כחמש־עשרה שנים חלפו מאז אותה שיחה מרוממת לה זכו עורכי וסופרי 'המודיע', כאשר לקראת שמחת סיום הש"ס בסדר לימוד הדף היומי מן התלמוד הבבלי במחזור הי"א – ביום כ"א באדר א' תשס"ה – התקבלו לשיחה במעונו של פוסק הדור, תל תלפיות לאלפי ישראל, הלוא הוא מרנא ורבנא בעל ה'שבט הלוי', הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצוק"ל – אשר ניאות לבקשתם להאציל מהודו ולהשמיע דברים מע"ג שופרה של היהדות החרדית לכבוד התורה ולומדיה; ולזכר שם תפארתו של מורו ורבו, הוגה ומחולל רעיון 'הדף היומי' – הגאון הקדוש רבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל.
וכך פתח מרן זצוק"ל בהדרת שיחו:
איש חן היה מורי ורבי מהר"מ שפירא זצ"ל. איש אשכולות שהכל בו; נתברך בכל מידות שמנו חכמים – בחכמה, ביראת אלוקים, בחסידות ואף בייחוס רם בהיותו נצר להרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע. אף תואר מראהו נסוך היה הוד ויופי. לא קלים היו חייו הקצרים עלי אדמות, ימיו היו אפופי סבל ומועקה, אולם מלאים וגדושים בחזון ומעשים היפים לדורי דורות.
זכורני, בהתהלכי פעם במחיצתו בחצר שאחרי היכל הישיבה הקדושה. הייתה זו שעת ליל, אורות הישיבה הבליחו מן החלונות לעבר החצר וקול התורה נשמע מהדהד. בתוך כך התבטא ברגש וכה אמר לי: "לא זכיתי להתברך בילדים, אולם 'ישיבת חכמי לובלין' ו'הדף היומי' הם בני, בהם קיימתי מצוות פרייה ורבייה".
אמנם כעין עניין זה של הדף היומי מקובל היה בישראל מקדמת דנא. הגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל, על אף עמקנותו וגאונותו, לומד היה עם התלמידים לאחר תפילת שחרית דף גמרא מדי יום ביומו, ומשיעור קבוע זה נוצר לו לעם ישראל החיבור העמוק והנפלא הנודע בשמו 'גיליון הש"ס' אשר נדפס על הדף. אולם מו"ר מהר"מ שפירא זכה להוציא את הרעיון אל ההמונים, וכמו כן לחדש בו את עניין הקביעות של הדף אל היום; כלומר שבחלוף היום חלף זמנו של הדף כי למחר כבר ילמדו את הדף הבא.
תקנה גדולה ורבה זו של הדף היומי ניתנה מתנה עבור כלל ישראל – אולם בקרב הישיבה לא למדו את 'הדף היומי'. בחורי הישיבה עסקו בלימוד התורה בהיגיון המוח והלב, בעמקות. גם אלה שמצאו נפשם בלימוד הבקיאות למדו יותר מדף אחד ליום… בסמוך אלי ישבו תלמידים שבשנותם בישיבה סיימו את רוב הש"ס.
היו אמנם שמחות 'סיום ש"ס' בישיבה. גם אני זכיתי ליטול בהן חלק. הדבר היה לכבוד יום הולדתו של הרב, שחל בז' באדר. הרב זי"ע לא דיבר על יום זה במיוחד, אך הנוהג היה שתלמידי הישיבה חילקו ביניהם בבוקרו של יום את לימוד הש"ס; כל בחור קיבל מכסת דפים ללמוד במהלך היום ובערב נערכה סעודה גדולה לגומרה של תורה, כאשר רבינו מהר"מ זצוק"ל נושא את ההדרן. אולם, כאמור – קביעות הלימוד בקרב התלמידים לא הייתה על דרך 'הדף היומי'.
זאת ועוד: גם בהקשר ללימודי הדף היומי בקרב העולם – הייתה משאת נפשו של מורי ורבי מהר"מ שפירא זצוק"ל שילמדו את הדף בהבנה, בבהירות ולא מקופיא. פעם בשיחה אישית אמר לי מפורשות – בדברו עמי על הדף היומי – שרק אם חוזרים על הדף לאחר הלימוד מפיקים את התועלת הרצויה. אמרתי לו אז שלמדתי מסכת שקלים במסגרת לימוד הדף, ונענה לי שאם לא הוספתי על עצם הלימוד את החזרה אין מכך את התוצאה הראויה.
