הלא יאומן קורה לנגד עיננו! שוייץ עם כל הרוגע והעשירות, לא הצליחה להציג תרומה מדעית או טכנולוגית שיצאה מגבולותיה למען העולם, ואין שום חתן פרס נובל לשלום תושב מדינת שוויץ!

הרב בנימין גולד

"וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל" (בראשית מ"ט, ט"ו)

שוויץ ידועה בכל העולם בנופיה המקסימים, בהרי האלפים המושלגים המוסיפים לאצילות יופיה, שוויץ הוא מושג לקנאה בשלווה הקסומה הנושבת במרחביה, ברוגע והסבלנות העוטפת את תושביה, שוויץ היא מדינה אשר העוני לא מוכר שם ותושביה חיים בעשירות וברמת חיים גבוהה, כמו כן המדינה מבוססת מבחינה כלכלית, והכל נראה מבטיח ומרשים.

פולין וליטא שתי ארצות נחשלות אשר תושביהן חיים בעוני וברמת חיים נמוכה, נופיהן לא חריגים ביופיין, הקידמה והטכנולוגיה מצאו דרכן למדינות אלו באיחור גדול, מצבן הכלכלי הוא בשפל ומחסור, והכל נראה מדכדך ומייאש.

והלא יאומן קורה לנגד עיננו! שוייץ עם כל הרוגע העשירות והשלווה של תושביה, לא הצליחה לתרום לעולם שום הישג שנרשם על שמה, אין שום מדען בעל שם שיצאה מקרבה, אין שום תרומה מדעית או טכנולוגית שיצאה מגבולותיה לתרומת העולם, אין שום חתן פרס נובל לשלום תושב מדינת שוויץ! מה תרמה שוויץ לעולם – תמונות נוף יפיפיות שמעטרות כל סלון ולובי מפואר, ותו לא! והלא דבר הוא?

ואילו הפלא ופלא! ישנם מדינות הסובבות את שוויץ פולין ליטא והונגריה מדינות נחשלות, שכשבברלין כבר דלקו אורות ברחובות ותחבורה מנועית ומודרנית דהרה ברחובותיה, בוורשא בוילנא ובלודז' ברחובות בלילה שררה עלטה באין תשתית לחשמל, וקול שקשוקי עגלות הסוסים נשמעו בסמטאות ורחובות הערים, והנה ממדינות אלו יצאו גדולי הסוחרים המפולפלים בתבל, ולהבדיל גדולי הלמדנים וטובי המוחות של עם ישראל צמחו בה, כהגר"א ור' חיים בוילנא, כרמ"א המהרש"א המהרש"ל בפולין, החת"ס ורעק"א בהונגריה, וכן עוד רשימה ארוכה, וכל אלו גדלו בעוני מחפיר בהעדר תשתיות, בלחץ של קיום יום יומי.

היתכן?

התשובה לזה מצויה בפרשתנו, בברכת יעקב אבינו לבניו, כאשר הוא מברך את יששכר במילים אלו "וירא מנוחה כי טוב ….. ויט שכמו לסבול.." וכבר שואלים העולם שהדברים סותרים שאם ראה כמה טובה היא המנוחה, א"כ למה ויט שכמו לסבול, שהרי הרואה במעלת המנוחה כמה היא טובה מזמין מיד סוף שבוע באחד ממלונות היקרה בארץ, והנה על יששכר אומר יעקב שאחר שראה טוב המנוחה, החליט להטות שכמו לסבול?

ומבאר כאן ר' ירוחם המשגיח ממיר יסוד גדול לחיים שמשנה את כל תפיסתנו במושג הכה אהוב של 'מנוחה', שהנה אצל אומות העולם ועמי הארצות המושג 'מנוחה' הוא כמו שאמרנו שם נרדף של חופשה חלומית במלון יקר, או מצב בו אדם משוחרר מכל עול של פרנסה ומשרה ומשוחרר הוא לעשות כרצונו וכחפצו, ללא שום חיובים ומטלות

אבל במושגי התורה התפיסה היא שונה לחלוטין, המנוחה האמיתית לאדם היא מה שיש עליו עול של חיים, עול של סייגים וזמנים, חוב של מטלות מבוקר עד ערב, בכל זה מרגישה הנפש של האדם שהיא עושה מה שמוטל עליה, כל זה ממלא את האדם בחיוניות ומסלק את הרגשת הריקנות המדכדכת, אדם כזה הוא האדם הניחוח הרגוע שנפשו שלוה ומשדרת מנוחה

ומנוחה זו היא לא רק לעמלי תורה אלא לכל אדם אשר לוקח עליו את עול החיים,  ואנו רואים אף בחיי היום יום שזו היא המנוחה האמיתית, כאשר אדם שכל ימיו התרגל לחיי רוגע אושר ושבע בכל ולא טרח מימיו ולא עמל להשגת כלום, אדם זה כשיצא קצת לענייני העולם והנה תבא עליו איזו צרה או שינוי קטן ממה שהורגל בו, שוד ושבר! אדם כזה יקרוס ויפול מגודל המעמסה והצרה, ומדוע הרי כל ימיו נח ולמה אין בו את הכוחות שנתנה לו מנוחה זו בכדי להתגבר על מכשולות? אלא שזו אינה מנוחה! זה בטלה במיטבה! ולכן כל תזוזה קטנה ממצבו והוא נפול יפול.

