"האדם נברא בעולם כדי שיהיה מכיר את בוראו ויתרבה כבוד השם על ידו, והיצר הרע מסית לאדם שיסתפק במה שהוא עצמו הולך בדרך התורה, וכנגדו אמר הלל: וכשאני לעצמי מה אני, דהיינו שאפילו ילמד האדם כל ימי חייו – מה חשיבותו כנגד טובות הבורא העודפות עליו תמיד? וכמו דאיתא במדרש על הפסוק כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ – כל מצוותיו ותורותיו של אדם אינו מספיק למה שמוציא מפיו!
וגם מה יוכל לרבות כבוד השם במעט הימים שהוא על הארץ? אבל אם ישתדל להרבות כבוד שמים, כדי שלא יופסק כבודו בהמשך הזמן, ויחזק תלמוד תורה וישיבות כדי שיתחזק כבוד ה' ותורתו בעולם על ידו, ויהיו נחשבים אלה הבנים שיתגדלו בתורה על שמו – בודאי אלו ילַמדו תורת השי"ת גם לבניהם, ובניהם לבניהם, ויהיה הכל נקרא על שם הראשון שהביאם לזה, ושכרו הוא מכל הדורות".
[תורת הבית, מכתב בסוף הספר, בשינויים]