לרגל יום ההילולא הראשון של מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, זכינו לקיים שיחה מיוחדת עם הרה"ג רבי משה יהודה שניידר שליט"א, מי שזכה להיות 'החברותא' של מרן זצ"ל במשך שנים רבות, במטרה לשמוע ממנו אולי אי-אלו 'סודות' מתוך החדר פנימה, כמי שזכה להיות קרוב אל מרן במשך שנים כה רבות דבר יום ביומו.
הדבר הראשון שאליו אנו נדרשים כבר בפתח השיחה, הוא עצם התואר הנדיר לו זכה איש שיחנו: 'החברותא' של מרן זצ"ל. חברותא?? של גדול הדור?? – איך אפשר להכיל את הכינוי הזה, את הזכות הזאת…
אך מתברר לנו שאנו 'מתפרצים לדלת פתוחה'… הרב שניידר מפתיע אותנו במילים ברורות ונחרצות:
"לומר 'החברותא של הראש ישיבה' זה ממש ביזוי תלמיד חכם!
"אתם חושבים שזה צחוק? אני אסביר לכם. זה ממש לא צחוק. הראש ישיבה עצמו סיפר לנו, שלפני שנים רבות נערכו אירוסין פה בב"ב לבחור מישיבת פוניבז'. ישבו שם הרבה תלמידי חכמים. סבא שלי, הרב וולף זצ"ל, המייסד של הסמינר, דיבר באירוע. בתוך דבריו הוא הזכיר את הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד, במילים אלו: 'רבי אלחנן, התלמיד של החפץ חיים'. באותו רגע קם הפונביז'ער רב, ודפק על השולחן: 'לחפץ חיים לא היה תלמיד!'
"אתה מבין?! אם על החפץ חיים אסור להגיד שהיה לו תלמיד, אז זה פשע לומר שהיה לראש ישיבה חברותא. תוכל לומר שהראש ישיבה הסכים ללמוד איתי, בסדר. אבל חלילה לומר שהוא היה חברותא שלי".
אנחנו נדהמים קצת מהנחרצות בה נאמרו המילים, ושואלים בעדינות: ידוע הרי שהראש ישיבה אמר שהייתם חברותא…
"הראש ישיבה לא אמר את המילה הזו!" פוסק הרב שניידר, ומיד מבהיר:
"אתה ודאי מתכוון לסיפור הבא שארע לפני 20 שנה בערך. ראש הישיבה נסע לחוץ לארץ בפעם הראשונה. מובן שהוא לא נסע לבד אלא קבוצה של אנשים הצטרפה אליו. כאשר שאלו אותו על כל אחד ואחד מי הוא, שאלו גם עלי, והראש ישיבה אמר שיש לנו חברותא ולכן הגעתי. מני אז הדביקו לי את ה'חברותא' הזה. אני לא מצטער על כך כלל, להיפך, אך מחובתי לומר שכלפי הראש ישיבה זה לא דרך ארץ לדבר כך.
"אם כבר מדברים על חברותא, אז היה פעם לראש ישיבה חברותא אמיתי. היה זה יהודי צדיק נסתר, לפני כחמישים שנה, אחד מל"ו צדיקים, שהיה מתלמידיו של ר' חצק'ל לוינשטיין המשגיח. על שני צדיקים בדור אמר הראש ישיבה שהם אחד מל"ו, והחברותא הזה היה אחד מהם. שני הצדיקים היו יושבים בלילות ומסיימים מסכתות. חברותא נוסף היה הרב אברהם שלזינגר זכר צדיק לברכה, אחיו של ראש ישיבת קול תורה. הם ישבו ביחד תקופה ארוכה ולמדו בחדר בישיבה קטנה".
מתי התחילה ההיכרות שלכם הראש ישיבה?
"האמת שכבר נולדנו עם הידיעה שיש לנו כתובת ברורה ברחוב חזון איש 5. אבי גדל אצל הסטייפלר זכר צדיק לברכה. בשנת תשל"ד נפטר המשגיח רב חצק'ל לוינשטיין זצוק"ל, והסטייפלר הורה לאבי: 'תלך לראש ישיבה'. מאז, על כל שאלה או בעיה שהתעוררה בבית היינו פונים לביתו של הראש ישיבה. גם אותי הוא שלח אליו. כשגדלתי הייתי שומע מהראש ישיבה שיחות, שיעורים. כשגדלתי, פשוט הלכתי ללמוד אצל הראש ישיבה עצמו.
