"הייתי באוקראינה לפני כשמונה עשרה שנים. זו היתה הפעם הראשונה שנסעתי לשם. נכנסתי לבית המדרש שם ולא הכרתי אף אחד. היו שם כ'מנין' זקנים, והגבאי היה אברך צעיר. לעת קריאת התורה ראיתי יהודי זקן עולה לתורה, ושני אנשים גבוהים וחסונים מגודלי שער-פרא, הנראים כמו 'דובים' מלווים את היהודי הזקן"…

הרב טוביה פריינד

"והיה לאות ברית"  יז יא

"כלל ישראל מצוי לדאבון לב מזה זמן בתקופה קשה ההולכת ומתמשכת, וצר להם לישראל מאד. ומעשה 'בעל דבר' הוא שמתרגלים, זה בכה וזה בכה, ואיתא ברמב"ם (הל' תעניות א' ג') דהאומר על צרה שבאה על הציבור שזה ממנהג העולם ומקרה, הרי זו דרך אכזריות. ויש לנו לשים לבנו ולהתעורר, כי המצב כל כך קשה בחלק הרוחני, וכה הרבה יהודים הלכו מהעולם, ועוד רבים זקוקים לרחמי שמים.

"ואמנם איננו יודעים על מה הגיע העונש הזה, אך ודאי שהכל תלוי במעשינו. ואין לפרט החטאים אלא לב יודע מרת נפשו, מה החשבון שלו מול הרבונו של עולם, ומי שלא איכפת לו ח"ו, נחשב שיש לו חלק בזה, שהרי צריך להתפלל ולכאוב את צער הקב"ה שמצטער בצערן של ישראל. על כן יש לכל אחד לתקן חלקו ולהתקרב להשי"ת, ולהתפלל על החולים מתוך השתתפות בצערם, כמו שאמרו ז"ל 'מה הוא רחום אף אתה רחום'. ולא יסתפק במה שלומד ומתפלל, אלא יוסיף וישפר מעשיו.

"ואם חושבים על כך, גם הילדים חיים את זה בתקופה הזאת. ישנו חוסר סבלנות דווקא בימים אלו, צריכים להכניס בבית את האוירה של 'עבדו את ה' בשמחה', וילדים רואים וחשים זאת, אם מכניסים את החיות בשבת, הוא ידע שהיום שבת, ואם לא, הרי יחשבו שזה יום שבתון, רח"ל. וכך נראים הילדים – לפי מה שהם רואים, אם רואים שהאבא שר זמירות עם דביקות ומספר סיפורי צדיקים, והילד שואל שאלה ורואה השגחה פרטית, ואח"כ אוכל מאכלי שבת ומספר סיפור מהחיידר, כך הוא קונה מטען רוחני ורואה שמידות זה דבר חשוב, ואמונה הוא דבר שצריך לחיות איתו, אז הוא לומד להיות בשמחה.

"אך אם אין מדברים על זה בבית, וכ"ש אם מדברים דברים אחרים גרועים מזה, וודאי שזה אנטי חינוכי, וא"כ זה נראה כמו שרואים רח"ל".

עבודת השם מתוך הכרת טובתו

"בחובות הלבבות (שער הבחינה) האריך לבאר עד היכן צריכה להיות הכרת הטוב לבורא ית', בלי שיעור גבול וקצבה, על כל החסדים שעשה עם האדם מעודו, וממשיך לעשות כל העת, וכמ"ש 'מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי'. א"כ נמצא שכמה שירבה האדם במעשים – אין בהם די מצד הכרת הטוב שהוא מחויב בה.

"ומשל לשני בנים לאב אחד, האחד נכנס לבית האב ושואלו אם רוצה לטעום מאומה, והאב משיבו שכבר אכל ושבע. אזי שואלו שמא ירצה לשתות איזה משקה חם? וכיון שמשיבו שכבר שתה די – יוצא הבן והולך לו בשביעות רצון, שעשה את המוטל עליו ויצא ידי חובתו.

"אבל הבן השני, כאשר אומר לו האב שכבר אכל ושתה, משתדל לגרום לו הנאה בכל דרך שימצא. פותח לו החלון שיכנס אוויר צח, מביא לו ספר לקרוא, מיטיב לו כסאו וכדו' ועושה כל טצדקי לעשות נח רוח לאביו, לרוב הערכתו ואהבתו אליו. כך כלפי הבורא ב"ה – יחפש אדם כל מה שאפשר לעשות נחת רוח לפניו, שזה מעיד על אהבת השי"ת שבלבו".

