מאת: הרב יעקב הייזלר
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ט', א')
כתרים רבים התעטרו באישיותו הגדולה והרב-גונית של אותו צדיק וקדוש, המגיד הירושלמי רבי בן ציון ידלר זצ"ל, אך ללא ספק, מה שייחד אותו יותר מכל, הוא היותו מכהן בתפקיד הרשמי של 'מגיד מישרים' דמתא, אשר הוכתר לכך על ידי כל גדולי ירושלים, בראשותו של מרן הגר"ש סלנט זצ"ל, רבה של ירושלים, שראו בו את האדם הנכון, אשר יוכל לעורר את הציבור ולעמוד בפרץ כנגד פורצי גדר, שיצאו אז בגלוי לקעקע את חומת הדת והאמונה. בגין דרשותיו ושיחותיו הזועקות ומעוררות, שנשא מעומק לבו הטהור, זכה ונשתמר צביונה התורני של ירושלים עיה"ק.
בדרשותיו המעוררות בכל רחבי ארה"ק, זכה בחייו להחזיר מאות אנשים לכור מחצבתם, לחיק אביהם שבשמים. ר' בן ציון מעולם לא הסתגר בביתו ובעירו, אלא היה יוצא בנדודים ובמסירות נפש, למסעי תוכחה ותשובה על פני כל הארץ, בערים ובמושבות, מיהודה ועד הגליל ועמק יזרעאל, והרבה הישגים וזכויות באותן ערים ייזקפו לזכותו, כשבדרשותיו היה מחולל מהפיכה אמיתית, במיוחד בחינוך בני הנוער לתורה ולמצוות. רבים מבני ירושלים וארה"ק, עדיין זוכרים את דמותו האהובה והרחימאית, הדמות שנראית כשל מוכיח קדמון מימי הנביאים, מקונן מתקופת החורבן, או מבשר בעידן עקבות המשיח, ואשר התוכחה בשבט פיו הפכה גם היא מגזיר חובלים למקל נועם.
שוחחנו עם נכדו הרה"ח ר' יהודה גולדברג הי"ו, שזכה להסתופף בצלו בימי ילדותו.
ר' יהודה הי"ו מספר לנו בתחילה על עובדה מעניינת שטרם פורסמה עד כה, כיצד התקבל זקנו כ'מגיד מישרים', וכך הווה: "כפי הידוע מינהו מרן הגר"ש סלנט זצ"ל רבה של ירושלים כ'מגיד מישרים' דמתא. היה זה לאחר שהגר"ש סלנט כיבדו לדרוש בשבת 'זכור' שנת תרס"ב, בביהכנ"ס הגדול, אשר בחורבת ר' יהודה החסיד. הגר"ש התפעל ביותר מדרשתו, ועוד באותו שבוע החליט הגר"ש להכתירו בתואר ה'מגיד מישרים'".
גודל השפעתו בדרשותיו
ברצוני לספר לציבור אודות גודל השפעתו של זקני בדרשותיו, סיפורים אשר שאבתי ממקורות מהימנים:
באחד ממסעותיו הרבים לעורר את עם ה' לתשובה, הזדמן זקני זצ"ל לאחד מקיבוצי 'השומר הצעיר', הידועים בהתרחקותם המוחלטת מחיי תורה ומצוות רח"ל. בני הקיבוץ התפלאו על פשר בואו של ישיש חרדי, הלבוש בלבוש הירושלמי המקורי, ומה רצונו מהם? זקני שראה את פליאתם של אנשי הקיבוץ, החל להסביר להם שהוא רוצה לדרוש להם בענייני אמונה בהשי"ת, וחשיבותם של בני קל חי… בני הקיבוץ לא הבינו מה הוא רוצה מהם, ואף לגלגו לו על כך, אך כך היתה דרכו של זקני – שלא היה נרתע בכל מצב שהוא משום בן אדם בעולם!