ואכן, בשלב זה ביקש מרן ה'שבט הלוי' זצוק"ל, להניח דגש מיוחד: יש להעיר ולעורר בעניין הזה. בימינו זכינו ורבבות יהודים נמנים על לומדי הדף; ברם, יש מקום רב וגדול להשביח את האיכות בלימוד. שמועה שמעתי שיש אשר מצאו דרך ופתרון ללמד את הדף במהלך ארבעים דקות – והנני תמה ומיצר על כך: כלום דבר זה אפשרי?!
ברוך ה', זיכני השי"ת, כל ימיי גדלתי בין החכמים ומקובלני מרבותיי אשר לימדו דף גמרא כדבעי, עם פרש"י ותוספות מתמשך על פני שלוש שעות. וא"כ בשיעור הנאמר ליהודים, כאשר מבקשים להטעימם היטב את טעמי הדברים והבנתם, הרי נצרך לכך לכל הפחות כשעה, ואפילו שעה ומחצה!
ואשר על כן, זאת ברצוני להדגיש באמצעותכם: ללימוד התורה הקדושה נצרכת יגיעה. התורה הקדושה צריכה להיות תורת אמת, צריך אמת בלימוד התורה. היום – בעזרת כל ההתפתחויות החדשות – מגיעים להתרבות בענין ה'כמות', אבל חשוב להקפיד ולהשגיח שלא יהיה חסר ב'איכות' לבל יחסר העיקר.
הזכות הגדולה
אמת היא שגדולה ועצומה היא זכותם של יהודים העוזבים ביתם ועסקיהם וקובעים זמנם ללכת לבית הכנסת לשמוע דברי תורה. זכות רבה היא לנשמה בעולם העליון. בוודאי שעדיף להיות בביהמ"ד על פני שהות בבית והפסד הזמן ע"י שחוק הילדים שאין בו צורך. וכן פסק בשו"ע (אורח חיים קנה) "אף מי שאינו יודע ללמוד, ילך לביהמ"ד ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בענייניו וייכנס בלבו יראת שמים".
עצם זה שנכנסים דברי תורה לאוזנו של אדם טובה גדולה היא עבור הנשמה, וכשם שהביאה אמו של רבי יהושע בן חנניא את עריסתו לבית המדרש כדי שייכנסו ד"ת באוזניו.
אולם זאת יש לדעת, אשר בדבר שיש בו זכויות ויש בו גם חיסרון אזי יש לדון כל צד לגופו; יש לשקול בהערכה את הזכויות הגדולות ויש להתייחס בנפרד אל החיסרון, לדון בדרכי תיקונו. ואכן, בעניין זה של שמיעת דברי תורה רבו ועצמו הזכויות עד למאוד, אולם אין זה גורע מן החיוב המוטל עלינו למלא את החסר; להשביח את הלימוד ולהעלות בו את האיכות; שלא תהא השמיעה לבדה, ולא בהבנה שטחית, אלא שייקלטו מהלכי הסוגיא במוח ויתיישבו בשיטות על הלב; שיהא לימודו של אדם משומר בידו.
והנה יש לכך כמה וכמה עצות, ועל כל איש לבחור את הקרוב אליו. הטוב ביותר, שיהודים הלומדים את הדף ע"י 'שמיעת האוזן' בשיעור, שיוסיפו על כך לימוד נוסף בשעת הבוקר, שאז ילמדוהו 'בעריכת שפתיים' וביגיעת ההבנה, עם חברותא וכדו' – וכך 'יהא בידם' את עיקרם של ענייני הדף. אלה שקשה עליהם הבנת הסוגיא – הרי יש בידם כיום כמה וכמה ספרי עזר שיש בהם כדי לסייע ביד הלומדים ולהדגיש היכן הנקודות העיקריות של הסוגיא. כל אחד ימצא לו את העזרה הראויה לו, ספר או חבר, או רב ת"ח שיסביר לו – ובלבד שבקומו מלימוד הדף, תהיה ערוכה ושמורה בו הסוגיא לכה"פ בעיקריה.
ובעצם, מוטל העול הזה על מגיד השיעור. לא כל אחד מוכשר וראוי לשמש בזה. על חבורות הלומדים להכתיר לראשם מגיד שיעור הרגיל בלימוד הגמרא והמסכתא, אשר לבו רגיל בענייני הדף, ודרכי הגמרא שגורים וסדורים לפניו. המגידים צריכים להכין את השיעור כדבעי, ולשקול בינם לבין עצמם קודם השיעור היכן 'לבו' של הדף שאותו יניחו בפני השומעים, אותו יערכו לפניהם בבהירות כשולחן הערוך. עליהם להעמיק בלבות השומעים בתבונה ובהכנה ברורה את הקו המנחה בסוגיא. צריכים המה לשאת מחשבה: 'עם מה ייצאו השומעים מן השיעור? מה יישאר בידם? מה יש בפי למסור לשומעים באופן שייצאו מן השיעור ודבר־מה שמור בלבם'.
