היתה זו דילמה עצומה, אולם הסטודנט לא התלבט לרגע. בו במקום הודיע כי אינו נבחן בשבת, למרות שבכך הוא מוריד לטמיון עמל מפרך של שנים… לא עברו אלא שבועיים, והוא נקרא לחדרו של דיקן האוניברסיטה

הרב נח פאליי שליט"א, רכז לימוד 'הדף היומי בהלכה' באודסה, סיפר בשיחה עם 'יתד נאמן' (סוכות תשע"ז) סיפור נפלא על סטודנט ששב ליהדותו בעקבות השתתפות בשיעורי 'הדף היומי בהלכה'.

הסטודנט, שהיה רחוק מחיי תורה ומצוות עוד מזמן קטנותו, הגיע לאודסה למרות ריחוקה הגיאוגרפי, כדי ללמוד מקצוע נחשק שקל יותר ללמוד ולהשתלם בו במקום זה. הוא מעולם לא התעניין ביהדות ולכן אף לא חשב להיכנס לאחד מארגוני הקירוב או להשתתף בסמינר לחוזרים בתשובה. אבל כשפנו אליו מארגון 'דרשו' והציעו לו ללמוד 'דף יומי בהלכה', שהוא לימוד ההלכות הנהוגות באורח החיים היהודי דבר יום ביומו בצורה מעניינת, הוא לא חשב שמדובר במשהו שיקבע לו את אורחותיו. ואם לשמוע מעט הלכות, ועוד בצורה מעניינת, מדוע לא?

וכך למחרת היום הוא מצא עצמו עם עוד כמה צעירים יהודים בני המקום בשיעור ללימוד 'הדף היומי בהלכה', שם החל לשמוע את השיעור הקבוע מפי מגיד השיעור, שהביא בפניהם את ההלכות במסגרת הלימוד בתוספת ביאורים ומעשיות כיד ד' הטובה עליו.

בשל חשיבות העניין של שמירת השבת, החליט מגיד השיעור כי יתחיל ללמוד עם הצעירים הלכות שבת לפי סדר קבוע מבלי להכניס דבר מלבד לימוד ההלכה. ואכן הבחור נהנה מהשיעורים, ולמרות עול הלימודים העמוס בחשבונאות ומתמטיקה, השתדל שלא לוותר עליהם, ובשל כך ההלכה החלה לחדור אף למוחו ולליבו, ובמהלך הזמן החליט לנסות ולשמור שבת ככל הניתן. למרות שלא הקפיד על קלה כבחמורה, אבל בהיכרותו עם ההלכות ידע כבר לסווג מה הן ההלכות העיקריות הנוגעות לעבירות מן התורה, שעליהן החל לתת דעתו לנסות להקפיד בהן, וכך אט אט החל יותר ויותר לשמור את השבת במידת הניתן.

לא עברו אלא מספר חודשים והגיע מועד המבחן המכריע לקבלת התואר שלשמו הגיע לאודסה, ועבורו השקיע שנים רבות של לימוד אינטנסיבי ועקבי. בשל רצונו להשתלם יותר ולשלוט היטב בחומר, הוא דחה את האפשרות והחליט להיבחן במועד ב'. כעבור חודש כשנקבע המבחן למועד ב', חשכו עיניו: התברר כי המבחן נקבע ליום שבת קודש, והוא, ששומר על מצוות השבת לכל הפחות ברובן הגדול, לא יוכל לנסוע לאוניברסיטה ולמלא את המבחן בכתיבה האסורה בשבת.

הוא פנה למורים, ומשם הועבר למנהל היחידה, עד שהגיע למנהל הראשי בקמפוס והתחנן בפניו שבשל מצפונו היהודי לא יוכל להיבחן בשבת, ומבקש הוא בכל מחיר לקבל דחיה ליום למחרת או ליום קודם לכן, ובלבד שלא יצטרך לחלל את השבת עליה הוא מקפיד מאז החל לשמוע שיעורי הלכה.

הדיקן ניסה לפתור את הבעיה, אך ראה כי אין כל דרך חוקית לכך, שכן מדובר במועד ב' ואם לא יעשה זאת עתה לא יוכל להשלים זאת כלל. הוא הודיע לו בצער שאין כל דרך למרות ניסיונותיו, והוא יהיה חייב לעשות המבחן בשבת, שאם לא כן יפסיד כל התואר שעמל עליו מזה שנים.

הסטודנט שהיה אמור להתחבט סביב אחת הדילמות הקשות שפקדוהו, לא התלבט לרגע, ובו מקום הודיע למנהל שהוא אינו נבחן בשבת, ויהי מה, שכן ההלכה היא חשובה לאין ערוך, ולמרות שיודע הוא את ההפסד הכרוך בכך, הוא נוטל זאת על עצמו.

המנהל ניסה לשכנעו שלא יפגע בעצמו לאחר עמל כה מפרך שעמד בו בהצלחה ממש עד הרגע האחרון, אך כל פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. השבת אותה החל לשמור מאז לימודו בשיעור ההלכה, הייתה חשובה בעיניו יותר מכל. הוא ויתר על המבחן על כל הכרוך בדבר.

המגיד-שיעור מספר, כי למרות שהיה אך טבעי לראותו במצב רוח ירוד, הוא חש לאחר מכן כי עשה מעשה גבורה, ואמר שחש שמחה שהגיע לידי ניסיון כשביקשוהו שלא ישמור את השבת, וכיהודי היודע כי ההלכות מחייבות אותו בהתנהגות אחרת בשבת – הוא ויתר ובלבד שלא לפגוע בהלכה.

לא עברו אלא שבועיים ימים, והוא נקרא באופן אישי לחדרו של דיקן האוניברסיטה האחראי על כל הקמפוס הגדול המשתרע על פני דונמים רבים ומחלקות שונות. הדיקן סיפר לו שלאחר שהגיע אליו המקרה וראה כי קיבל החלטתו על פי צו מצפונו הטהור ללא כל שיקולים צדדיים, והסכים לוותר ויתור ענק – הוא חורג לראשונה בחייו מהרגלו ומאפשר לו להיבחן עתה בחדרו. הוא הוציא את המבחן ונתן לו לכתוב אצלו בחדרו לפי הזמן שיידרש עד להשלמתו.

וכך אכן אירע, והוא הצליח במבחן. הדבר גרם לסערה רבה ברחבי העיר כולה, ובמיוחד בקרב הסטודנטים היהודים. כשדיברו עמו חבריו על כך, הפטיר באומרו: כנראה יותר ממה שאני החלטתי לשמור את השבת, החליטה היא לשמור עלי… זה הביא בקרבו מהפכה של ממש, שבעקבותיה התקרב יותר לבוראו, עד שנעשה יהודי שומר תורה ומצוות המקפיד על קלה כבחמורה.

(הרב ר' וילמן, מוסף חג הסוכות של 'יתד נאמן' – 'וקרבתנו', סוכות תשע"ז)