"אני זוכר חורף של שנה אחת למדו זבחים בדף היומי. ראיתי על השולחן של הראש הישיבה גמרא זבחים. היה לי קצת משונה. היו המון ספרים על השולחן, אבל המסכת הזו ממש לא ירדה מהשולחן. ניסיתי לפתוח את המסכת וללמוד, וראיתי שאני לא מבין שום דבר.
"אבי ראה שאני מתקשה ונתן לי עצה: 'תגיד לראש ישיבה שאתה מוכן לבוא 24 שעות. מתי שהוא מסכים כדי ללמוד איתו זבחים'. קיבלתי את הרעיון ופניתי לראש ישיבה. והוא הסכים. 'תגיע ברבע לאחת-עשרה', אמר. באותן שנים הוא התחיל לקבל קהל באופן רשמי. הוא היה מקבל קהל בערך מתשע וחצי עד עשר וחצי או רבע לאחת–עשרה, וכשהיה גומר היינו מתחילים ללמוד עד 24:30. לפעמים אפילו יותר מאוחר.
"פעם אחת הוא לא הרגיש טוב. הוא שכב במיטה ולמד ולמד… אני כבר לא זוכר באיזו שעה גמרנו. בהמשך השנים כשכבר היה חלש, התחלנו ללמוד גם בבוקר ואחר הצהריים".
'חברותא' זה יצירת קשר אישי עם אדם קרוב, כיצד ניתן ליצור קשר אישי עם גדול הדור??
"אכן עם אדם גדול לא יוצרים קשר אישי, היתה כאן מחיצה של יראת כבוד.
"הוא היה יושב ליד השולחן. לא השולחן הקטן הזה שכולם מכירים, השולחן העגול הזה, שדרך אגב, הרבנית אמרה לי שמצאו את זה ברחוב כשבאו לגור בבני ברק מכפר סבא. לא היה להם שולחן, אז הם הביאו את השולחן הזה שאי מי זרק. היה לו כסא גבוה, שהוא הגביה אותו עם קרשים בכוונה, כך שיוכל לשבת בלי להישען. במשך שנים היה יושב ככה עם הגמרא ולומד. הוא גם היה כותב הרבה. היו שנים שהעדיף לשבת ליד הסטנדר. מעולם הוא לא התייחס לצורת הישיבה. היתה תקופה שהיה לו קשה לשמוע באוזן אחת, אז הוא ביקש שיישבו בצד השני, שם היה לו קל יותר לשמוע.
"לפני מעריב היה לנו שיעור במשנה ברורה, והוא העדיף שאני אקרא. אני הייתי קורא והוא היה מעיר הערות. היה פעם שלא הצלחתי להגיע לשיעור, הראש ישיבה שאל: 'איפה היית? איפה היית?' לפעמים לא היה נעים להגיד את הסיבה האמיתית. הוא היה מביט בי בעיניו הקדושות, ומי שקצת למד את העיניים של הראש ישיבה, יכל להבין בדיוק מה הוא שואל, מה הוא רוצה"…
מן הסתם אי אפשר לתמצת שנים ארוכות ויפות כאלו בכמה מילים, ובכל אופן נרצה לדעת, מהו הדבר הבולט ביותר שזכיתם לראות אצל הראש ישיבה ונוכל לקחת איתנו כצידה לדרך?
"אצל הראש ישיבה לא היה מושג 'אני'. הוא עצמו לא היה קיים בכלל! בכל נושא בכל עניין, והרגשנו את זה יום ולילה. יהודי שחס על כל שניה בחייו והסכים להפקיר את עצמו בשביל כלל ישראל בצורה שלא תתואר, ויש על כך אינספור סיפורים מפעימים. זכיתי לראות את זה אצל הראש ישיבה בכל תחום. הדבר הזה היה יסוד מושג אצלו בתוך שורשי הפנימיות, ש'הוא' לא קיים.
"אני חושב שכדאי לקחת מכאן צידה לדרך, שכל אחד יבחן את עצמו בכמה אחוזים הוא יוכל לעבוד על עצמו להרגיש פחות את ה'אני', בכל תחומי החיים. בין בתורה, בתפילה, בבין אדם לחבירו, בשלום בית, ואז הוא יוכל להיות המאושר בעולם".