סיבב הקב"ה שאין מחנכים בדורנו ביד קשה. ויש להבין מדוע בדור אחרון נשתנתה דרך החינוך שמחנכים רק בלשון רכה, שלא כמו שהיה בשנים קדמוניות, שהיו מייסרים הבנים בדרכי החינוך, כמו שמצאנו בדברי חז"ל 'יסר בנך' 'ספית ליה כתורא'. לכאורה הוא שינוי בדור האחרון, שהיום הכל מבינים שצריך לחנך בלשון רכה.
ובאמת אין משנה מה הסיבה שגרמה לזה, אך לאחר מעשה, אם הקב"ה החליט שיהיה כך, הרי שזו הדרך הנכונה כהיום בחינוך הבנים, שלא להכות את הילדים בחיידר, לא יראה ולא ימצא. וכבר כתב המהר"ל 'דברים גדולים אינם במקרה', החיידרים של ילדי ישראל הוא דבר גדול מאוד, ואם סיבב הקב"ה שהשתנתה ההנהגה בזה, הרי צריך לנהוג כמו שנהג ה'. לא משנה מה גרם לזה, כי אחרי ככלות הרי זה כידיעה מאת ה'.
והנה הדורות אשר לפנינו היו יכולים לחנך ביד קשה, כי היחס שבין ההורים לילדים היה יחס מאד מאד קרוב, הילד היה בטוח שאביו אוהב אותו, עד כדי כך שה'שמאל דוחה' לא היתה מבטלת את ה'ימין מקרבת', כי היה הרבה זמן לאבא להראות חיבתו לבנים.
ריב"ק עשה עצמו כשוטה לשחק עם בנו
איתא ב'ילקוט שמעוני' (תהילים צב על הפסוק "עוד ינובון בשיבה"), מעשה באחד שכתב בצוואה 'לא יהיה בני יורש אותי עד שיהיה נעשה שוטה', בא דייתקי זה לפני רבי יוסי ברבי יהודה, לאחר שמת האב, איך יהיה נעשה שוטה כדי לקבל את הירושה? הפלא ופלא. רבי יוסי בר"י לא ידע מה לפסוק והלך אל התנא רבי יהושע בן קרחה, קודם שדפק בדלת עשה ה' שרבי יוסי יסתכל בחלון של רבי יהושע, וראה אותו זוחל על ידיו ועל רגליו, ונותן גמי לתוך פיו [מוצץ] והוא נמשך אחר בנו שהיה זוחל לפניו. כיון שראה רבי יוסי כך, הטמין את עצמו שלא לבייש את רבי יהושע בן קרחה, אך רבי יהושע כבר הכיר שרבי יוסי בר"י ראה אותו כך. קם ריב"ק ופתח הדלת ואמר "ברוכים הבאים רבי יוסי בר"י". ושאלו רבי יוסי על דבר הדייתקי שכתב האב "עד שיהיה נעשה שוטה", תיכף אמר ריב"ק: "הרי עתה ראית בעיניך מהו עד שיעשה שוטה, כי הבן הנ"ל לא רצה לישא אשה ולקחת על עצמו עול החינוך של הבנים, וזה שציווה לו האב שלא יקח מהירושה עד שישא אשה ויוליד בן ויהיה כשוטה, כי מי שיש לו בנים הוא משתטה אחריהם"…
נמצא שהקשר בין אב לבניו הוא בבחינת 'שיהיה משתטה אחריהם'. האם אחד מכם זחל על הרצפה עם מוצץ בפה? אשריכם. זו התקרבות אמיתית של ימין מקרבת, כשהבן בטוח שאביו הוא חבר אמיתי שלו, כמ"ש בסוף פ' 'ויצא', שיעקב אבינו קורא לבניו בשם 'אחיו'. ואז לא מזיק שהאבא יתן סטירה לבן, שאז הילד בטוח שהאבא עושה את זה באהבה וחיבה. כפי מדרגת 'ימין מקרבת' יכולים לתת מנות של 'שמאל דוחה' ולא יינזק החינוך. אך בדור אחרון, שאין מקבלים כראוי 'ימין מקרבת', ממילא אי אפשר לתת להם 'שמאל דוחה'.
כפי קירובו של אב לבניו באהבה וקירוב, כך יוכל לחנכם ביד רמה
וכך מצאנו בגמ' (תענית דף כג) על חוני המעגל, ששלח לו שמעון בן שטח "אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום, ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ואומר לו: 'אבא הוליכני לרחצני בחמין', 'שטפני בצונן'. 'תן לי אגוזים שקדים אפרסקים ורימונים' ונותן לו". כך היא הנהגת האב לבנו, משגע אותו, רחוץ אותי בחמין, בצונן, תן לי שקדים, והוא נותן לו, אבל כשהאבא עסוק רח"ל עם הסמארטפון, ואין לו זמן להסתכל על בניו ולתת להם באמת 'ימין מקרבת', איך יתכן ליתן להם למחרתו 'שמאל דוחה'… הרי הוא אכזר ורשע שלא התחיל לחנך את בניו, כי אין שום היתר לעשות משהו של 'שמאל דוחה', אם אין שם 'ימין מקרבת'.
