"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כ"ו, ג')
עמלה של תורה
על הכתוב "אם בחוקותי תלכו" כבר פירש רש"י ז"ל 'שתהיו עמלים בתורה'. יסוד מוסד נקטו חכמינו זכרונם לברכה, כי העמל והיגיעה בתורה הינו הקניין היחידי להשגת כתרה של תורה.
לפנינו פניני זוהר, מיקרת עמל התורה שעמל רבינו החת"ס כה רבות בחוקי אורייתא, ולא מש ממנה כל היום והלילה:
על גדלות יגיעתו ועמל התורה של מרן החתם סופר, סיפר בנו הגה"ק ה'כתב סופר': הלימוד עצמו היה ביגיעה גדולה, וכשהיה רבינו מסיים את שיעורו, היה עולה לביתו כדי להחליף את הכתונת, מחמת רוב הזיעה שהזיע בשיעור. כשסחטו פעם את חלוקו, יצאו מים רבים מרוב הזיעה בלימוד ('ספרא דמלכא').
שתהיו עמלים בתורה
גדול אחד התכונן לבקר אצל רבינו, והכין שלשה חידושים גדולים שטרח עליהם הרבה, כדי להשמיעם באוזני רבינו. כאשר בא לפני רבינו והציע לו את החידוש הראשון, הראה לו רבינו שבגליון הש"ס שלו, במסכת פלונית בדף פלוני, רשם כבר בקיצור את החידוש הזה. השמיע לרבינו את חידושו השני – ושוב הראה לו רבינו שגם חידוש זה כתוב אצלו, בתוך תשובותיו להלכה. חלשה דעתו של אותו גדול, בראותו שכל חידוש שהוא אומר כבר כתבו רבינו, אך החליט לומר אף את המערכה השלישית מחידושיו.
ויקרא רבינו לאחד מתלמידיו וישאלהו לאמר: "איך הסברתי ענין פלוני בשיעור שאמרתי לכם?", חזר התלמיד על אשר אמר רבינו בשיעורו – והיה זה כחידושו השלישי…
בראות אותו גדול כי כן, התרגש עד למאוד כיצד רבינו תפס את הכל מאליו, כאילו בלי יגיעה, וקרא: "רבי, די תורה פליהט אייך אריין אין קאפ" ("רבי, התורה מתעופפת לתוך ראשכם…") השיב לו רבינו: "חס ושלום, חס ושלום, הרבה שנים, בין איך אין קיין בעט נישט געלעגן" ("שנים רבות לא שכבתי במיטה") ['ספרא דמלכא'].
רבינו העיד על עצמו, שמאז עמדו על דעתו לא ישן בחצות הלילה ובשעה הסמוכה לה, כי בשנות נעוריו היה קם כשעה קודם חצות, ולעת זקנתו לא עלה על יצועו אלא אחר חצות הלילה, ומשכים וקם לעורר השחר.
סיפרו לפני הרה"ק רבי שמואל אבא מזיכלין זצ"ל, בשם מרן ה'כתב סופר' מקראקא זי"ע, שפעם למד אביו-רבינו לאור נר קטן שהיה אמור לדלוק כחצי שעה, אבל הוא העמיק בעיונו כל הלילה, והנר דלק עד שקם ממשנתו וכבר האיר היום, ובאותו רגע כבה הנר, ויהי לפלא.
עוד הוסיפו לומר להרה"ק מזיכלין, שכעין זה כתב מהרש"ל בהקדמת ספרו 'ים של שלמה', שהסכימו עמו מן השמים בנר מצוה. וכן גם כתב החיד"א (ב'שם הגדולים' ש, מו) שנס נעשה לו בלילה אחד, שלא היה לו להדליק כי אם נר קטן לשיעור שעה, והיה לומד "ומשכיה שמעתתא כמה שעות, ונרו האיר, משיך נהורי, עידן ועידנים". ענה הרבי מזיכלין: "וכי מה הפלא, הלא כבר אמר שלמה המלך עליו השלום: 'טעמה כי טוב סחרה – לא יכבה בלילה נרה' (משלי ל"א, י"ח)… לבטח רצוי היה לימודם בעיני הקדוש ברוך הוא, לפיכך לא כבה נרם".
ניצול הזמן הינו תנאי לעמל התורה
פעם אמר רבינו: "הריקנים אומרים שהם מבקשים תחבולות איך להעביר את זמנם; הלוואי ויכלו להעבירו אלי את זמנם המיותר, והיה זה לי לתועלת גדולה לנוכח הזמן הקצר העומד לרשותי"…
אין התורה נקנית אלא במי שמשים עצמו כמדבר
מה רבה היתה ענוותנותו של רבינו החת"ס ושפלות רוחו. היה משפיל עצמו בפני כל אחד באשר הוא; ולא זו בלבד, אלא אף הוא לעצמו לא היה חש בלבו כבעל ישות כלשהי. המוני השואלים ששיגרו את שאלותיהם אל החת"ס, פתחו את איגרותיהם בתארים מופלגים כראוי וכיאות לכתוב על גברא דמריה סייעיה, אך רבינו לא קרא מימיו את התארים המופלגים הללו ודילג עליהם.
על כך סיפר בנו בעל ה'מכתב סופר' הגה"ק רבי שמעון זצ"ל, שפעם אחת הקריא לפני רבינו מכתב ששלח אחד מגדולי הדור, שבו מתחנן הכותב לפני רבינו: "יורני נא אדוני מאור הגולה ורבן של ישראל, יאיר עיני באור תורתו"…
כששמע רבינו דברים אלו, זלגו עיניו דמעות, גנוחי גנח וילולי יליל, ובמר נפשו דיבר אל בנו:
"איך נחשך מאור תורה? אני אהיה מאור הגולה? איך נתמעטו לבות ישראל אם אני אהיה רבם?! ירחם ה' אותנו מהרה ויוציאנו מאפילה לאורה, אז יגולה חרפתי; אז תדעון כי ערמה שכנתי, ערום מדעת, אין בי לא תורה ולא חכמה"- – –
('ספרא דמלכא' אוצר עובדות ואמרות החת"ס – מאת מהרש"צ גנץ שליט"א, בהוצאת 'עוז והדר')