"היודע אתה מהו הסכם 'יששכר וזבולון'?" "כן", השבתי, "אתה נותן חצי ממה שיש לך, ואני נותן לך חצי מההון שיש לי אפילו מיליון דולר. ואני מסכים לכך!", הצהרתי בלב שלם. אך הוצאתי את המילים הללו מפי, והרב פינקוס קפץ ממש כנשוך נחש, כשהוא קורא בפחד: "לא! לא!"

"הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן…לְכַהֲנוֹ לִי" (שמות כ"ח, א')

 שונא בצע

להלן תיאורו של יהודי אמיד בעל עסקים מדרום אפריקה, שזכה להתקרב לצור מחצבתו באמצעות קביעת לימוד בחברותא עם רבי שמשון, כשעם הזמן נוצרו ביניהם קשרי קירבה וחיבה מיוחדים:

"לאחר תקופה של היכרות מעמיקה, ניסיתי באחד מביקוריו אצלי לשוחח עמו על סיוע כספי לצורך משפחתו הברוכה.

"לא היה זה פרץ נדיבות לב גרידא שנחת עלי במפתיע", הוא מוסיף. "כמה חודשים קודם לכן לחצתי עליו שיעניק לי ייעוץ בנושא כספי מסובך שהייתי נבוך בו. למעשה, מערכת השעות הצפופה של הגדת השיעורים והשיחות לא הותירה לו זמן פנוי, ואולי אף חשש ליטול אחריות ולהכריע בספקות, אבל לבסוף נעתר להפצרותיי, והקדיש עבורי שעה קלה לאחר תפילת שחרית באחד הימים. הוא נכנס עימי לחדר צדדי, התיישב על כסא ואז ביקש: 'תגיד לי את כל הסיפור'. לקח לי חמש דקות להציג בפניו את כל הפרטים המורכבים, ולאחריהן הצליח בחכמתו לתפוס את כל העניין על קרבו וכרעיו, ולייעץ לי בפרוטרוט מה עלי לעשות. כאשר פעלתי בדיוק על פי הוראותיו, ובסייעתא דשמיא הרווחתי בעסק ההוא הון רב, אמרתי בלבי כי משורת הדין מגיע לו תשלום על הייעוץ, כפי שמשלמים לעורך דין. לא הרגשתי שאני עושה לו בכך טובה.

"היה זה כאשר הסעתי אותו ברכבי לשדה התעופה, בדרכו חזרה לארץ ישראל. 'אולי הרב צריך רכב או עזרה אחרת?', פתחתי בעדינות את הנושא.

• 'לאט לאט', הגיב הוא.
• 'מה זאת אומרת לאט?', שאלתי.
• 'נדבר על זה בלי לרוץ', אמר, ולאחר הרהור קל, הפטיר: 'האמת היא שאני צריך עזרה, אבל לא נדבר על זה עכשיו'. לאחר שהמשכנו בנסיעה, הוא אמר: 'יש מושג אמיתי של הסכם 'יששכר וזבולון', אולי אתה מתכוון לעזרה כספית בדרך של יששכר וזבולון?', השבתי מיד בחיוב. 'טוב, אני אחשוב על זה', אמר הרב לפני שנפרד ממני לשלום בשדה התעופה.

"כעבור מחצית השנה הגיע שוב לביקור בביתי, וכאשר שאלתי אותו מה עם ה'יששכר וזבולון' שדיברנו אודותיו, השיב כי כרגע יש מישהו שנותן תשלום חודשי לפרנסת בני הבית, כדי שיוכל הוא לנסוע בלב שקט ולמסור את שיעוריו ושיחותיו.

"'אבל הרב', טענתי בטרוניה, 'אנחנו היינו באמצע לשוחח על כך, ואיך הרב עושה 'עסק' עם מישהו אחר בלי ליידע אותי?'

"סבר פניו השתנה והפך לרציני יותר, כאשר הגיב בשאלה: 'היודע אתה מהו הסכם 'יששכר וזבולון'?'

"'כן', השבתי אני לתומי, 'אתה נותן לי חצי ממה שיש לך, ואני נותן לך חצי מההון שיש לי אפילו מיליון דולר. ואני מסכים לכך!', הצהרתי בלב שלם. ויהי אך הוצאתי את המילים הללו מפי, והרב פינקוס קפץ ממש כנשוך נחש, ונרתע לאחוריו כמה פסיעות, כשהוא קורא בפחד: 'לא! לא!' וזו הפעם היחידה שבה ראיתי עליו פחד של ממש.

