רבינו (הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל) היה מפליג בשבח תמכין דאורייתא של דורינו. פעם באחד מהדינרים אמר אחד מהדוברים שרבינו הוא 'הפונביז'ער רב' של דורינו. רבינו בדרך כלל לא היה מתייחס למה שנאמר עליו, אולם כאן לא יכול היה להבליג, ובדבריו אמר שהוא רוצה להעיר על דברים שנאמרו כאן. הוא טען בלהט: הרי הרב מפוניבז' פעל לאחר השואה, כאשר העשירים של אותו דור לא ידעו, על פי רוב, את ערך התורה. לכן גם היה אומר שכאשר הוא עומד לפני דלת, הוא מתפלל שלא יפתחו לו את הדלת, כי ידע שעל פי רוב יהיו לו בזיונות. אבל בדורינו אנו הולכים על פי רוב לבני תורה, בוגרי ישיבות, שגם אם עכשיו אינם יכולים לתת, יש להם ערך ללימוד התורה והם מקבלים אותנו בזרועות פתוחות.
רבינו מסר נפש בנסיעותיו למען הישיבה וזכה לסייעתא דשמיא מופלאה. הגבירים העריכו את מסירות נפשו שאי אפשר היה להתעלם ממנה, וביודעם שבא עבור ממלכת התורה הגדולה בעולם, פתחו את אוצרותיהם ונתנו לו. היו עשירים שנתנו לו כמה שביקש. אחד מהם סיפר שפעם הציעו לו השקעה בסך מאה אלף דולר, סכום קטן יחסית ליכולתו, אך הוא ביקש שיבואו אליו רק בעוד יומיים לקבל תשובה. שאלו אותו: אתה הרי מרויח יפה, ומה הבעיה שלך להשקיע כזה סכום קטן? ענה העשיר שמחר אמור רבינו להגיע אליו, וכשהוא מגיע, הוא נותן לו כמה שהוא מבקש. "יתכן שהוא יבקש את כל מה שיש לי, ואם כן איך אתחייב לתת מאה אלף דולר? אולי מחר כבר לא יהיה לי לתת?"…
המשגיח הגה"צ רבי דן סגל סיפר עובדה מופלאה, המוכיחה איזו סייעתא דשמיא היתה לרבינו: "היינו בחתונה באנגליה, מישהו שנראה עשיר פנה לרבינו: 'אני רוצה לתרום לישיבה מאה אלף דולר'. כך בהיסח הדעת כביכול, בלי שום השתדלות, זכה רבינו לתרומה של מאה אלף דולר. לאחר מכן אמר לי אותו עשיר: 'דע לך, שהיה בדעתי לתרום עשרת אלפים דולר בלבד, וכך תכננתי באמת לומר לו, לא היה לי ספק ספיקא לתרום סכום של מאה אלף דולר. אך בסוף יצא לי מהפה מאה אלף דולר! ולמה אני לא אומר לו שטעיתי, כי אחרי שהבטחתי לו איני יכול לחזור בי, אני לא רוצה לצער אותו'.
סיפור דומה מספר גיס רבינו, הגאון רבי בנימין קרליבך: פעם במוצאי שבת, רבינו היה מותש מסדריו הממושכים בשבת. לפתע קיבל טלפון בהול מיהודי שביקש שנבוא עכשיו להיפגש איתו. אותו יהודי התגורר בעיירה מרוחקת, ורבי בנימין הציע לרבינו שאולי כדאי לוותר על הנסיעה. אולם רבינו היה נחרץ, וכדרכו ענה בהחלטיות: "צריך ללכת, הרי באנו עבור הישיבה, ומשמים מכוונים את דרכינו.
בחצות הליל הגיעו לביתו של אותו יהודי, רבינו שוחח איתו בלבביות רבה על צרכי הישיבה, וכששאל הנדיב לסכום אותו מבקש רבינו, נקב רבינו בסכום של מאה אלף דולר. כששמע זאת הנדיב הפטיר מיד ואמר: "אין כל בעיה".
אומר רבי בנימין: "אני, שהייתי בדרך כלל המתורגמן בפגישות רבות כשהיה קשה להבין מעט את ראש הישיבה בשל חוליו, הבנתי שיש כאן טעות, ובוודאי אותו נדיב חשב שראש הישיבה מבקש עשרת אלפים דולר, ולכן הסכים". הסב רבי בנימין את תשומת לבו של הגביר לכך, והוא אכן אמר שלא התכוין לסכום שכזה, אבל בכל זאת, לאחר שאמר – ישתדל לתת. ואמנם, לאחר תקופה הוא הפך לאחד מחסידיו של ראש הישיבה, הגיע לארץ ונתן סכום דומה לסכום שהתחייב באותה פגישה.
(מתוך הספר 'ובכל נפשך')