- היכן עדיף להתפלל על חולה, בכותל או בקברי אבותיו?
רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל השיב לשואל, שעדיף תפילה בכותל המערבי מאשר תפילה במירון, כי מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי. ונשאל רבינו: הלא ה'לשם' אומר (בשם הגר"א) שהשכינה שורה בקברי צדיקים? והשיב שזה "כמו" השראת השכינה, ואילו בכותל זה השראת השכינה ממש. ופעם נשאל על חולה, האם עדיף שיתפלל על קברי אבותיו או בכותל המערבי, והשיב: כותל עדיף. שוב נשאל, שהחולה היה מסור מאד לסבו וטיפל בו בביתו חמש שנים, האם יש עדיפות שיתפלל על קברו? והשיב: אעפ"כ כותל עדיף (גיליון פניני אי"ש).
- איך מותר לומר תהילים לרפואת חולה, הרי אסור להתרפאות בדברי תורה?
בקונטרס 'דבק טוב' ובשו"ת 'ציץ אליעזר' (חלק י"ז סימן ל') ביארו, שכיון שאינו אומר זאת בדרך סגולה, רק מבקש שבזכות התהילים שאומר יתרפא, מותר. עוד כתב ב'ציץ אליעזר' (שם) ע"פ המאירי (שבת ס"ז ע"ב), דהא שאסור להתרפאות בדברי תורה, זהו רק כשאינו עושה שום תרופה חוץ מהתורה, אבל אם עושה תרופה חוץ מהתורה מותר גם ללמוד לרפואה. ועוד יש שכתבו שבחולה שיש בו סכנה מותר להתרפאות בדברי תורה (עיין פרי מגדים או"ח סימן רל"ט ס"ק ו', ג). (ע"פ גיליון 'תורת המעדנים' מבית מכון 'מעדני אשר', בהעלותך תשע"ח).
- מדוע כשמתפללים על חולה מזכירים את שם האם ולא את שם האב?
מדוע נהגו העולם שמזכירים חולה עם שם האם, הרי נאמר "למשפחותם לבית אבותם", שייחוס האדם הוא אחרי אביו? המפרשים כתבו שהמקור לכך הוא מהגמ' (שבת ס"ו ע"ב): "אמר לי אם, כל ענייני בשמא דאימי", ופירש רש"י: "כל לחישות פלוני בר פלונית, בשם של האם", ומזה נתפשט המנהג (פנים יפות סוף פרשת בהעלותך, חתם סופר בשבת שם, ועוד). ועוד יש שכתבו טעמים לכך שלא מזכירים את שם האב אלא רק את שם האם: א) משום דעל הרוב ימצא על האיש קטרוגים יותר מן האשה, מפני שאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, וגדולה מזו שהיא פטורה ממצות תלמוד תורה, ועוד דהאשה מוצלת מעון קרי משא"כ אנשים, לכך שם האם עדיף (שו"ת תורה לשמה סימן שצ"ט). ב) מפני שהאם היא מבוררת יותר, משא"כ חזקת האב היא רק מכח רובא (מהרש"ל בחכמת שלמה שבת ס"ו ע"ב, חתם סופר בראשית ע"מ ק"ג; ובספר 'מאור ישראל' ברכות נ"ה ע"ב הביא כן מפורש מהזוה"ק פרשת לך לך דף פ"א ע"א וז"ל: "והושיעה לבן אמתך, וכי לא הוה בריה דישי עד דאיהו אמר שמא דאמיה ולא דאבוה – וכי לא היה הבן של ישי? ומדוע היה צריך לומר את אמו? – אלא אוקימנא, כד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למהך במלה דאיהו ודאי, ולכן אידכר לאימיה ולא לאביו). (שם).
- מי עדיף שיתפלל על החולה, הוא בעצמו או אחרים?
על הפסוק (בראשית כ"א י"ז) "וישמע אלהים את קול הנער" פירש רש"י: מכאן שיפה תפילת החולה מתפילת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל. והקשו המפרשים מהגמ' (ברכות ה' ע"ב) שאמרו "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", ועדיף שאחרים יתפללו על החולה. וישנם כמה תרוצים: א) הטעם שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים הוא משום שלא יכול לכוון טוב בתפלתו מרוב טרדתו וחוליו, אבל במקום שהחולה יכול לכוין בתפילתו, עדיפה תפילת החולה על עצמו מתפילת אחרים, וישמעאל היה יכול לכוון לכן נשמעה תפלתו יותר משל אחרים (חזקוני, רא"ם, שפתי חכמים, רע"ב בפירושו על התורה). ב) דווקא בישראל שהכל נפש אחד, לכן מהני תפלת אחד על חברו, דהויא כאילו חליו של זה כואב לזה, והוי כאילו פיו של אדם מתפלל שירפא לו מכאב אצבעו, לכן טוב יותר שיתפלל אחר עבורו משיתפלל הוא עצמו ומדת הדין מתוחה עליו, אבל בהגר וישמעאל שהם מאומות העולם שאינם נפש אחת, יועיל יותר תפלת החולה בעד עצמו וגופו, אע"פ שהוא חבוש, מתפילת אחר עבורו (חתם סופר בדרשות חלק ב' ע"מ ש"ה ע"ב). (שם).
- האם אפשר לבקש על דבר שהוא נגד הטבע?
מעשה באדם שעבר ארוע מוחי קשה והרופאים קבעו שהמוח והגזע נפגעו ללא תקנה והפך להיות 'צמח', ונשאל רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל האם מותר להתפלל עליו ב'רפאינו'. והשיב, שגם אם הדבר בגדר נס, בכל זאת התפילה ב'רפאינו' יכולה להקל על מצב החולה ומותר להתפלל עבורו למטרה זו, אבל אין לבקש דבר שהוא נגד הטבע. (גיליון פניני אי"ש).
3/472