עיקר דאגתנו בעת הזאת צריכה להיות על ביטולה של "ישיבה", שמעולם לא פסקה מאבותינו, ואבוי שכעת עקב נסיבות השעה, רוב בני הישיבות גלו ממקומם ונחלתם. הלא כללישראל בנוי על קיבוץ בחורי חמד למשכן "ישיבה", שמכוח הדיבוק חברים והחדוותא דאורייתא שמתגלה שם, נבנה בית וקן לשכינה הקדושה.
ולכן, כמה יקרה מעלתם של אותן "קפסולות" שנפתחו במתכונת מצומצמת בכמה וכמה ישיבות, שהינם כדמות שליחי ציבור לכלל עולם הישיבות, לקיים בזעיר-אנפין מתכונת של "ישיבה" אף כעת בתוככי הסערה העולמית.
כותב השורות, שזוכה לשמש בישיבת 'פינקל', אשר התפרסמה גם כעת בהצלחתה להימנות על אותן ישיבות הבודדות שהצליחו להכשיר את מקום הישיבה ל'מתווה הקפסולות', וחווה מקרוב את התוצר המעניין הזה – מתאר במאמר זה 'כמה מעלות טובות למקום' אשר מתגלות כעת במלא יופיין והדרן, דווקא מתוך מתווה מיוחד זה.
ב. תחילה לכל, נציין את גילויי ההתרגשות של בני הישיבה לחזור אל מקום העליה שלהם אחר תקופה כה ממושכת. הבחורים הניחו את תיקיהם וכל מטלטליהם בחדרם, וניגשו לבחון את בתי-המדרש המאולתרים שהוכשרו לכל קפסולה. באיזה שטייגען וגישמאק ניגשו לסדר הראשון בקפסולה! לא היה שייך להסתיר את הברק שלהם בעיניים. "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"!
לאחרונה התוודענו להגדרה חדשה ומחודדת אודות מהותו של קן משפחתי מצומצם – "משפחה גרעינית", כמליצה חדה לאותו רכיב פנימי קשיח, בלתי חדיר לזרים, המבטא יפה את גורלו המשותף, המדלג מעל כל הגבלות ריחוק ושמירות מהדבקה, אשר נקבעו מחמת הנסיבות.
והנה אנו יודעים שהתורה נמסרה לנו בדווקא כ"כלל", וכדרשת חז"ל בפסוק "ויחן שם ישראל כנגד ההר", כאיש אחד בלב אחד. וכמה השתדל ר"ע להזהיר את תלמידיו על אהבת הזולת וכו' – והנה עתה המלאכה נעשית כמו מאליה! כל קפסולה חשה מיד איך שנהפכו ל"משפחה גרעינית" מלוכדת, כולם תלויים זה בזה, בעיתות הלימוד, בזמני התפילה, אין אפשרות לסמוך על מניינים אחרים, או להפך סדרים. בית המדרש זה גם חדר אוכל, ואין מה לבנות על אוכל מבחוץ. כולם מתרפקים על אותה סוגיה, ומתענגים על אותו דף גמ', ממש משפחה אחת נהדרת!
בוודאי שזה מגדיל את ההקרבה של היחידים שנותרו בביתם, עקב השתייכותם המשפחתית לקבוצת סיכון, או מחמת דאגתם להורים מבוגרים שכעת נותרים קצת מאחור, לא רק מבחינת קצב הלימוד, אלא גם בוויתור על גיבוש חברתי זה. ואכן, הצוות מצידו משתדל לשמור על קשר טלפוני רציף עם אותם יחידים, על מנת שיוכלו בקלות לגשר פערים.
ג. השבת הראשונה הכילה רגעי התעלות רבים וקרבת ה'. התפילות החמות, הסעודות המגובשות, שירי השבת המרוממים, והשטייגען השבתי בחיק ה'משפחה', רוממו את הרוחות להפליא. ממש חשו מעין עולם הבא. בפרט בני שיעור א', שכעת קיבלו לידם את כל שרביט ההנהגה – גבאי, חזן, בעל קורא ועולים, הכל מן ה'משפחה', הפליאו בבגרותם בניהול העניינים על הצד הטוב.
אכן, אף שעתה נבצר ממצוייני מסיימי הישיבות הקטנות לשבות בישיבה על מנת לעמוד על מעלותיה כנהוג בתקופה זו, כעת, נוכח הצלחת העמדת קפסולות אלו, כל הרואה יאמר ברקאי!
בשעה לא שגרתית זו מתגלות גם מידות יקרות. למשל, נוכל לספר על דאגת הקיבוץ לבני שיעור א'. כידוע, בנין הישיבה המרווח הממוקם בפאתי רמות על צלע ה"רמה", מקום ציון אדונינו שמואל הנביא זי"ע שהיארצייט שלו חל השבוע, התברך בחצר היקפית משרת רוגע ושלווה מיוחדים, בהיותה שוכנת על הוואדי אשר למרגלות רכס הרי רמות, ממנה נשקף נוף הררי עוצר נשימה, כרי מרעה גמלים, עדרי צאן פסטורלים, ורוח ירושלמית משחררת. כל החצר הזו ממוקמת במתחם של בני הקיבוץ, וכעת ע"פ הוראות משרד הבריאות, ע"מ למנוע מגע בין דרי הקפסולות השונות, נאסרה ירידה של בני שיעור א' לשם, זולת אם הקיבוץ יסתגר בכל אותו זמן בחדרם!
ובכן, בני הקיבוץ לא יכלו לחשוב שמבני שיעור א' תימנע היציאה למרחב הפתוח במשך שבועיים ימים – התנדבו איפה לכלוא את עצמם בכל יום בד' אמותם, ע"מ לאפשר שעת מנוחה לבני שיעור א' בבין הסדרים. זוהי רק דוגמא אחת ממידות יפות שמופיעות דוקא עתה.
הישיבה מצידה יוצאת מגידרה להשיב להם אהבה על אהבתם, ומפנקת את תלמידי הישיבה באוכל מזין ועשיר כבני מלכים, בהגשת שלש ארוחות מלאות ועשירות, ובתוספת פינות קפה כל שעות היממה, בבחינת תורה וגדולה במקום אחד! אין ספק, שמלבד המאמץ התמידי שעושה הישיבה ע"מ לדאוג לבניה בכל השנה, כעת, זוהי הזדמנות מצידה להביע ולגלות את גודל החיבה שהיא רוחשת לתלמידיה, בחירי הישיבות, עמלי התורה הקדו'.
היו שחששו מאוירה קלה שאינה ראויה לימי ההכנה לקבלת התורה. כאן, בקפסולות של פינקל אפשר להעיד, שהאוירה מחשמלת, בבחינת: "חבוקה ודבוקה בך הושע נא". התחושה הכללית היא: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'".
יה"ר שנדבך זה, ילווה את התפתחותה של הישיבה, שהדהימה את כל אוהדיה בזינוקה המהיר לכותל המזרח של עולם הישיבות, להגדיל תורה ולהאדירה.
(מאמרי 'עיננו גל' בתוך 'אוסף גיליונות)