"היה שם אף בחור צעיר, שאמר לזקני בתמימות ובעדינות בזה הלשון: 'סבא! חבל על הדיבורים שלך! דיבוריך ייכנסו לאנשים מאוזן אחת ויצאו מהאוזן השניה! חבל על כוחותיך וזמנך שתאבד כאן! אולי תנסה את מזלך בישוב אחר, שם אולי תהיה השפעה לדבריך? כאן – וודאי לא המקום לדיבורים מעין אלו!' זקני השיב לאותו בחור על אתר בחיוך ובחכמה: 'בחור יקר! ניחמתני בני, עד עכשיו הסתפקתי האם יש מישהו שבכלל ירצה להאזין לדברי, ועכשיו אתה מנחם אותי שאכן יאזינו לדברי, ולפחות יכנסו דברי לאוזנם אלא שאח"כ זה יצאו להם מהאוזן השניה, ואם כן אני ממש מרוצה, אשר לפחות לרגע קט זה ייכנס לאוזנם, והיה שווה לי להיטלטל בדרכים עד הנה, בשביל אותו רגע קט שיאזינו לדברי'…
"זקני, בחכמתו, ענה להם שאכן אין הוא רוצה להטריחם בדרשותיו הארוכות בדברי חז"ל וכדומה, אך הוא רוצה להגיד להם בדקות ספורות כמה מילים פשוטות. בני הקיבוץ אכן הסכימו לכך, ואז החל זקני לדרוש בקצרה על המושג הנעלה של 'יהודי', שהוא בן המלך לה', ועליהם לדעת, כי אינם ככל האומות חלילה, אלא הם מיוחדים בכך שהנם יהודים, ומובדלים משאר אומות העולם.
'זה מחייב אתכם לשמור על הייחודיות שלכם בתור יהודים', קרא סבא בחום, 'לכן אני מבקש מכם, התנהגו כיהודים, ושמרו על שמכם המיוחד המתנוסס עליכם לתפארה', כשהוא מסיים את דבריו בהתרגשות ובקול חנוק מדמעות, ואומר להם באידיש 'זייט איד'ן!' (תהיו יהודים!), ובכך סיים את דבריו הקצרים לבני הקיבוץ.
"הסיפור לא נשלם, ולאחר תקופה של מספר שנים, הגיע אותו בחור שאמר בשעתו לזקני 'סבא חבל על דבריך' לירושלים, והחל לברר היכן גר הדרשן הירושלמי הזקן, שמסתובב ברחבי הארץ ומוסר דרשות לציבור? הבחור הגיע לבית זקני, הזכיר לו, כי לפני מספר שנים הוא היה בקיבוץ שלהם, ואמר להם בכאב לב שעליהם לשמור עצמם כיהודים. 'הדברים עשו עלי רושם גדול', סיפר הבחור, 'ועד עכשיו לא נרגעתי מדיבורים אלו שיצאו מעומק הלב, ולכן נפשי בשאלתי מה זה מחייב אותי מעתה?' זקני הסביר לו בארוכה את יסודי הדת והיהדות, וביקש ממנו שקודם כל יתחיל להניח תפילין מידי בוקר, ועוד מספר דברים ביהדות, וכך נהפך אותו בחור לבעל תשובה ויר"ש גמור, ואף הקים ברבות הימים בית נאמן בישראל, וכל זה הודות לדיבורים הקצרים שזקני נשא אז בקיבוץ שלהם"…
סיפור נוסף ומעניין אנו שומעים מנכדו הי"ו: "זקני היה נוהג לדרוש דרשת התעוררות מידי יום רביעי, לפני תפילת מנחה ב'שטיבלעך' של 'ישועות יעקב' בשכונת 'מאה שערים'. תושבי האזור היו יודעים על כך, והיו מגיעים בהמוניהם להאזין לדבריו החוצבים. זכורני כי באחת הפעמים, ביום רביעי, שרר חום ושרב כבד ביותר, אשר כמעט לא היה אחד שיצא לרחוב, אם לא למקרה דחוף ביותר. זקני החליט לצאת ולדרוש על אף השרב הכבד.