"כפי הבנתי", משער בעל המעשה, "כאשר נוכח שאני מדבר על סכום כה גדול של כסף, מיאן אף לחשוב על כך רגע אחד נוסף, כדי לא להסתנוור ולהתבלבל מניסיון העושר שהוצע לפתחו ברגע אחד. לפיכך מיהר לברוח, ופשוט פחד".

"לפני פורים", מוסיף המספר, "שלחתי באמצעות שליח למקום לימודו בישיבת 'אהבת שלום' בירושלים מעטפה, ובה מכתב וגם כסף. הוא לקח את המעטפה, פתח אותה ועשה 'בורר' – את הכסף הוציא ונתן לו בחזרה ואילו את המכתב אימץ אל חיקו, באומרו: 'המכתב ממנו שווה לי מיליון דולר וערכו אף עולה על כסף'. את הכסף קיבלתי בחזרה על ידי השליח…

"אולם היו פעמים שהוא ניאות לקחת ממני כסף בשל קרבתי הרבה אליו. אלא שבהכירי אותו הרהבתי עוז לפנות אליו פעם ולומר לו את החשש שלי, ולפיו כל הכסף שאני נותן לו הוא מחלק לצדקה, תיכף עם שובו לארץ ישראל. הוא לא הגיב ישירות לעצם הטענה, והדבר רק חיזק בליבי את החשד…".

פרשת הכסף

והנה, היה מי שביקש לשים גבול ולתחום קו באפסיותו של העולם בעיני רבינו:

בעודו בחור, כבהיותו אברך עול ימים, ניכרו בו ניצני הגדלות שבה עתיד היה 'להאיר את העולם', כלשונו של רבו הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל אודותיו.

גם מרן ראש הישיבה הרב שך זצ"ל, שהכירו מאז היותו כבן שלושים, חזה בעיני רוחו כי עתיד הוא לעמוד בכותל המזרח של עולם התורה והיהדות, ולפיכך מצא לנכון לצנן במידת מה את רוחו הלוהטת במבטו על העולם, על מנת להנחותו הדרך הסלולה לגדלות. וכך היה גופו של המעשה הוא 'פרשת הכסף', שהתרחשה כאשר היה רבי שמשון אברך כבן שלושים וחמש:

זמן מה קודם לכן, גילה אברך פלוני את דמותו רבת האשכולות של רבי שמשון, כבן עלייה הבוחן את העולם מבעד למשקפיים מעמיקים ומקוריים, ודעותיו מיוסדות על אדני המחשבה וההתבוננות החודרת, במהות תפקידו של האדם בעולמו.

ערב אחד, עשה אותו אברך, שהיה אלמן, את דרכו לבני ברק, כשפניו מועדות לבית מרן הגרא"מ שך זצוק"ל – תל תלפיות שהכל פונים אליו להיוועץ בדעת תורה. השאלה שטרדה את מנוחתו היתה מורכבת מפרטים רבים, ועיקרה נסב סביב אפשרות שנזדמנה לפתחו – לבצע פעולה מורכבת שרווח כספי הגון בצדה, אם כי כרוכה היתה בהליך משפטי לא קצר. מאידך גיסא, באותה תקופה ממש החל הלה בתהליך לקראת נישואין, והתנאים לרווח הכספי חייבו את דחיית הנישואין בפרק זמן נכבד של קרוב לשנים עשר חודש. לשאלה היו כמה היבטים בעניינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, והיא דרשה הכרעה של אדם גדול.

עורך הדין שייצג אותו בהליך המשפטי, הביע דעה נחרצת בעד המשך ניהול התביעה בבית המשפט, כשהאפשרות להצליח בה ככל הנראה ודאית, ואילו האברך התחבט בייסורי הספקות שמא עליו לנהוג אחרת. לבסוף סיכמו השניים – האברך ועורך דינו – כי ילכו להימלך בדעתו של הרב שך, וככל היוצא מפיו כן יעשו. הם קבעו פגישה בשעת ערב של יום מסוים, שבו ניתן להיכנס ולשאול, והאברך החל סופר את הימים ואת השעות לקראת ההכרעה הצפויה. מטבע הדברים, היה הלה דרוך ומתוח לקראת השיחה הגורלית עם מרן הרב שך, העתידה לכוון את דרכו לכאן או לכאן, והחל מפקפק ביכולתו להציג את צדדי הספק כראוי. יתרה מזו, הוא לא הצליח להגיע בשעה היעודה, ומפאת יראת הכבוד חשש לתגובתו של הרב שך לנוכח האיחור. והנה, בעודו מהורהר וטרוד, הזדמן הרב פינקוס למולו ברחוב העיר, שכמלאך ממרום נשלח אליו בשעה כה נחוצה. "אולי תתחסד עמי וניכנס יחד לראש הישיבה, אני אפרוס עתה בפניך את הסוגיה כולה ואתה תציע את השאלה לפניו", ביקש.

