וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם (במדבר טז, טו)
שח הגה"צ רבי חיים מאיר הלוי ואזנר שליט"א: עובדא ידענא, שפעם שאלו את אאמו"ר זצ"ל: 'במה הארכת ימים', והשיב: 'במשך חמישים שנה לא איחרתי רגע אחד לתפילה או לשיעור תורה. ולמותר לומר שבוודאי לא אמר זאת כדי לייחס לעצמו גדולה חלילה, אלא כדי להדריך וללמד דעת ולהקנות את הרעיון הנאצל הזה. אכן, פעם אמר לנינו כשבא לקבל אצלו הדרכה לאחר נישואיו: חמישים שנה לא איחרתי התפילה לאחר השעה שבע בבוקר'.
ולדעתי זכה לאריכות ימיו ושנותיו מחמת סיבות נוספות. האחת שעסק בתורה ללא הרף, ועל התורה נאמר, 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה' והשניה, משום שמעולם לא דיבר סרה באנשים אחרים, ובכלל אנשים לא היו נושאי השיחה שלו, הוא פשוט לא דיבר על הזולת מאומה. והרי על זה נאמר: "'מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"…
מעביר על מידותיו
אצילותו ומידותיו התרומיות, הן הן שעמדו לו כנראה ומכוחם זכה להנהיג ולהורות את ישראל תורה והוראה. הוא היה סבלן, טוב לב ומעביר על מידותיו, מאלו שאמרו עליהם חז"ל (שבת סח) "הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", וממש עד ימיו האחרונים אחרי שכבר היה מוכר כרבן של ישראל, כאשר אי מי פגע בכבודו האישי, כשהדבר לא נגע לכבוד התורה או לציות לקול דברי חכמים, היה מעביר על מידותיו באופן מבהיל. וכנראה שזה מה שעמד לו לזכות להנהיג את ישראל.
מוחל על עלבונו
מעולם לא דיבר ולא ראה רע באיש מישראל. גם אם היו שהשפילו אותו או ביזו את כבודו, מעולם לא השיב ולא נטר להם דבר. הוא מעולם לא ראה לנכון לבקר את הזולת על מעשיו. ובמקרים בהם ראה לנכון להעיר לאי מי על התנהגותו, הרי שהדבר נעשה מתוך אהבה ודאגה ולא חלילה מתוך זלזול והקפדה.
אהבתו לישראל חצתה חוגים ועדות. זכורני, בימים מקדם לפני עשרות בשנים בעת קריאת התורה. צווח מאן דהוא בצעקות נוראות וקריאות גנאי נגדו, ה' ירחם, דברים שבלתי ניתן להעלותם עלי גליון כלל. אולם אאמו"ר עמד ושתק ולא ענה דבר וחצי דבר, כך התנהג כל שנותיו בהבלגה מדהימה בכל זמן ומצב.
אספר בזה עובדה נוספת. בזמנו, לפני למעלה מארבעים וחמש שנה, היו אנשים מסוימים בב"ב שרדפו את אאמו"ר בענין המקוואות שלא נהג כמותם. הוא היה מאוד כאוב מכך, ובאותה תקופה אמר לי שהוא רוצה לנסוע לשבות בבית חלקיה כדי לנוח קצת ולברוח מהסערה שעוררו גורמים שונים כנגדו.
באותה שבת בעת רעווא דרעוין, התבטא הרה"ק ה"אמרי חיים" מויזניץ זי"ע בחריפות יתר ויצא בקול חוצב כנגד אותם שפגעו באאמו"ר. בדברי קודשו אמר: היתכן שיהודים חרדים יפגעו בגדול בתורה כהרב וואזנר המוסר נפשו כל ימיו למען התורה הקדושה בב"ב. וממש יצא מגדרו בדיבורים לא שגרתיים במשאו הנלהב. למרות שבדרך כלל לא היה מדבר בסגנון זה, וכפי הידוע מאהבתו היוקדת לישראל.
זכורני שבמוצ"ש כאשר שמע אאמו"ר על המחאה של ה"אמרי חיים" שיצא להגן על כבודו, אמר לי שהוא רוצה ללכת לבקרו ולהודות לו על מחאתו. ואכן הלכנו יחדיו במוצ"ש לשיכון ויז'ניץ, נכנסנו לחדרו, והנה להפתעתנו ראינו שה'אמרי חיי'ם יושב יחד עם בנו הרה"ק "הישועות משה" זי"ע שאז כיהן כמרא דאתרא של שיכון ויזניץ ויחד עסקו בלימוד שו"ע הל' מקוואות ללבן את הענין שעל זה היתה המחאה הגדולה. אאמו"ר התיישב על ידם לדון עמם ביחד על כך.
אאמו"ר אף הוקיר והעריך יהודים יראי ה' מכל החוגים ממש. מעולם לא בדק בציציותיו של פלוני לאיזה חוג הוא שייך. כולם היו שווים בעיניו לטובה ולברכה מבלי להעדיף חלילה חוג אחד על משנהו, וכך שינן באוזנינו תמיד שחלילה להפלות יהודי באשר הוא.