היה רבינו מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצוק"ל, מספר עובדות ממה שראו עיניו אצל הח"ח, עובדות של רוה"ק וגילוי שכינה ממש, כמו שבשנות הזעם של מלחמת העולם הראשונה, כשהחפץ חיים נשא על לבו הטהור את הכאב והצער של כנסת ישראל הדווי' והפצועה, והי' מרבה בתפילה על צרות כלל ישראל, כל ימי המלחמה לא הי' יכול להניח כר תחת ראשו הקדוש בתנומתו, מרוב צרות הכלל, והי' כל יום מבקש מרבינו זצ"ל שיקריא לפניו מתוך העיתון הרוסי ,את הידיעות המגיעות משדות הקרב, כדי שידע על מה לבקש ולהתפלל. הח"ח לא ידע לקרוא רוסית ופולנית, ולכן ביקש מרבינו זצ"ל שיקרא ויתרגם לפניו את הידיעות.
והי' רבינו זצ"ל מספר, שהשתומם והתפלא כל יום מחדש לראות כי איננו מחדש דבר להח"ח בסיפור החדשות, כי כבר יודע הוא הכל, וכל ידיעה שהי' רבינו זצ"ל מספר להח"ח – הי' הח"ח מקדימו ומשלים את הסיפור, מבלי ששמע זאת הח"ח לפני כן מאף אחד, ומבלי שהי' יכול לקרוא זאת בעצמו מפאת אי ידיעת השפה, והי' רבינו זצ"ל אומר, שפשר הדבר המפליא הזה נתברר לו אחרי זמן, כאשר ראה שאדוננו הגר"א זיע"א מפרש את האמור בתפילת שחרית: "ואשר משרתיו (המלאכים) כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקים חיים ומלך עולם", דהיינו שבכל יום ויום המלאכים משמיעים בקול זה לזה, את כל דברי השי"ת והנהגתו בבריאה באותו יום. ואמר רבינו זצ"ל שאז נתחוור לו שבלי ספק הי' הח"ח שומע יום יום את סוד שיח שרפי קודש, המשמיעים זה לזה מה פעל ועשה מלך העולם בעולמו.
אבל הי' רבינו זצ"ל אומר, שהמופת היותר גדול מכל המופתים שראה אצל הח"ח, היתה שקידתו המופלאה בתורה ללא הרף.
מו"ח הרה"ג ר' שלמה כהן זצ"ל, פתח ואמר לי בקולו השקט ובהתרגשות רבה: "אספר לך מה ששמעתי אצל מו"ר החזו"א זצ"ל:
"לפני הרבה שנים בוילנא, סיפר אחד לפני החזו"א – ואני הייתי נוכח – מעשה באלמנה הצעירה מרת דבורה שולמן ע"ה, ששלחה את כל בניה ללמוד בישיבות הקדושות, והנה יום אחד הופיע בבית, אחד הבנים שחזר ממקום לימודו בישיבה, ואמר לאימו, שאינו מוצא את מקומו ועתידו בישיבה, אינו יכול ואינו רוצה לחזור לישיבה. האם הנדהמת נכנסה בשיחה ארוכה עם הבן, גייסה את כל כח השפעתה והסברתה, נתנה לבן להבין כי אין חיים אלא תורה, ומי שאינו בן תורה – חייו אינם חיים, וכל אושרו של אדם הוא אך ורק בלומדו בישיבה וכו' וכו',
"אבל, הדברים לא מצאו מסילות ללב הבן. לא נרגעה האם, ויצאה עם הבן לרחובה של עיר, טיילה אותו ברחוב והמשיכה בשיחת ההסברה, בדברים נעימים ומושכים את הלב, אך ללא פירות. תוך כדי טיול יצאו את העיר, והגיעו סמוך לנהר שהיה שם, ובדרך הילוכם עלו על הגשר, ופתאום שינתה האם את סגנון דיבורה הרך, תפסה בידו של הבן ואמרה לו בקול תקיף: 'שמע! אם חוזר אתה לישיבה – מוטב, ואם לאו – הריני משליכה אותך לנהר, כי בשביל מה צריך לחיות אם לא לומדים בישיבה!'.
"אמנם כן, לא הי' בדעת האם להשליך ממש את בנה האהוב לנהר, אבל המחשת רגשות לבה בכזו צורה מיוחדת ומשכנעת – פעלה את פעולתה על לב הבן יותר מכל דברי ההסברה, ומיד חזר לישיבה לשמחת לב האם המאושרת".
וכאשר שמע החזו"א זיע"א סיפור זה אמר: "עכשיו מובן היטב במה זכתה האם הזו – באווירה של אותה תקופה קשה ברחוב היהודי, כשרוחות שונות זרות נשבו בחלל האוויר – שכל בני' שתולים באהלי תורה, בישיבות הקדושות. עם כזו מסירות נפש – אין פלא שזוכים לכך". עד כאן סיפר לי מו"ח זצ"ל, ואכן עליהם אפשר לומר: אשרי יולדתם!
סיפור מפליא על חמיו הגאון רבי שלמה כהן זצ"ל
לא אכלא את עטי מלכתוב, שהנה זכיתי לגור שבע שנים [תשכ"ה-תשל"א] בבית מו"ח, איש החמודות, פאר המעלות והמידות, רבי שלמה כהן זצ"ל, אשר לא הניח אחריו כמותו בשגב אצילות מידותיו הטהורות הקדושות האלוקיות, הלוואי אזכה ללמוד מזה בס"ד.