רבי שמשון, שכידוע לא החמיץ כל הזדמנות לגמול חסד, נענה לו תיכף במאור פנים, שמע ממנו בקצרה את פרטי הענין וניאות לבקשתו להיות לו לעזר ולהתלוות אליו.

והנה בעודם עולים בגרם המדרגות שברחוב ראב"ד עשרים ושבע, הם פוגשים בעורך הדין הנכבד שכבר הספיק להיכנס, לשאול ולצאת. "אתה יכול להיכנס אל הרב שך", פלט עורך הדין קצרות למראה הלקוח שלו, "ולדבר עמו כאוות נפשך. לי – הוא כבר אמר מה צריך לעשות…".

הם נכנסים והרב שך קורא לעומתם תיכף בנימה של טענה: "וואו ביסטו, וואו ביסטו" (איפה אתה). "התעכבנו קימעה", משיב האברך באי נעימות, אבל הרב שך לא מקבל את ההתנצלות. "מה התעכבת? צייט איז א צייט (זמן זה זמן), ער איז דאך אן אדוואקאט" (הוא הרי עורך דין… ואיך אתה מחמיץ את מועד הפגישה שקבעת עמו?). כאן החל רבי שמשון מציג בפני הרב שך את הסיפור לפרטיו, ולאחר מכן לא נמנע מלהביע את דעתו שלו בנידון, ברוב רגש והאמת הפנימית הלוהטת בקרבו: "וואס פאר א שאלה בכלל, ס'איז קיין שאלה נישט!" (אין זו כלל שאלה…). "מצד אחד נושא בוער של בין אדם לחברו והקמת בית על כל המשתמע, ומצד שני איזה ענין עומד כאן כנגד? כסף?!" – אמר בסלידה – "מה זה כסף לעמת הדברים החשובים באמת?"

אבל הרב שך לעומתו, העלה סברה מנוגדת: "געלט איז אויכעט א נושא" (כסף הוא גם נושא שאין לזלזל בו!) כשהוא מטעים כי ל"דמים" ישנן שתי משמעויות: "דמים איז בלוט, און דמים איז געלט…" ('דמים' כוללים שתי משמעויות, גם 'דם' כמשמעו וגם 'כסף'), ולעיתים 'דמים' ב'דמים' נגעו.

אולם רבי שמשון, עם כל הדרת הכבוד, הציג את דעתו בריתחא כמי שנושא ונותן בסוגיא ודן לפני רבו: "וואס איז געלט? מען רעדט דא וועגן אן אנדערע זאכן!" (מהו כסף? הלא מדובר כאן על דברים אחרים ונעלים לגמרי). אט אט, התלהט בחדר משא ומתן מהותי ליד שולחנו של הרב שך, והושמעו צדדים לכאן ולכאן.

סופו של דבר, יצאו השניים מתוך המשא ומתן הזה מן הדירה…

בעודם יורדים אל הרחוב, נזכר השואל שלמעשה הוא לא יצא עם תשובה ברורה. והלא לשם כך הטריח את עצמו ובא עד לכאן, ומה יעשה, אפוא? "דפקתם על השולחן, התווכחתם", אמר לר' שמשון, "הכל טוב ויפה, אבל תכל'ס – מה אני עושה?"

• "תעלה שוב", אמר לו רבי שמשון, "ותשאל אותו הלכה למעשה, וכפי שיורה לך כך תפעל". ובכן, האברך עולה בשנית ושאלתו בפיו: "רצוני לדעת מהי התשובה למעשה".

הרב שך הרצין, פתח את פיו ואמר: "איך וועל דיר זאגן, גירעכט איז ער (אומר לך, הוא צודק), כי במקרה הזה הכסף אינו שיקול שיכול להכריע כנגד עניין העולה עליו בערכו. אלא מאי? אתה ודאי מתפלא מדוע לא אמרתי זאת קודם לכן? אומר לך למה. דער, וועטזיין פון גדולי ישראל (הוא – ר' שמשון – עתיד להיות מגדולי ישראל), ועליו ללמוד כי אין לזלזל לגמרי בכסף. אמנם במקרה זה הוא צודק, אך רציתי שידע לא לזרוק נושא של כסף כך במחי יד"…

ובינתיים רבי שמשון ממתין בסבלנות למטה בכניסה לבניין. וכאשר הלה ירד, שאל אותו קצרות:

"נו, מה הוא אמר, אני צודק או לא?"

"שאתה צודק", השיב האברך.

"ברוך שכיוונתי. ידעתי שכך יגיד!"…

(מתוך הספר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו')