זיכני השי"ת, שהייתי מקורב מאוד אצל מו"ר הגאון האדיר, מרא דכולא תלמודא, רבי נתן געשטעטנער זצוק"ל בעל 'להורות נתן', והיה לי קשר חזק עמו. אני מחזיק אותו לאחד מרבותיי, והייתי כסדר מתכתב עמו במו"מ של תורה ותשובות להלכה.
כמו"כ הייתי מתקשר אליו בטלפון לעתים קרובות, ובכל נסיעה שערכתי לארץ הקודש, כתבתי והכנתי לעצמי על פתק עניינים רבים שהייתי רוצה להתייעץ עמו עליהם, והייתי יושב אצלו שעות ארוכות לברר כל עניין ועניין בדעת תורתו הצרופה והבהירה, וכמו כן, בעת שהיה הרב מבקר באמריקא, הייתי מבקר אצלו ומשתעשע עמו הרבה בדברי תורה.
הייתי משתומם מאוד מגדלותו העצומה בתורה, הגאון זצוק"ל היה "כרכא דכולא ביה" ואוצר בלום, עליו ייאמר בצדק "איש האשכולות". הוא היה בקי עצום בכל תחום ועניין. ספריו הרבים בכל מקצועות התורה – מיוחדים כל אחד ואחד באופן מיוחד במינו, ממש חד בדרא, איבעית אימא גמרא, איבעית אימא סברא, אם זה בענייני הלכה, או בדרוש, וכן שיחותיו וסיפורי הצדיקים שהיה מספר בסעודת מלווה מלכה – היו מדוייקים ממש בתכלית הדקדוק. ובכלל, הגאון זצוק"ל היה ידען גדול בכל השטחים ובכל העניינים, הן בתורה – ש"ס ופוסקים, הלכה ומסורה, והן במנהגי ישראל, ייחוס, הסטוריה, כתבי ידות, נוסח התפילה, ניגונים ועוד, ובכל דבר היו לו ידיעות עצומות, בהיקף, בעמקות וברחבות ובבהירות עצומות עד להפליא.
קיבלתי ממנו הרבה תשובות בעניינים שונים, כל תשובה הייתה ערוכה בתכלית הדקדוק, מלא וגדוש ומיוחד בבהירות, ומסודר על צד היותר טוב, כשהוא בונה את תשובותיו באופן מופלא ביותר, מיוסדות ובנויות כתל תלפיות, החל מדברי הגמרא ושו"ע ונו"כ בהיקף ובהירות, שיצאתי מהם בהתפעלות מרובה.
כל פעם בהיותי בארץ ישראל, הייתי עולה אליו וקונה את הספרים שהוציא לאור לאחרונה, והוא בעצמו טרח להכניס את הספרים בשקית, ואם היה זה קצת כבד, היה מכניס את הספרים בכמה שקיות כדי שלא ייקרע, וכמובן שהייתי אומר לו שלא יטרח בשבילי, ואינני רוצה להטריחו, אך הוא לא הבין מה שאני רוצה ממנו, רק היה הולך בפשטות ובתום לב להביא שקיות, ואם לפעמים אירע שלא הייתה השקית טובה, היה הולך שוב ומביא שקית אחרת.
זכורני, שפעם אירע שלא הייתי זמן רב בארץ ישראל, ומאז ביקורי האחרון אצלו, הוציא לאור כמה וכמה ספרים שהיו גדולים ועבי כרס, וקניתי ממנו את הכל, ואמרתי לו כבדרך אגב שאינני יודע איך אקח את הכל לביתי באמריקא, כי זה לא ייכנס למזוודה, אז אמר לי הרב: "השאר את הספרים כאן, ואני כבר אדאג לכך שהספרים יגיעו לביתך באמריקא". אמרתי לו: "חס ושלום! אינני רוצה להטריח את הרב". אמר לי הרב: "זו לא טירחא – זו זכייה", אך אני אמרתי לו שוב ושוב שאיני רוצה להטריחו, אך הרב לא הירפה, והפציר בי ש'אניח' לו לשלוח לי את הספרים.
לאחר הפצרות מרובות, בל כרחי עניתי לו 'אמן', ואז רשם לעצמו את הכתובת שלי ומספר הטלפון. זמן קצר אחר כך, קיבלתי את הספרים על ידי שליח מיוחד, כשהרב רושם על נייר בכתב ידו את שמי ומספר הטלפון.
***
לפני הרבה שנים זיכני השי"ת בסייעתא דשמיא גדולה שכרכי הש"ס המקורי של זקני הגדול, הגה"ק בעל "שמן רוקח", זי"ע אב"ד סאנטוב, הגיעו לידי. הש"ס היה בידי קרוב משפחה, נכד אחר של ה"שמן רוקח", שהוא קיבלו בירושה מבית אבותיו, שקיבלם מבעל "שמן רוקח" בעצמו, ועבר לידו מדור דור.
סיבב המסבב כל הסיבות, שהש"ס יעלה בגורלי, והיתה זו בשבילי שמחה גדולה ועצומה שאין לשער ולתאר כלל. הש"ס היה בארץ ישראל, והלכתי בעצמי לקחתו בכדי להביאו לביתי באמריקא.
כשראיתי את הש"ס לראשונה, השתוממתי: הש"ס היה ישן נושן אך במצב טוב מאד, והדפים מלאים בהגהות והערות בכת"י של ק"ז בעל "שמן רוקח" זי"ע. ברור היה לי שהש"ס אכן מזקני בעל "שמן רוקח", בהיותו אצל בן משפחתי הנ"ל, אמנם למען הסר ספק ספיקא, כי רציתי להיות בטוח בלא שום צל של רבב כלל שאכן זהו הש"ס של זקני, לקחתי את הש"ס אל הגאון האדיר רבי נתן געשטעטנער זצוק"ל, שישים עיניו על הש"ס ויחווה דעתו אם זהו אכן הש"ס של זקני.
