הרב בנימין גולד
"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כ"ה, כ"ב)
אמרו חז"ל: בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות, יעקב מפרכס לצאת, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עכו"ם עשו רץ ומפרכס לצאת (רש"י).
והקשה הגר"ח מבריסק זצ"ל: מדוע היה יעקב רוצה לצאת כשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות? הרי בבטן אמו היה לומד כל התורה כולה מפי מלאך ה' צבאות, וכי יש לו צורך לצאת ללמוד מפי שם ועבר בעוד שמלמדו מלאך? אלא, ביאר בשם אביו בעל הבית הלוי, דכיוון שהיה בחברת עשו הרשע העדיף להפסיד הלימוד עם המלאך, העיקר שלא להתחבר לרשע!!!
דבר נורא! ללמוד עם מלאך את כל התורה, לדעת שכשהוא יוצא מבטן אמו הוא ישכח את כל התורה, אבל לא להיות בחברת אדם רשע! בודאי דבר זה מלמדנו על החומרה האיומה שיש בהתחברות לאדם רשע.
וביותר התמיהה עצומה, מדוע פחד יעקב שהוא יושפע מעשו, אולי להיפך- עשו יושפע ממנו, מלימוד נשגב עם מלאך, יש לתאר איזו אווירה היתה, איזה שטייגען היה שם, ולמה שלא נאמר להיפך שתמיד הטוב ישפיע על הרע?
בשביל זה אנו צריכים להבין עד כמה חמורה השפעת הרעה, והסיבה לכך כי הרשע שנכנע ליצרו הרע, פועל בכח הדמיון, וכפי שהביא בספר עלי שור בשם הספורנו, שכל כוחו של היצר הרע הוא בכח הדמיון, שהוא מראה לנו דמיונות ואנו משתעשעים בהם כאילו הם ציורים חיים של תענוגים, ומבטלים זמן רב עליהם עד שנמוגים, עד כדי כך הוא כותב שם, שרוב בני אדם מבלים את רוב שנותיהם בדמיונות הממלאים את כל רחשי ליבם. הוא מביא מדברי ר' ישראל סלנטר שאומר: "..הדמיון הוא נחל שוטף ואת השכל יטביע!"
עד כדי כך כתב בחובת הלבבות: "הדמיון יכול להביא בני אדם לידי כך שיהיה בטנם –אלוהיהם, תורתם – מלבושיהם, מוסרם, חיזוק משכניהם, הדמיון הוא כנחל שוטף והשכל יטבע אם לא נוליכהו באניה, היא רגשת הנפש וסערת הרוח". זו הסיבה שכח הרע יכול להשפיע יותר מכח הטוב בגלל שכל כולו 'דמיון'! ו'הדמיון נחל שוטף והשכל יטביע'!
● ● ●
שמעתי תיאור מוחשי מאד מה זה כח הדמיון, מהגאון ר' אלימלך בידרמן שליט"א: ילד אחד נסע ברכבת שדים בלונה פארק, אתם יודעים איך זה נראה? נכנסים לתוך מנהרה חשוכה עד להחריד, ואז פתאום מתוך החושך נשמעים קולות מחרידים של שדים וחיות טורפות… ונראות דמויות מפחידות מתקרבות אליך, וכאילו רוצות לטרוף אותך… וככה עוברות כמה דקות של אימה ופחד, עד שיוצאים מהסיוט שמשלמים עליו הרבה כסף, ורוב הילדים יוצאים בוכיים ודומעים מהחוויה המפוקפקת הזו.
ילד אחד יצא בוכה, ולא גמר לבכות, ניגש אליו מנהל האתר ושאלו מדוע הוא בוכה? אז הוא אמר לו שהכיפה שלו נפלה באמצע רכבת השדים, אמר לו המנהל: "בוא איתי וניקח את הכיפה", התחיל הילד לפרכס בכל גופו מהרעיון המפחיד- לחזור למנהרת האימה הזו ושוב לפגוש באותן דמויות של אימה ופחד, אמר לו המנהל: "בוא איתי אל תפחד, לא יקרה כלום", ואז נכנס אתו המנהל לתוך המנהרה החשוכה, והדליק את האור, ובבת אחת רואה הילד לפניו את הרמקולים מעוררי הצווחות המחרידות, ואת החיות והשדים העושים מסמרטוטים וגבס… והילד נרגע.
הדמיון מציג לאדם מציאות אמתית שכמעט וא"א להכחישה, אבל ברגע שאדם פוקח את העיניים מדליק לעצמו את האור, הוא רואה שהכל דמיון אחד גדול.
מפורסם תאורו של מרן המשגיח ר' לייב חסמן זצ"ל על כח הדמיון, שפעם היה כפרי נבער מדעת, שראה מודעה על הצגה גדולה המתקיימת בתאטרון שבעיר הגדולה, כמובן שחשקה נפשו לראות פעם בחיים מה זה, ומה אנשים נוהרים בהמוניהם לראות את ההצגה, וכך אסף פרוטה לפרוטה כדי לקנות את הכרטיס.
והנה בהתקרב היום הגדול, ואחרי שברר מה הולך להיות שם, ואמרו לו שיושבים בחושך מוחלט, ורק על הקיר רואים דמויות ואורות, הוא קצת נבהל, והחליט שהוא מצטייד בפנס גדול לכל צרה שלא תבוא, וכך ביום ההצגה הוא מתייצב מרוגש כולו בתאטרון העירוני, כולם מתיישבים על מקומותיהם, ואז בפתע פתאום כבה האור, ולאט לאט מתחילים לרצד על גבי הקיר אורות ודמויות… הכפרי יושב מתבונן, כולו בהלם, בפלא המדהים הזה שרואים דמויות אמתיות על הקיר, אבל אז הוא פתאום תופס שכולם יושבים בחושך, והוא חושב לעצמו 'אני חייב לראות את הפלא הזה מקרוב'. הוא החליט על רעיון גאוני, הוא הרי לקח פנס איתו למקרה חרום, אז הנה הפתרון, הוא מתקרב בלאט לעבר הקיר בו מוקרנות הדמויות, ואז מדליק את הפנס במלא העוצמה ומכוונו לקיר, והנה: אכזבה עצומה, כל הדמויות נעלמו! הכפרי עומד משתומם, ולולא זעקות שאר המשתתפים על ההפרעה להמשך ההצגה, הוא בודאי היה מתחיל לטפל בקיר עצמו, לנסות להבין להיכן הדמויות נבלעו פתאום…
זה הסיפור האמתי של כח הדמיון, מבאר מרן המשגיח ר' לייב חסמן זצ"ל – הוא נראה בדמיון כ"כ אמתי ומשכנע ומהנה, אבל כשמתקרבים אליו ומאירים אותו- הוא פשוט נעלם, כי באמת אין בכל הנאות העולם כלום, אלא הנאה רגעית בלבד, ולאחר מכן נהיה חלל ריק, ומגיעה האכזבה והתסכול על זה ששום דבר לא מצליח למלא את סיפוקי. כל הנאות העולם הן דמיון בלבד, אבל עצם הדבר אין בו כלום!
וזה הסיכון בהתחברות לחבר רע, אני יודע בתוך ליבי שמעשיו לא הגונים, אבל כשאני מתקרב אליו אני רואה כאילו בדמיוני איזה יופי…. 'כמה טובים לו החיים' וכו'. הכל נראה כל כך מוחשי, וזו הסכנה הגדולה!