והנה יום אחד בא אליו איש אחד, והודיע לו שראה שנדפסה בארה"ב מהדורה חדשה של ספרי שאלות ותשובות 'בנין שלמה' [על אורח חיים], ו'עצי ברושים' [על יורה דעה], מזקנו מאור הגולה ה'חשק שלמה' זיע"א. ויען האיש ההוא ויאמר לרבי שלמה כהן זצ"ל: "הלא אתם היורשים היחידים בכל העולם של הספרים הללו, שהרי לסבא שלכם ה'חשק שלמה' הי' רק בן יחיד אחד [מלבד שש בנותיו, שהיו נשותיהם של גדולי ישראל], בנו רבי אברהם יעקב הכהן זצ"ל, ולא נשאר ממנו אלא בן יחיד, רבי שלמה כהן, ואיך זה יבוא מישהו ויעשה כזה מעשה גזילה לעין השמש להדפיס את ספריו, אשר באמת שייכים הם רק לכם, ואתם צריכים לתבוע ממנו תשלום גדול, ואם יסרב – אז לתובעו לדין תורה וכו' וכו'. כזאת וכזאת דיבר האיש הנ"ל.
ואשרי עין ראתה את תגובתו של רבי שלמה כהן זצ"ל: "אני מודה לכם מאוד על הבשורה הטובה שבישרתם לי עכשיו! איש טוב מבשר טוב! כי זה שנים רבות שליבי נוקפי, על שאין אני חוזר ומדפיס את ה'בנין שלמה' וה'עצי ברושים' של הסבא שלי זצ"ל, לא למטרות רווחים, אלא להגדיל תורה ולהאדירה, שהרי הספרים אזלו זה מכבר, ועלי מוטלת החובה להפיץ בעולם את תורת הסבא זצ"ל, ועד עכשיו לא עלתה בידי.
"והנה באתם עכשיו ובישרתם לי בשורה טובה, שמלאכתי נעשתה ע"י אחרים, וב"ה הספרים הודפסו שוב, והם בהישג יד של כל המעוניין בהם, אקווה לרכוש את הספרים אצל איזה מוכר ספרים כאן, ואראה שם את שם וכתובת המדפיס הנוכחי, ואכתוב לו מכתב תודה וברכה"… אפילו לא עלתה על דעתו שלפחות עותק אחד מהספר מגיע לו בחינם מהמו"ל הנוכחי.
וכך עשה, קנה את הספר בחנות ספרים, ונכנס הביתה בכזו שמחה עצומה, אשר אי אפשר לתארה למי שלא ראה אותה, והקב"ה אומר לפמליא דילי': ראו בריאה שבראתי בעולמי… ויהי רצון שאלמד מזה בעזהשי"ת.
"להחיות עצמו עם אביי ורבא…"
לפני ארבעים שנה, אור לר"ח אייר תשי"ט, נכנס בחור ישיבה אחד לכבוד מרן הגאב"ד דטשעבין זצוק"ל בביתו בירושלים עיה"ק, וביקש ברכה לקראת התחלת זמן הלימודים של הקיץ למחרת היום.
רבנו זצוק"ל הרים את עיניו הטהורות, הקדושות והרחמניות, והסתכל בבחור הנ"ל, ואמר שתי מילים בלבד בטון של התעוררות ורגש:
"נאר בשמחה!"… [במבטאו הקדוש: נור בשמחה!… = "רק בשמחה!"…]
וישאל הבחור הנ"ל: "וי אזוי מאכט מען דאס?!"… [איך עושים את זה?!…]
והשיב רבינו זצוק"ל בניגון מיוחד במינו [אשר אי אפשר למסרו בכתב]:
"מי זאך מחיי' מיט אביי ורבא!"… [מחייה את עצמו עם אביי ורבא!…] עד כאן דבריו הקדושים. ופירושים וביאורים מיותרים.
אשרי המשים דברים קדושים אלו על לבו, ומתחמם לאורם, ומקיימם בסייעתא דשמיא המיוחדת למי שיש בו יראת שמים וטהרת הלב.
דרכו של היצה"ר להיטפל אל העילויים המצוינים
דע נא ידידי אהובי, כי מדרך ה'בעל דבר' [הלא הוא מיודענו היצה"ר], שהוא נטפל ביותר לבעלי הכישרון הנעלים ולעילויים המצויינים, לבלבלם בכל מיני שטויות והבלים, וצל הרים נדמה להם כהרים, והעיקר לבטלם ולהסיח דעתם משקידת התורה הקדושה, אשר היא לנו העוז והאורה, ואצלם הוא מקווה [ה'בעל דבר'] לרווחים יותר גדולים, כי מה יסכון לו אם יבלבל מי שהוא בטלן ובין כך ובין כך אינו לומד, ולכן הוא שם מגמתו לאלו השרידים היחידים המצוינים, אשר ד' קורא בדור יתום זה, ואיננו רוצה להניח להם לעלות בתורה ויראה.
אין חטא שאינו מתכפר בלימוד התורה
וק"ו בן בנו של ק"ו במי שפרש מחטאים ומהבלי עוה"ז, והשקיע עצמו לגמרי בלימוד התוה"ק בשקידה עצומה וכל מעייניו בה, כמוך יקירי, שמעלתו עוד יותר גדולה, וכל עונותיו ופשעיו לא יזכרו עוד, והכל נמחק ונמחל, ובתשובה מאהבה זדונות נעשות כזכיות כמבואר ביומא פ"ו ב', ואמרו בר"ה י"ח א' על הפסוק "אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה" – בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה, ואביי אמר בתורה וגמילות חסדים עיי"ש, ואין חטא שאינו מתכפר בתורה.
(מתוך הספר פניני משמר הלוי)