בימים ההם היה האב יושב עם בנו כל היום, לפני תקנת יהושע בן גמלא שלא היה חיידר, היום שולחים את הילד לחיידר לכל היום, כמעט שהילד אינו רואה את אביו, וכשהאבא חוזר לכמה דקות בלילה לראות את הילדים, אומרת לו האמא, שהיום צריכים לצעוק על יענקלה שהשתולל בבית, והאב ניגש אל המסכן יענקלה, ונוזף בו בפני אחיו ואחיותיו, ופניו מתכרכמות מצער וכאב, וכך הוא נרדם וישן על מטתו. ולפני שאביו אמר לו 'בוקר טוב' מתחילת היום, כבר הספיק לקבל נזיפה ממנו. הרי במשהו של 'שמאל דוחה' – יכול ח"ו לדחותו מדרך התורה והמצוות.
צריך לתקן חברת 'בנים ואבות' במשחק עם הילדים
מה שההורים היו נוהגים בדור קודם 'שמאל דוחה', כי היו נוהגים הרבה ב'ימין מקרבת'. כמה אנשים היום זכו לזחול סביב השולחן בסלון עם מוצץ בפה, לשחק עם הילד? האם בכלל שיחקתם עם הילד אי פעם? ב"ה שיש תקנת 'אבות ובנים' – שעה אחת שהילד רואה את האבא, והאבא אומר לו: "נו, יענקלה תתחיל לומר את הגמ'", ויענקלה לא יודע את הגמ' כראוי, אם יגער בו אביו על כך, אינו אלא שוחט את בנו. בשלמא אם היה יושב ומשחק עמו שעה אחת לפני 'אבות ובנים', שבוודאי מותר לעשות כך אפי' בשבת קודש, אך אם רק הראה לו גערות ודחיות, הלזאת חינוך יקרא???
לפני מסגרת 'אבות ובנים', צריך להקדים מסגרת 'בנים ואבות', אם בסעודת השבת נעשה התקרבות בינו לבין בנו, יוכל אח"כ לשאול על 'תוספות', אם לאו, ימחל נא על כבוד תורתו, ויוריד עצמו עם הפראק או הסטראקעס או הבעקיטשע, וישחק עם הילדים איזה משחק ילדים שהם רוצים, חמש אבנים או תופסת, סולמות וחבלים וכדו', כי מי לנו מריב"ק שזחל סביב בניו כשוטה ממש… כשיש 'ימין מקרבת' אזי יכולים לתת 'שמאל דוחה'. וזה פשוט, שכשבא לשאול שאלת חכם, מה דינו כשיש לו זמן או לשמאל או לימין, הרי בוודאי שישקיע זמנו רק בימין ולא בשמאל!
כי רק לאחר שכבר יצא ידי חובת 'ימין מקרבת', יש לו רשות לקיים אפי' דברי הגמ' במכות, להכות אפי' ילד טוב שידע היטב הגמ', כדי שמחר גם יהיה ילד טוב, כמ"ש בגמ' מכות, אע"פ דגמר מצוה היו מרביצים לכל כיתת הילדים כל ערב שבת, אפי' טובים שבהם, כדי שיהיה כך גם לשבת הבאה. וכל זה תלוי אם כבר ראה הילד שהאבא והרבי באמת אוהבים אותו, אז לא ידחה אותו השמאל מדרך התורה והמצוות.
ימין שהיא שמאל
עוד נגע אחד יש בדור אחרון, שכשנכמרו רחמי האב על בנו להרעיף עליו מימין צדקו, הרי הוא נותן לו מאה דולר ואומר לו: "לך תיקנה בחנות את כל הממתקים והצעצועים העולים על רוחך", ובאמת הרי הוא אומר על שמאל שהוא ימין, אלא שזהו סוג של שמאל דוחה 'מודרני' – לך מפה, תקנה לך משחקים, תאכל ממתקים, העיקר תעזוב אותי כבר.
רק כשתהיה באמת 'ימין מקרבת' מעומק לבו, אזי יוכל לקיים 'שמאל דוחה'. לכן סיבב מסבב כל הסיבות, שבימינו אסור להרים יד על הבן, כיון שאין אנו נותנים כראוי ימין מקרבת…
(מתוך עלון 'ממשקה ישראל' פרשת אמור)