"זקנתי ע"ה הפצירה בו לבל יצא מביתו למסור את הדרשה, ומה גם שללא כל ספק איש מבין המשתתפים לא יגיע לדרשה בחום הכבד הזה, כך שאין לו מה לצאת מביתו. יש לציין שבאותם זמנים שלפני שישים שנה עדיין לא היה מושג של 'מאווררים' לימים חמים, אך זקני ענה לה שעל 'דרשה קבועה' אין מוותרים בשום אופן, יהיה אשר יהיה! (וזאת לדעת, כי זקני לא היה אדם בריא כלל. פעם הגיע אחד הרופאים לזקני, ויצא מהתפעלות: איך אדם כה חולה מתפקד וחי בכלל? ואף התבטא כי לדעתו הוא 'הימל מאנטש' – 'איש אלוקים', כי בגדרי הרפואה אין לו כל הסבר לתפקודו היומי…)
"כמובן שזקני החליט לא לוותר על דרשתו, וחבש את המגבעת. כך הלך במסירות נפש ל'ישועות יעקב' בחום הכבד, ובשעה שש החל לדרוש בבימה של הביהכ"נ, כשאף בן אדם לא נכח בביהכ"נ, אך הוא דרש כהרגלו תמיד, בלי להפנות מבטו אם מאן דהוא הגיע או לא. והנה למרבה הפלא, עבר מחוץ לביהכ"נ בחור שירד מדרכו ל"ע, והנה הוא שומע דרשה חוצבת להבות אש. הבחור שהסתקרן מי הוא הדרשן הביט דרך החלון, והנה הוא רואה רב זקן הדורש בהתעוררות רבה, כשאף אחד אינו נמצא בביהכ"נ…
הבחור חשב לעצמו: מה קורה לדרשן? האם הוא עיוור? או שמא יצא מדעתו כשהוא דורש עבור כסאות ריקים? הבחור נעמד משתומם אל מול המחזה המעניין, תוך כדי עמידתו בחלון, הוא שמע וקלט דיבורים מזקני הזועק מנהמת לבו, ש'יהודי נשאר בכל מצב שהוא יהודי, ואפילו אם הוא שרוי בזמנים קשים, שאין לו שייכות עם תורה ומצוות, והיצה"ר מתגבר עליו, תמיד עליו לדעת 'כי לא ידח ממנו נידח' ויש תקוה לנפש הישראלית בכל מצב שהוא' וכו', הבחור, שכאמור ירד מהדרך היהודית, החל לשמוע בשקיקה את דברי החיזוק האלו, וחש כאילו זקני מדבר אליו ואל מצבו האישי בו הוא שרוי. דיבורים טהורים אלו הרעיפו עליו טללי תחיה והתעוררות, בנפשו ובמצבו הרוחני בו שרוי. בתום הדרשה ניגש אותו בחור לזקני ואמר לו: 'דע לך, כי דיבורים אלו ששמעתי מכם עתה, חלחלו לליבי עמוק עמוק, וגרמו לי לזעזוע רוחני, בשמעי כי בכל מצב שהוא יכול האדם לתפוס את עצמו וכו'. ועל כן החלטתי על אתר לשוב לדרך היהודית בשמירת התורה והמצוות'. הבחור ביקש הדרכה מזקני, ואף התקרב לזקני ביותר והחל לשמשו ולסעדו.
"קשר מיוחד היה לזקני עם מרן החזו"א זצ"ל. פעם הגיע זקני לבקר אצל החזון איש, וכשנכנס לחזו"א קם לפניו החזו"א מלוא קומתו בהכריזו: 'הנני קם לכבודם של שליחם הנאמן של גדולי ירושלים', כך שמעתי מאחד הנכדים שהתלווה אליו. זקני העריץ ביותר את החזו"א, וסיפר לי ר' משה וולס שטרם בר המצוה נסע ביחד עם זקני להתברך אצל החזו"א. החזו"א בירכו בחום, אך זקני אמר לו שההכנה הכי טובה לבר מצוה, שיתבונן בקריאת שמע וכן בתפילתו של החזו"א, לדעת היאך יהודי צריך להתפלל לה' בכוונה ובדבקות. זקני אף נשאר ללון מספר ימים בב"ב, כדי להיות במחיצתו של החזו"א ולהתבונן מקרוב אחר תפילתו.
"גם עם גיסו הסטייפלר זצ"ל, היו לזקני קשרי ידידות מיוחדים, כשזקני היה מגיע לשבות בב"ב בשבתות כדי לדרוש ברבים, היה מתאכסן באופן קבוע בביתו של הסטייפלר אשר כבדו מאוד. הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל סיפר, כי הוא זוכר באחת השבתות שזקני אכל בביתם סעודה ג', ואצלם בבית לא היה נהוג לאכול בשר בסעודה ג', אז החל זקני בויכוח תורני עם הסטייפלר, ואף הראה לו את דברי הרמב"ם, בדבר החובה לאכול בשר בסעודה ג'. ואכן מאותה שבת החל הסטייפלר לאכול בשר בסעודה ג'"…
רבות ניתן לכתוב אודות אישיותו של אותו צדיק וקדוש, אך במאמר קצר זה, נגענו רק בקצה המזלג במעט מגדלותו.
(מתוך מאמר ב'המבשר תורני')