כשאחד לקח כמה חתיכות ארבע'ס מהשולחן, ויצא החוצה לאכול מחוץ לסוכה
שנה אחת רבנו היה בירושלים והיה שלום זכר של נכדו הרה"ג ר' אשר שליט"א, ולא היה מקום בסוכה וא' לקח כמה חתיכות ארבעס מהשולחן ויצא החוצה, לאכול מחוץ לסוכה, והתפלא עליו רבנו "למה אתה אוכל מחוץ לסוכה? תתאמץ ותכנס!"
אמר לו הלה בלשון המשנה: "מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים ואמרו העולם לסוכה וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו".
אמר לו רבנו מיד: "וכי גם מחר תאכל מאתרוג עפ"ד הגמ' לו ב' 'איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר, איני והא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה?". והגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל היה שם והשתומם מההערה, וחשב כמה דקות ואמר בדרך צחות: "את האתרוג שלי אני לא יכול לאכול, כי זה חריף מדי".
וכשהיה אתרוג טוב היה מתמלא שמחה, עד כדי כך שהיה מנשק את האתרוג ויוצא בריקוד
היה ר' יצחק לוינשטיין ז"ל מדקדק בקנית ארבע מינים עבור רבינו, וכשהיה אתרוג טוב היה מתמלא שמחה עד כדי כך שהיה מנשק את האתרוג ויוצא בריקוד! באחד הימים פנה ר' יצחק לסוחר לולבים גדול, וראה אצלו לולבים מהודרים המתאימים לרבנו. מרוב חשק ושמחה אמר לו שיבוא עמו מיד לבית רבנו. לאחר שבחר לעצמו לולבים שאל אותו רבנו מה הוא רוצה, ענה לו שיש לו בן שעוד לא מצא זיווגו, והוא מבקש עבורו ברכה. והנה לא עבר חודש ימים והבן התארס. לשנה הבאה התקשר הסוחר לר' יצחק שיבוא לקחת ראשון מהלולבים בלי תשלום כי הוא כבר שילם לו…
ומיד התחילו לפתוח מזוודתו ולפתע נהיה מהומה
במוצאי שנת השמיטה טרח הרה"ג רי"א שליט"א, להביא לרבנו אתרוג מרן חזון איש שגודל בקליפורניה והיה לו חשש שבאחד המקומות יעשו בעיות להכניס אתרוג זה, ולפני הבדיקה התקשר לבית רבנו שבירך שלא תהיה תקלה ואמר רבינו: "עיניים להם ולא יראו", ומיד התחילו לפתוח מזוודתו, ולפתע נהייתה מהומה במקום הנ"ל, מאדם אחד שרצו לתופסו, ואמרו לו "תסגור מיד ותלך!".
כך צריך להיראות יהודי: נקי, יפה, ומעט כפוף
באחת השנים כשהראו לרבנו כמה אתרוגים לבחור, ובין האתרוגים היה אחד שהיה נקי ויפה מאוד, אך ראשו היה כפוף מעט, ואמרו לרבנו שמקובל ממרן המהרי"ל דיסקין זיע"א, שאמר על אתרוג מסוג זה "אזוי דראף זיך אוייס זיען אאיד ריין שיין און אביסאלע איין געבויגען"- כך צריך להראות יהודי: נקי, יפה ומעט כפוף. החזיר לי רבנו שליט"א: "אבל לאתרוג הוא לא לקח את זה!". כלומר צורה זו מתאימה ליהודי אבל לא לאתרוג…
תקלה במכונית
רבנו משתדל כמעט לא לצאת מהסוכה, רק למקרים חשובים, ובעיקר משתדל לא לצאת מחוץ לעיר בסוכות. ופ"א מאוד לחצו שיסע לאיזה ענין, ובאמצע הדרך התקלקלה המכונית ולקח מונית למקום, ואמר רבנו, שכנראה משמים הראו לו שלא היה צריך לנסוע, ומאז חדל לגמרי לנסוע בחול המועד סוכות מחוץ לעיר.
אם על כל מכה היה מקבל מיליון דולר…
נשאל רבנו מאחד שיש לו יסורים, ושאל כיצד יוכל לקיים מצות "ושמחת בחגך"? והשיב: דהנה באם אחד נותן לשני מכה ואח"כ נותן לו 200 דולר, אף שיכאב לו המכה אבל בכל זאת ירגיש שקיבל על כך איזה שהוא פיצוי, ואם ייתן לו אלף דולר אפילו יבקש אחר כך עוד מכה, ואם ייתן לו מאה אלף דולר יתחנן שייתן לו עוד מכה, ואם ייתן לו מיליון דולר פשוט ייפול לפני רגליו, ויתחנן שייתן לו עוד מכה וכו'. כך בן אדם מחכה לו כזה שכר עבור הייסורין שסובל כאן, דאם היה יודע גודל השכר שמצפה לו על כך היה כ"כ שמח בהם, והיה פשוט מתחנן ומבקש שיתנו לו עוד…
מה פתאום אנחנו דואגים לגויים?