לומדי הדף היומי, עמלי יום העושים לפרנסתם וקובעים עתים לתורה – יקרים וחביבים בעיניי, והנני מבקש וחוזר ומבקש לעודדם ולהרבות חיילים. שבחם הוא מופלג והריני מעתיר עליהם שפע ברכה. בדברנו על אודות כך שיש להשביח את איכות הלימוד – ללמוד על מנת לדעת, להבין ולהשכיל, להתייגע בלימוד התורה הקדושה – אל לנו לשכוח את אותו שכר מופלג, שכר תורה, דיבר בו ה'תנא דבי אליהו' דלעיל. וכבר הביא בספר 'רחמי האב' על זקן אחד שהיה מסיים את אמירת כל הש"ס בלא שהבין מאומה, והיו פניו מאירות כשמש בצהרים.
אולם בנוסף על כך, יש להוסיף את יגיעת התורה הנצרכת בלימוד התור הקדושה. יגיעת התורה בעריכת שפתיים אין ערך לחשיבותה. כדאיתא בספרא בחוקותי "מלמד שהמקום מתאווה שיהיו ישראל עמלים בתורה". ובמדרש איתא, שאהרן הכהן זכה לכהונה בשכר שהיה מתייגע בתורה. לגדלות התורה באים רק ע"י יגיעה ואין לזה דמיון באופן אחר.
זכיתי להכיר גדולים שבקיאים עצומים היו בכל הש"ס כולו, בכל חדרי התורה; ברם, היקף בקיאותם לא גרעה מאומה מהבנתם לעומק העניין. אלה יחידים היו בדורותיהם – כדוגמה מורי ורבי הגה"ק רבי שמעון מז'עליחוב זצוק"ל, שבקיאותו העצומה הייתה בד בבד עם עמקות הזכירה וההבנה. גם בדורנו יש יחידים כאלה. ולהמונים בעם ייאמר, שיש להוסיף הדגשה באיכות ההבנה, כל אחד לפי ערכו ייתן לב להבין לכל הפחות את עיקרי העניינים ולסדרם לפניו בבהירות.
חבר אני לכל אשר יראוך
שומעים כיום על רבבות רבבות, אלפי אלפים, המוני המונים הבאים להשתתף בשמחת הסיומים או שזכו בעצמם לסיים. אשריהם ואשרי חלקם, רבה זכותם וזכות ישראל – ברם "חבר אני לכל אשר יראוך" שמח לבי בשמחת הכלל, ו'חבר טוב' ("א גוטער פריינד") מתיר לעצמו גם להעיר ולעורר… ממצוות 'ואהבת לרעך כמוך' אבקשה נא בזכות לזכות יהודים נוספים מאהוביי במתיקות היגיעה, אשר אין לה ערך ואין לה דמיון, היא העיקר והימנה הכל…
(ולשאלתנו, האם אכן מוטב לו לזה שאינו מעמיק הבנה במהלך השיעור שלא ילמד במסגרת של שיעור אלא שיקבע לימודו עם חבר באופן של חברותא אישית? – נענה מרן זצוק"ל וכה אמר:).
הקביעות היא ברכה רבה, קביעות דרבים אינה דבר של מה בכך. לימוד תורה דרבים יש לה זכות הדוחה צרות מעל האדם ומגנה על הכלל. אין ספק שבמובן זה, השיעור הינו אמצעי כביר ביותר, המעודד קביעת עתים לתורה בדרך שהגה מו"ר הרב מלובלין זצוק"ל, דף קבוע ליום, תמידין כסדרן בלי שינויים.
נהיר אפוא וברור שהשתתפות בשיעור ראויה וחשובה. ולזה, היודע בלבו שאין דיו בשיעור טוב לו ואשרי חלקו שייתן מזמניו ויוסיף על השיעור את הלימוד בבוקר עם חברותא או עזר אחר – וכך יקיים "והגית בו יומם ולילה" בלימוד בבוקר ובערב. לימודו זה יהא הכנה או חזרה על השיעור. מזה ומזה אל ינח ידו, וטוב לו בזה ובבא.
בסיום דבריו האציל ברכה ללומדי הדף היומי: "שהשי"ת יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם – ויזכה כל אחד להגדיל בתוכו תורה ולהאדירה, הן בכמות והן באיכות ויתברך בכל הטוב".
(מתוך תוספת לגיליון 'המודיע' כ"ט בכסלו תש"פ)