הלובש ערדליים עם הנעלים בתוכם ביחד, האם קשה לשכחה?
בתחילת הלכות הנהגת האדם בבוקר (סי' ב ס"ק ב) הביא המשנ"ב כמה הלכות בדיני לבישת בגדים שיש להזהר בהם משום שכחה, ואחד מהם 'וכן יזהר מללבוש שני מלבושים יחד בפעם אחד, כי קשה לשכחה'.
ובהלכה זו יש שאמרו (ערוך השלחן סע' ו') שאינה נוהגת אלא בשני מלבושים, אבל מנעלים שאין להם דין מלבוש, לא נאמר דין זה. ומטעם זה הלובש ערדליים כשהמנעלים כבר בתוכם, ויוצא שלובש שני מנעלים ביחד, דעת הגרי"ש אלישיב (פניני תפילה עמ' סה) שאפשר להתיר, משום שאין עליהם שם בגד. וכן הביא בהגהות הר צבי (טור או"ח סי' ב') בשם שו"ת מתת ידו, להקל בלבישת נעלים וערדליים של עור ושל גומי יחדיו.
ובספר מאסף לכל המחנות (סי' ב ס"ק יב') הביא כל השיטות בזה, וכתב שלשיטת הפוסקים שנעלים וערדלים נחשבים כמלבוש [ראה סי' שא ס"ק נב, בביאורים ומוספים מהדורת דרשו],יש לצדד שגם לענין זה נחשבים בכלל מלבוש.
ויש הנוהגים לשים הכיפה בתוך הכובע ואז ללובשם יחדיו, וכתב הגר"ח פאלאג'י (רוח חיים הובא בכף החיים ס"ק ו) שלא יפה הם עושים, כי גם זה קשה לשכחה.
מי שאינו נזהר בדברים הקשים לשכחה, האם משכח מה שלמד או רק מחליש כח הזכרון?
כמה וכמה דברים נאמרו בסוף מסכתא דהוריות, שיש להזהר בהם מפני שקשים לשכחה, ויש לדון במי שאינו נזהר בדברים אלו, האם עובר על לאו של "השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים"?
בספר חסידים (סי' תתרח) כתב שמי שאינו נזהר ועושה דברים הקשים לשכחה, אינו חייב על כך. ובביאור דבריו כתב הגר"ח קניבסקי (ספר זכרון ח"ב עמ' ז') שאין בכך אפילו איסור דרבנן, משום שאין זה מוכרח שישכח אלא רק גורם להחליש את הזכרון, ואינו דומה למשכח דבר ממשנתו מחמת שאינו חוזר על תלמודו שעל זה נאמר 'שמתחייב בנפשו' (אבות פ"ג מ"ח), משום ששם הוא בודאי מסירם מליבו.
מאידך, כתב החסד לאלפים (או"ח סי' קנז אות ו) שעובר באיסור לאו של "השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח", והוא גם בכלל מה שאמרו (אבות שם) 'כל המשכח דבר אחד ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו'. וכן כתב בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' א), וכן כתב בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד סי' קל) והוסיף (שם), שהעושה דברים הקשים לשכחה, כיון שעושה מעשה שעי"ז שוכח תלמודו, עובר בלאו זה, שהרי גורם שיסורו דברי התורה מלבו [ומשמעות דבריו שבכך משכח תלמודו ולא רק מחליש זכרונו, וראה בהערות (שם) שכתבו לדון בדברים שהם בשב ואל תעשה וכגון מי שלא נוטל ידיו לדבר הצריך נטילה שכתוב שמשכח תלמודו, האם גם עובר בלאו], ובשו"ת שלמת חיים (סי' תתסז) כתב שיתכן שיש בזה סרך של הלאו "השמר לך פן תשכח".
ולגבי נשים שאינן מצוות על תלמוד תורה, האם צריכות להיזהר בכל זה, כתב החוות דעת (יו"ד סי' עב חידושים ס"ק ב) לענין אכילת לב של בהמה ועוף, שרק זכרים נוהגים שלא לאוכלו, משום שאכילתו קשה לשכחה. וכן כתב בבית לחם יהודה (יו"ד סי' עב ס"ק ג) שנשים מעוברות לא יאכלו לב שקשה לשכחה, אבל שאר נשים אוכלות. וכן כתב הגר"ח קניבסקי (ספר זכרון שם) שאין נשים נזהרות בדברים הקשים לשכחה, וביאר כיון שאינן מצוות על תלמוד תורה.
אמנם לענין קטנים אף על פי שעדיין לא למדו, כתב הגר"ח קניבסקי (שם) שיש להקפיד על כך, משום שדברים אלו גורמים לטבע של שכחה, ויכול להזיק להם אחר כך.
'המנגב ידיו בחלוקו קשה לשכחה', ומה הדין במנגב בשאר בגדיו?
עוד הלכה של דבר הקשה לשכחה, כתב המשנ"ב בהלכות נטילת ידים (סי' קנח ס"ק מה) שהמנגב ידיו בחלוקו קשה לשכחה, והביא שהפמ"ג (שם א"א ס"ק יז) הסתפק האם זה דוקא בחלוקו או גם בשאר בגדיו.
ספק נוסף יש בהלכה זו, האם היא נאמרה דוקא במנגב ידיו לאחר נטילה, או כל שידיו רטובות ומנגבם? והביא הגר"ח קניבסקי (ספר זכרון שם אות לד) מספר נפש חיה שהסתפק בכך.
ולמעשה הורה הגרי"ש אלישיב (קונטרס חובל ומזיק סס"ח), שדין זה הוא דוקא במנגב ידיו לאחר נטילת ידים לאכילה, אבל בנטילה אחרת או שלא בחלוקו יש להקל.