, כי גדול כוחו". פסק הגדול שבהם: "אין ברירה חייבים לציית לו". הדלת נפתחה, ובעלה נהדף בעדה החוצה. מראהו היה זוועה. שערו גדל פרא וציפורניו מגודלות, בגדיו קרועים והוא כחוש ומסוגף. הביאתו האישה לביתם, ומשהתאושש נסעו לליז'ענסק, להודות על הצלתו. סיפר אותו אדם לרבי שבלכתו עם חברו הגיעו החיצונים- חטפוהו ועינוהו בעינויים נוראיים.
חודש אחד בשנה הייתה לו מנוחה, אמר. בחודש אלול. כשבני ישראל מתחילים לתקוע בשופר, אוחזת בכוחות הטומאה כזו רעדה, חיל וחלחלה עד שהם נופלים לארץ חסרי כח, מעולפים כפגרים מתים.
פרץ הרבי רבי אלימלך בבכי ואמר: "הביטו וראו, ומה תקיעת שופר זו שאינה אלא מנהג, מחרידה את לבות בני ישראל ומעוררת בהם הרהורי תשובה, ומכוחם ניטל כח כוחות הטומאה, תקיעת שופר של ראש השנה, שהיא מדאורייתא, ומכרזת: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וזכרו בוראכם וחזרו בתשובה", ולב מי לא נמס לשמעה-
על אחת כמה וכמה שכל כוחות הרע והרשע, הקטרוג והשיטנה נופלים לפניה בחוסר אונים!"
רמז נפלא יש לרמז: שופר ראשי תיבות פ'ותח ש'ערים ו'בוקע ר'קיעים, זה כוחו של שופר בסייעתא דשמיא.
(מתוך "מקרבן לתורה")