מנוחה אמיתית אומר המשגיח ר' ירוחם זצוק"ל היא בהרגלת הגוף לעול ועמל שבזה נפשו וגופו של האדם מתחשלים לעמוד בכל רוח מצויה, זה נקרא מנוחה! אדם היודע שיכול הוא לעבור בחיים גם שינויים שיש תמיד בכל זמן, זה אדם אשר מרגיש מנוחה בנפשו.

ומוסיף ר' ירוחם זצוק"ל לתאר עד כמה משובש מושג זה בפי ההמון, שהרי חייל ששולחים אותו לשדה הקרב, חייב לעבור לפני כן אימונים מפרכים ומתישים, והנה האיש הסכל היה אומר לנו שחייל העומד לצאת לקרב, תנו מנוחה, תשלחו אותו לחופשה ותענוגות כדי 'שיתחשל' גופו לקראת המעמסה העצומה העומדת בפניו? היתכן לומר כן? והרי בכל צבאות העולם כל חייל לפני שליחתו לשדה הקרב הוא נאלץ לעבור שבעה מדורי אימונים קשים ומפרכים, ולמה כי זו ההכנה הנכונה כדי שיעמוד הוא במשימות הקשות שלפניו.

זה המושג המרומם של 'מנוחה' גם במושגי התורה, מה שאדם לוקח על עצמו עול קיום המצוות, עול קיום החיים, זה מה שנותן לו מנוחת הנפש לשרוד ברוגע ובשלוה את מאורעות החיים, זוהי המנוחה האמיתית!! "וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לסבול" כי זה המנוחה האמיתית לנפש האדם, חיים במסגרת של עול, כללים והוראות מחייבות.

בזה יובן לנו בס"ד ההבדל העצום בין הצלחתם של תושבי מדינות פולין וליטא, העניות והנחשלות, לבין תושבי המדינה הרגועה והמשגשגת שוייץ, שלא תרמו לעולם שום הישג מעוצם מנוחתם ועושרם.

זה היסוד והפתרון! החיים בצל הרוגע והשלוה בלא לחצים ומחייבים מנותקים הם מכל מושג של עול וקשיים, מהם לא יכול לצאת הרבה, כי לא זו היא מנוחה ושלווה, זו יותר 'בטלה' אשר לא יכולה להצמיח גידולים אשר ישפיעו בפירותיהם וצילם! אבל היושבים וחיים תחת עול קיומי, תחת סדר של מטלות ומחויבויות, אלו הם האנשים שבאמת רגועים אשר נפשם שבעה ממזון עול הקיום אשר זה הוא קיומה! (שטייגן להריב"פ).

ורק נסיים בסיפור אשר ימחיש באזננו עד כמה ראו גדולי הדורות את המנוחה המזויפת- כבטלה! לפני שנים רבות היה מתגורר בישיבת פוניבז' בחור מבוגר מאד אשר גילו היה מעבר לתשעים שנה והוא היה ניצול שואה אשר בצעירותו זכה עוד לשמש כר"מ בישיבת ברנוביץ' והנה ביום פטירתו כאשר הרגיש כי קרובה שעתו להסתלק מן העולם קרא לחדרו את בני הישיבה ואמר בפניהם וידוי, וכן גילה דברים נוראים מימי צעירותו בין גדולי עולם, במקום נוכח גם מרן המשגיח ר' חזקל לוינשטיין זצוק"ל, שמיד לאחר יציאת הנשמה, אמר לבחורים – הגיע הזמן לחזור לבית מדרש ללמוד, מספיק התבטלתי כאן היום, והיה הדבר לפלא ואחד מתלמידי הישיבה שנוכח במקום העיז פניו ושאל: וכי מסירות נפש כזו להיות ברגעים מרטיטים כאלו בצאת נשמה האם מסירות נפש כזו נחשבת 'בטלה'? וענה המשגיח דברים חודרים – אצלי כל דבר אשר אין בו עול ועמל, בטלה הוא!

זה היסוד! מנוחה של פריקת עול היא 'בטלה'! מנוחה של נשיאת עול היא היא המנוחה הרצויה והמועילה לגוף ולנפש!