מסירות נפש בזמננו לקיום מצוות

"א ערליכער-איד חי תמיד באמירה: 'רבונו של עולם הנני רוצה לשמח אותך'. אבותינו נתייגעו בזה הרבה. זקני זי"ע היה מניח בכל יום פרוטה על מנת שיהיה לו יין לד' כוסות, ונתייגעו מאוד על כל דבר שבקדושה. ומה עושים כיום על דבר שבקדושה? הולכים למקווה חמה, ובכך הוא נהיה חסידישער יונגערמאן. וכיום הכל ב"ה קל יותר טוב יותר 'מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי".

מספר כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א: "הייתי באוקראינה לפני כשמונה עשרה שנים בשנת תשס"ב, זו היתה הפעם הראשונה שנסעתי לשם. נכנסתי לבית המדרש שם ולא הכרתי אף אחד. היו שם כ'מנין' זקנים, והגבאי היה אברך צעיר.

"לעת קריאת התורה ראיתי יהודי זקן עולה לתורה, ושני אנשים גבוהים וחסונים מגודלי שער-פרא, הנראים כמו 'דובים', מלווים את היהודי הזקן, שאמר את הברכה ברוסית. לאחר התפילה, מיד לאחר שחלץ התפילין, לקח היהודי הזקן בקבוק קוניאק, ושתה כחצי בקבוק בבת אחת על קיבה ריקה. תמהתי, היאך הוא יכול לשתות חצי בקבוק קוניאק מיד על הבוקר? ניגשתי אל הגבאי ושאלתיו לפשר זקן זה, השיב לי הגבאי וסיפר: 'זקן זה היה גנרל בצבא הרוסי. לאחר נפילת מסך הברזל, קראה לו אמו, ואמרה בבכיות שחשה כי קרב קיצה, וברצונה לגלות ולומר לו סוד, שחייתה בהיחבא, והינה יהודיה, ואם כך גם הוא יהודי, ורוצה שיידע מכך, ומיד שבקה חיים.

"הוא שמע את דבר אמו, אך לא ידע כלום – מהו יהודי ומה כוונת הדברים. וכך הסתובב מבלי לדעת מה זה 'יהודי'. עד שמצא בחשאיות אדם אחד שכיהן כ'רב' והיה לו אימון בו, ושאלו מהו יהודי. והלה הסביר לו מהו יהודי, ושיש בורא עולם שנתן לנו את התורה והמצוות. והדבר הראשון שעל יהודי לעשות הינו ברית מילה. הגנרל הזה ידע כמה מילים באידיש, ואמר: 'אם לא חייתי כל ימי כיהודי, לפחות אמות כיהודי'.

"היהודי הזה היה אז בערך בגיל שבעים וחמש, והסבירו לו מה זה ברית מילה, וסיכמו עם רב ורופא בבית חולים כדי למול אותו. בהגיעו לחדר הניתוח ראה שמתכוננים לניתוח, ובין הכלים שם ראה מזרק גדול, שאלם הזקן לפשר מזרק זו? הסבירו לו שבמזרק זה מונח חומר ההרדמה, על מנת שלא ירגיש את הכאב. תמה הזקן ואמר שכשלמד את הלכות ברית מילה, לא שמע מהרב על מזרק… ושאל: האם אברהם אבינו ג"כ עשה כך? הסבירו לו שלא כל אחד הוא אברהם אבינו, אך הוא עמד על שלו והתעקש שאינו רוצה לקיים את המצוה בהרדמה, אברהם אבינו היה בן תשעים ותשע שנים בהימולו, ואילו הוא רק בן שבעים ותשעה.

"ואכן עשו לו את הברית מבלי שהוציא הגה מפיו. סיים הגבאי ואמר: 'הנך תמה כיצד הוא יכול לשתות חצי בקבוק קוניאק על קיבה ריקה?!'. כששמעתי זאת התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים, עמדתי וחשבתי: רבונו של עולם! ראה יהודי שלא ידע מעולם מה זה יהודי, ועתה נתברר לו מהו יהודי, והבין את הדבר מעצמו, ולא רצה לעשות אחרת ממה שעשה אברהם אבינו. ואני אברך צעיר הגר בבני ברק, הולך למקווה ומדמיין שהנני קרוי 'חסיד'. היכן מסירות נפש למצוה? קצת להתייגע, אני רק חושב שכל העולם לא נברא אלא בשבילי, ומה עם הקב"ה? האם לא מגיע לו קצת הנאה?".

(מתוך עיר על תילה גליון א')