מהלכות 'מבוי'
* 'מבוי' שמחיצת הרוחב שלו מפרידה בינו לבין חצר שהיא רשות היחיד, ומחיצה זו נפרצה, ובנוסף נפרצה במחיצת החצר פירצה לצד רשות הרבים – באופן כללי, דין החצר ככל חצר שנפרצה בה פירצה לצד רשות הרבים; והמבוי – אם מחיצות האורך של המבוי והחצר ממוּקמות בנקודה אחת, והפירצה במחיצת הרוחב היא בסמוך למחיצת האורך, או שמדובר בחצר רשות היחיד השייכת ליחיד, או שפירצת החצר שלצד רשות הרבים נמצאת ממול לפירצה שבין החצר למבוי – דינו כ'מבוי מפולש'.
* השטח שתחת הלֶחי או הקוֹרה שבפתח מבוי, נחשב (בהתאם לדעות שונות או בתנאים מסוימים) לרשות היחיד. ולמרות זאת, אין לאדם לשבת שם בקביעות ולהחזיק חפץ בידו.
תקנת 'עירוב חצרות'
* מן התורה מותר לטלטל חפצים מרשות היחיד אחת לחברתה, כל שאין רשות הרבים או 'כרמלית' ביניהן. ושלמה המלך עליו השלום גזר שלא יטלטל אדם מביתו לרשות חבירו, או לרשות משותפת. ותיקן היתר לאיסור זה על ידי 'עירוב חצרות'; דהיינו, שגובים פת מכל בית, ומניחים אותה באחד הבתים לפני כניסת השבת.
* מחצר לחצר מותר לטלטל חפצים גם ללא עירוב חצרות. ובית שיש בו חדר שאוכלים בו, וחדרים שלא אוכלים בהם – נחלקו הפוסקים אם דין חדרים אלו כחצר.
* בנין מגורים שמתגוררים בו מספר דיירים – חדר המדרגות נחשב כחצר משותפת, ואם לא עשו בו עירוב חצרות, אסור לטלטל מהדירות לתוכו, ולהיפך, וכן מדירה לדירה.
* שתי חצרות סמוכות שדייריהן לא עשו עירוב חצרות ביניהן, ובשבת נפלה המחיצה המפרידה ביניהן – כיון שבתחילת השבת היה הטלטול מהבית לחצר מותר בכל אחת מהן, מותר הוא לכל השבת.
מהלכות הפת של 'עירוב חצרות'
* 'עירוב חצרות', לא ניתן לעשותו בכסף או בכלי, אלא בפת בלבד; אך אין צורך דווקא בפת שיש בה 'שווה פרוטה'.
* את הפת של עירוב חצרות, יש להניח בבית הראוי לדירה; ולא בִּמְבוֹאָה ('לובי') שבכניסה לבית מגורים משותף, וכיוצא בה, שאינה ראויה לדירה, מֵאחר והיא משמשת למעבר ציבורי.
* חצר שעושים בה עירוב חצרות, והורגלו להניח את פת העירוב בבית מסוים – אסור לשנות ולהניחהּ בבית אחֵר, מפני דרכי שלום.
'עירוב חצרות' בספינה
* ספינה שהיא רשות היחיד, ויש בה תאים נפרדים – אם יש בה שני יהודים הדרים בתאים נפרדים, אסורים תאי הספינה בטלטול חפצים מזה לזה, ומהם לשטח הספינה הפתוח, עד שיעשו עירוב חצרות.
* ספינה שאין בה תאים למגורים, אלא כל נוסעיה דרים יחד בשטח הספינה הפתוח – מותר לטלטל חפצים בתוכה ללא עירוב.
* ספינה שמחיצותיה נמוכות מעשרה טפחים – דינה ככרמלית, ואסור לטלטל חפצים בתוכה לטווח של יותר מארבע אמות. ומודדים את עשרת הטפחים מקרקעית הספינה.