מאת: הר' ישראל ליוש
ימים אלו הם 'ימים נוראים' עבור חלק נכבד מבני הישיבות, משום שבהם הבחורים וההורים צריכים להחליט באיזו ישיבה הם ילמדו, וגם אחר ההחלטה, צריך הרבה סייעתא דשמיא שאכן החלטתם נכונה, ועוד סייעתא דשמיא שאכן הם יתקבלו להיכן שחשקה נפשם.
וסוגיות אלו, ההחלטה – מחד, וההשלמה עם מה שנקבע לבסוף – מאידך, צריך לתת עליהן את הדעת. וזו הסיבה שביקשנו מהגאון רבי ישראל מאיר המניק שליט"א, משגיח ישיבת 'יד אהרן', שנושא על גבו שנים רבות של ניסיון בהדרכת בחורים במסילה העולה בית קל, לפנות מעט מסדר יומו המתוכנן והעמוס, ולהקדיש מזמנו היקר לתרום לנו מחכמתו בנושאים חשובים אלו.
בפתח דבריו מספר לנו הרב המניק, שהוא הכיר יהודי יקר שכל בניו הצליחו בישיבות, וגם בהמשך דרכם עשו שידוכים נפלאים. הצלחתם היתה מעל ומעבר למשוער. "שאלתי פעם את אחד המחותנים של אותו יהודי" – מספר הרב המניק – "מהו הסוד של אותו אדם? איך הוא הצליח כל כך עם הבנים שלו?
"הוא ענה לי: 'אגרונום טוב, הוא אגרונום שיודע היכן לשתול כל עץ וכל צמח, הוא יודע להבחין בין פיסת אדמה המתאימה לשתיל זה, ובין כזו שתצמיח טוב יותר דווקא שתיל אחר. המחותן שלי, הוא אגרונום טוב, הוא ידע בסייעתא דשמיא באיזו ישיבה לשתול כל בן שלו. הוא לא חיפש עבור כולם את הישיבה היוקרתית, או את הישיבה הגדולה ביותר, אלא הוא ידע לכוון כל בן לישיבה שמתאימה לו, בלי חשבונות צדדיים, ואכן השתילים שלו פרחו יפה…'.
"אם כן" – מסכם הרב המניק – "חשוב מאוד שכל הורה וכל בחור יעשו את השיקולים הנכונים לבחירת ישיבה מתאימה, ובסייעתא דשמיא הם יצליחו.
שאלה: אחרי כל ההשתדלות, פעמים שהבחירה לא עלתה יפה, והבחור מרגיש שהישיבה לא מתאימה לו, מה עליו לעשות?
הרב המניק: "יש פעמים שבאמת הבחירה היתה שגויה לגמרי. הבחור לא מצליח בשום פרט, לא שיעורים, לא חברותות, לא בחברה, באמת בכזה מקרה צריך לשקול מעבר ישיבה, אבל גם א"ז צריך לעשות בזהירות יתירה, שלא ימצא מחליף בעיות, יתכן שהוא יעבור למקום אחר, ואולי חלק מהבעיות הישנות יפתרו, אבל עלולות להיווצר בעיות חדשות, לכן לא כדאי לעבור אלא אם כן נראה – עד כמה שאפשר – שבישיבה החדשה יהיה יותר טוב".
שאלה: האם מתוך הדברים, אפשר להבין שיש מצבים שאסור לעבור ישיבה?
הרב המניק: "מובא בשם הספרים הקדושים, שהרי ב'אנא ה' הושיעה נא' מנענעים את הלולב ואילו ב'אנה ה' הצליחה נא' לא מנענעים את הלולב, דבר זה מרמז לנו, שכשמחפשים 'ישועה', דהיינו שהמצב הקיים הוא בלתי אפשרי, אז עושם נענועים – מחפשים לעבור מקום, אבל כשמחפשים רק 'הצלחה' דהיינו שהמצב הוא לא בלתי אפשרי אלא רק רוצים לשפר, אז לא עושים נענועים, אלא מתפללים ומחפשים כל דרך להצליח באותו מקום.
ככלל צריך לדעת, שכל מעבר שתלוי בהרבה ספקות, עושים אותו רק במצב של 'הושיעה נא'".
כאן היה חשוב להרב המניק להוסיף נקודה חשובה: "שמעתי על בחורים שעוברים ישיבה בגלל יוקרה או שידוכים, זה דבר חמור מאוד! בחור שמצליח במקום, אסור לו לעבור ישיבה בגלל דברים חיצוניים וצדדיים, לבל נחשוב חלילה שאם הוא יעבור ישיבה ויעזוב את ההצלחה שלו, הוא יצליח יותר בשידוכים או בכל ענין צדדי אחר".
שאלה: מה המשגיח יכול לומר לבחור שלא הצליח להתקבל להיכן שחשקה נפשו, והוא נאלץ להתפשר על מקום אחר?
הרב המניק: "יש דבר מאוד מעניין: בכל שטחי החיים אנחנו חיים עם 'ביטחון והשתדלות' – יש לנו ביטחון בקב"ה, שאחר שהשתדלנו ועשינו ככל שביכולתנו לעשות – מה שיצא לבסוף, זה מאת ה' ולטובתנו. משום מה בנושא הישיבות, גם אחר כל ההשתדלות של הבחור וההורים, פעמים נשארת אכזבה גדולה, וכמעט שוכחים שלמעשה הכל מאת ה', ואם כך כיוון הקב"ה, זה בוודאי לטובה.
"חשוב גם מאוד לדעת, שעצם האכזבה היא המכשול הגדול ביותר לבחור. לא פעם ראיתי בחורים שלא התקבלו לישיבות שרצו, והלכו לישיבה אחרת והצליחו שם מאוד, והתברר שבאמת הישיבה הזו התאימה להם הרבה יותר. אם חלילה תחושת האכזבה היתה מלווה אותם – הם לא היו מצליחים.
האכזבה היא האויב הגדול ביותר של ההצלחה של האדם. צריך להתגבר על כל התחושות הללו, לקבל את הגזירה כמו שהיא, ורק כך אפשר להצליח!".
נושא התאמה לישיבות הוא הרבה יותר מאתגר ממה שחושבים
ניקח דוגמא קלאסית שהייתה בתקופתי [איני מכיר היום את הבחורים] יש בחור שאוהב ללמוד מתמיד וגם למדן ירא שמיים אבל הוא לא יכול לסבול פרומקייט [אצלנו אמרו בדרך צחות פרום ראשי תיבות פיל רשעות ווייניג מצוות] אם תוקעים אותו בישיבה פרומערית עם נערווים הוא במקרה הטוב יצא מדעתו ובמקרה הפחות טוב יצא לתרבות רעה, אבל משפחתו היא חניוקית ואינה מבינה שהבחור לא בחר בדרך הזאת זכותו המלאה, או בחור מבית חסידי שאינו סובל את כל ההקפדות החסידיות או מבית חזונאישניקי שרוצה להשתמש חשמל בשבת ולא לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים, צריך להיזהר לא לכפות עליו