"וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה… וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (במדבר י"ט, ט')
בתולדות בעל הדברי יחזקאל משינאווא זצ"ל (נדפס בסו"ס דברי יחזקאל ח"א בפרק הנסיעה לא"י) מובא שכשהיה בארץ ישראל עלה על אחד ההרים שבגליל, והתפלל שם שעה ארוכה, והגה"צ ר"ש העליר זצ"ל אב"ד צפת, גילה הדבר ואמר שקבלה בידינו שבאותו הר נטמנו כלי שרת עם אפר הפרה, והצדיק הרגיש בדבר.
על מיקומו של הר זה מסופר בס' עדן ציון (לר' ישעי' הוורויץ זצ"ל יליד צפת עמ' קכ"ה) שבין צפת לטבריה יש בקעה גדולה ועמוקה מאוד ולמטה מעיין מים טובים ונקרא 'עין כחל' ועוברים בדרך עליו, ויש שם כמה בתים שיושבים שם ישמעאלים, ושם נגד מזרח יש הר זקוף וגבוה מאוד ולמעלה בראשו, חצוב מעט בעובי ההר כדמות שער סתום ואומרים שבזה ההר נגנזו כלי בית המקדש.
גם אני עברתי שם איזה כמה פעמים והסתכלתי בהר הפלאי הזה, ואדוני אבי ז"ל סיפר לי ששמע מפי אח"ז הרה"ג מוהר"ש העליר זצ"ל שפעם אחת בא אליו תושב ערבי משם, באנינות והתנצלות ותחינות ובכיות ליתן לו עצה ותושיה על המקרה הרע שקרה לו שהולכים ומתים אצלו נשיו וילדיו.
ובשאלו אולי חטא נגד איזה בן אדם בגוף או בממון, השיב לו שאינו מרגיש בעצמו בשום חטא, וע"י עוד חקירות ודרישות על כל מעשיו בעת ההיא, סיפר לו שחפר תחת ההר ההוא ומצא שם ב' כדים של זהב מלאים אפר ולקחם וטמנם בביתו, והזהיר לו מוהרש"ה ז"ל שתכף ומיד (הוא אמר לדעתו שזה אפר פרה הנטמן שם) ילך ויחזירם למקומם ויסתום את המקום לבל יהיה ניכר, וכן קיים ועשה, והמגיפה נעצרה בבית הערבי.
ובספר תולדות חכמי ירושלים (ח"ג עמ' 161) כותב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שזקני ירושלים סיפרו, שהגאון רבי מנחם מנדל משקלוב זצ"ל תלמיד הגר"א אמר, שאם יצטרכו אפר פרה אדומה, הוא יראה היכן הוא נמצא.
(קב ונקי)
המקור הקדום לכך היא 'מסכת כלים של בית המקדש' – בריתא קדומה שנדפסה בהקדמת ספר 'עמק המלך' (פרק יא), וכך הוא כותב שם: "אלו המשניות כתבו חמשה צדיקים גדולים, והם שימור הלוי וחזקיה וצדקיה וחגי הנביא וזכריה בן עדו הנביא, והם גנזו הכלים של בית המקדש ועושר האוצרות שהיו בירושלים, ולא יתגלו עד יום בא משיח בן דוד במהרה בימינו, אמן וכן יהי רצון".