במסיבת סיום החג בישיבת גאון יעקב אמר רבנו: "ב"ה עברו ימים כאלה קדושים, ודווקא בימים כאלה הקריבו כל יום פרים בשביל אומות העולם! מה? אנחנו דאגנו בשביל אומות העולם, הקב"ה אמר לנו שנעשה כל יום כך וכך פרים למה? בשביל אומות העולם! איך מבינים את זה? האם אנחנו צריכים לדאוג בשביל אומות העולם? משמע כמו שכתב רבי חיים ויטאל, שיאהב את כל האנשים ואפילו גוים אמאדנע זאך! וכאן יוצא שהקב"ה רמז לנו שצריך לדאוג אפילו לגויים. ובוודאי העיקר זה כלל ישראל, אבל צריך לדאוג גם לגויים. בסוכות הרי נהיים יותר גבוהים, נכנסים לסוכה מען באקומט א העכערקייט- מקבלים התרוממות, ודווקא שם מלמדת התורה שצריך לא לשכוח שיש גם גויים, העולם צריך לדאוג גם לגויים, הגויים החריבו את בית המקדש – והרי הם הרסו את עצמם כי בבית המקדש הקריבו פרים שמכפרים עליהם, ועכשיו אין להם, ומה נשאר להם? כלום! בעולם הבא לא יהיה להם כלום, וגם היום הגויים – כל מה שעושים הורסים לעצמם, בבחינת 'תמות נפשי עם פלשתים'".
עיקר העבודה ישיבת הסוכה
אמר רבנו לגבי חג הסוכות: "עיקר העבודה של סוכות לקבוע ישיבתו בסוכה". ופירט דבריו: ראשית לכל העבודות של חג הסוכות, וקודם לכל, הוא לקיים את הדין "לישב בסוכה"- כל רגע שיושב בסוכה מקיים מצוה דאוריתא! כל רגע מצוה חדשה!
מדוע לא כתוב בספרים על הושענא רבא שהוא יום דין?
שאלו את רבינו: מדוע לא כתוב בספרים על הושענא רבא שהוא יום דין? ואמנם הביא המ"ב שכתב שבהושענא רבא דנים על המים, וחיי האדם תלויים במים, והכל הולך אחר החיתום, אולם רואים שבספרי הפוסקים לא מודגש שזה יום הדין שנמסרים הפתקים וכו'. ואמר רבינו שיש שאמרו שהטעם לכך ע"מ שלא לקלקל שמחת החג בעוצמת חרדת הדין, ורבינו אמר שיש עוד דברים חשובים שלא כותבים למשל מעלת הסנדק – לא כתובה בשום מקום, לא בש"ס בבלי לא בירושלמי לא ברמב"ם, ונזכר רק בילקוט תהילים רמז תשכ"ג, ובהשגת הראב"ד הל' מילה פ"ג, ובכל זאת רואים החשיבות שגדולי הדורות הקודמים למשל החזו"א, בעל הקהילות יעקב, נתנו לדבר זה. ועל אותו משקל הושענא רבא.
שאלתו של כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין שליט"א
במוצאי שבת חול המועד סוכות תש"ע ביקר כ"ק האדמו"ר מפינסק קרלין שליט"א אצל רבינו, ושאל את רבינו מה טעם עיקר השמחה היא בשאיבת המים? כאמור בקרא "ושאבתם מים בששון", כמבואר בסוכה 'דאזיל על שמחת שאיבת מים לניסוך המים בחג', והא היין משמח יותר, כלישנא דקרא "ויין ישמח לבב אנוש", גם מנסכים יין בחג ככל המועדות, ומ"ט אין עיקר השמחה בניסוך היין אלא בניסוך המים, שלכאו' הוא דבר קטן ממנו. ואמר רבנו זצוק"ל בלשון זו "דחזינן מהכא שעיקר השמחה היא בדבר הפשוט והטבעי הבא בצורת גדילתו בלא תוספות", שבפשטות יש את השמחה הכי גדולה, וזה יותר משמחת היין…
ותן חלקינו בתורתך
מדוע מבקשים על תורה במועדים, ומה המיוחד בשבת ויום טוב שמתפללים 'ותן חלקנו בתורתך'? וי"ל דהיות שעוסקים בימים אלו יותר בגשמיות, צריך לבקש יותר שלא ימשך אחרי הגוף כדברי תוס'.
מה העצה לשמור את עצמו ואת בני ביתו מפגעים רעים?
זכינו להיות נוכחים בקודש פנימה, במעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, בשעה שדיבר מרן על ההידרדרות הרוחנית הנוראה של דורנו, ואחד הנוכחים שאל את מרן שליט"א: מה העצה לשמור את עצמו ואת בני ביתו מפגעים רעים אלו? ומרן ראש הישיבה זצוק"ל דפק על השולחן, וקרא בחרדת קודש ובשפתיים דולקות: "'את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. כך אומר קהלת בפסוק האחרון וכפל שנית ואמר, 'סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם!'"
(מתוך כאיל תערוג תשע"ז)