והנה, בעת שהרב ראה את הש"ס, צהבו ונהרו פניו הק' בשמחה גדולה, והתחיל לדפדף בדפי הש"ס אחד אחר השני, וכשראה הגהה אחת שרשם זקני בעל "שמן רוקח" בכתב ידו, קם הרב, ניגש לארון הספרים והוציא ספר אחד שחיבר בעל "שמן רוקח" – כידוע שה"שמן רוקח" חיבר הרבה חיבורים (ביניהם: שמן רוקח – שו"ת וחידושים על כמה מסכתות, שערי דעה, יבין שמועה, מנחת ערב, שב שמעתתא, סמא דחיי, מעשה רוקח, תורת חסד, קונטרס החזקות ועוד) – ופתח את הספר בעמוד מסויים, ואז עיין שם רגעים אחדים, ומיד הראה לי שתוכן הדברים שרשום בהגהה שעל הש"ס הוא אותו תוכן הדברים שכתב ה"שמן רוקח" בספר שלו…
אח"כ מצא עוד הגהה בש"ס שרשם בשולי הדף, ושוב, הרב קם, ניגש לארון הספרים, מוציא ספר אחר של ה"שמן רוקח", פותח, ומראה לי שתוכן הדברים שרשום על הדף בש"ס, זהים לתוכן הדברים שכתובים באותו ספר של ה"שמן רוקח", וכך חזר הדבר ונשנה כמה פעמים.
כשסיים את מלאכתו, קם הרב, ניגש לארון והוציא צילום מהכת"י של ה"שמן רוקח" זי"ע, והשווה את הכת"י להכת"י שהיה רשום בשולי הגיליון של הש"ס, והראה לי שזה אותו כת"י, שהיה דומה להפליא אחד לשני.
כשסיים את ה'מחקר', אמר לי הרב שאני יכול להיות סמוך ובטוח יותר מאלף אחוז, שזהו אכן הש"ס המקורי של זקני, הגה"ק בעל ה"שמן רוקח" זי"ע.
***
שאלני פעם אחד: הלא אמרו חז"ל (מס' ברכות דף ז' ע"ב) "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה", ובכן – ביקש הלה – "אמור לי בבקשה איזה דבר שראית אצל הגאון רבי נתן געשטעטנער זצוק",ל שיכולים ללמוד מזה אורחות חיים".
אמרתי לו: "הנה – הרב, מתי שנשאל איזו שאלה, בין אם הייתה זו שאלה חמורה בין אם הייתה זו שאלה קלה או פשוטה, מעולם הוא לא השיב על השאלה מיד, רק תמיד לאחר ששמע את השאלה, חשב וחשב ושקל את כל צדדי השאלה על כל חלקיה, ולפעמים אף פתח את הגמרא והשולחן ערוך, ודן עם השואל בצדדי השאלה בכובד ראש ובעיון, והסביר לשואל על איזה בסיס הוא מייסד את תשובתו, ורק אח"כ השיב תשובה בהירה וברורה לאמיתה של תורה".
את כל זה סיפרתי לשואל כאמור, והוספתי לומר לו, שכולנו מחוייבים ללמוד הנהגה זו מהרב זצוק"ל, אדם שהסטייפלר אמר עליו שהוא "עמוד התורה בדורנו", ואף התבטא עליו לאמר שהוא "בקי גדול ויודע הכל", ואעפ"כ הוא דן בכל שאלה בכובד ראש, ולא זרק מעולם תשובה חטופה ללא מחשבה מעמיקה וישרה, אז מה נאמר אנו בתריה…
הגאון רבי שלמה געשטעטנער שליט"א, מו"צ ה"עדה החרדית" ורב שכונת "גבעת משה", סיפר על הכנסת האורחים המופלאה של אביו, הגאון האדיר רבי נתן געשטעטנער זצוק"ל, וכך סיפר:
את מצוות הכנסת אורחים ירש אבי זצ"ל מאביו, סבי רבי עמרם זצ"ל וסבתי מרת מלכה ע"ה, בבודפסט שבהונגריה, שגם הם הכניסו לביתם אורחים קשי-יום, ונתנו להם לאכול ואף לישון.
העניים שהגיעו לביתנו ברחוב 'דבורה הנביאה' בבני ברק, היו מאוד משונים בלבושם ובהתנהגותם. ומטבע הדברים בקיץ היה קשה הרבה יותר לשבת בסביבתם, אבל זה לא מנע מהם לקבל את כל היחס, הם קיבלו הראשונים את האוכל, היו שרים את השירים שלהם, הם פשוט קיבלו הרגשה שהם בבית שלהם.
היה יהודי מסכן שדפק פעם בביתנו בשעה 1:00 בלילה. האמת, שאצל אבא שלי זה לא היה מאוחר, כי הוא היה הולך לישון בשעה 3:30 לפנות בוקר. היהודי היה רעב, ונפשו חשקה בחביתה (ביצה מטוגנת). אבא שלי עזב את הגמרא וניגש בשמחה למטבח לקיים את החסד בגופו, למרות שהוא לא היה מנוסה בזה, וטיגן לו את החביתה לשביעות רצונו. אבל אז הגיעה דרישה נוספת – כוס קפה, אבל עם חלב חם. לא מים חמים עם חלב, אלא חלב חם. אז אבא ניגש למקרר והוציא פינג'ן מיוחד וחימם לו את החלב…
(מתוך, 'נועם שיח' בהוצאת מכון אפריון לשלמה ויצא תשפ"א)