היה זה יום חם מאוד. האוטובוסים עברו על פנינו בלי לעצור. הקטנים מתחילים לבכות, ואנו מהרהרים מדוע בכלל הגענו לתחנה הזו, הרי אין סיכוי שנגיע מכאן לבני-ברק? החלטתי להתחזק באמונה. הרי הקב"ה רואה את מצבנו ויכול להושיענו בכל רגע…

לכבוד הארגון הנפלא 'דרשו'

ראשית ברצוני להודות להם על העלון הנפלא 'הפותח בכל יום' ו'לקראת שבת', שאנו ובני ביתנו מקבלים מהם תועלת מרובה וחיזוק קבוע בתורה, תפלה, מידות, יראת שמים ועוד.

ברצוני לספר סיפור מופלא של השגחה פרטית שאירע לנו, ולזיכוי הרבים נודה לכם אם תוכלו לפרסמו, כדי לראות את השגחת ה' בכל תקופה, בכל מקום ובכל זמן.

אנו משפחה של 11 נפשות בלעה"ר הגרים בבני ברק, ולצורך מנוחת בין הזמנים שהינו במשך כמה ימים בדירה בשכונת גבעת שאול בירושלים.

כשהגיע הזמן שהיינו צריכים לעזוב את הדירה, התארגנו עם המזוודות והחפצים הרבים שהבאנו איתנו, ושמנו פעמינו לעבר תחנת האוטובוס המגיע לבני ברק.

כפי שיודעים רבים, תחנת האוטובוס הקרובה מגבעת שאול לבני ברק ממוקמת בכניסה לעיר, כשניתן להגיע לבני ברק בקו 400 או 402 העוברים בתחנה זו.

הבעיה הגדולה היא, שכיון שזוהי התחנה האחרונה מירושלים לבני ברק והאוטובסים עוברים בה לאחר שהשלימו את הסיבוב ואיסוף האנשים בכל ירושלים, אוטובוסים רבים מגיעים לתחנה כשהם כבר מלאים בנוסעים, ואינם עוצרים כלל בתחנה, כך שניתן להמתין זמן ממושך בתחנה ולראות אוטובוסים עוברים אחד אחרי השני, בלא להתקרב כלל לתחנה.

מכיון שלקחת רכב הסעה פרטית הוא דבר יקר שאינו באפשרותינו, לא הייתה לנו ברירה, ובבסביבות השעה 15:00 בצהרים מצאנו את עצמנו עומדים בתחנה עם כל הילדים, המזוודות, השקיות ושאר הדברים.

באותו היום היה חם במיוחד, ולאחר המתנה של כ-10 דקות, כשאנו רואים קו 402, ועוד קו 402 עוברים ליד התחנה ואינם עוצרים בה כלל, והילדים הקטנים מתחילים לבכות, התחלנו קצת להסתפק האם זה היה צעד נכון להגיע לכאן, הרי אין שום סיכוי שנגיע לבני ברק, ואולי היינו צריכים לנסוע עד תחנה מוקדמת יותר בתוך ירושלים וכו'.

החלטתי להתחזק באמונה שהכל מהשי"ת, והרי הקב"ה יודע ורואה את מצבנו כאן, ואין כל מנוס בידו מלהושיע אותנו בכל רגע, וכך לאחר שחיזקתי בי מחשבות אלו, קיבלתי את הכח להמשיך ולהמתין ברוגע ושלווה.

לא עוברות מספר דקות, ועוצר בתחנה אוטבוס קו 400 כשהנהג פותח את הדלת ומכריז: "יש לי רק 5 מקומות פנויים,  לא עולה אדם אחד יותר". מכיון שלא ידענו כמה זמן תמשך ההמתנה, בהחלטה של רגע החלטנו לשלוח כמה מהילדים הגדולים עם התינוקת, כדי שלפחות הם לא יצטרכו להמשיך ולהמתין בשמש הקופחת, העלינו אותם לאוטובוס, שילמנו עליהם, וחזרנו להמשיך ולהמתין.

מכיון שהיו לנו מזוודות ושקיות רבות, שאין באפשרותי לסחוב הכל לבד בבני ברק, הכנסנו לתא המטען של האוטובוס את העגלה ו-2 מזוודות וכמה מהשקיות שהיו איתנו, בתפלה שכשהם יגיעו לבני ברק הם יסתדרו לרדת עם הקטנים מהאוטובוס, ולסחוב את הדברים מהתחנה עד הבית, וכך הם יצאו לדרך.

המשכתי להתפלל ולקוות שכשם שהייתה לנו סייעתה דשמיא לחצי המשפחה, כך יהיה לנו סייעתא דשמיא להגיע כולם במהירות לבני ברק, כשהדבר קשה יותר מחמת האנשים הרבים המגיעים כל רגע לתחנה וממתינים לאוטובוס שיקחם לבני ברק.

והנה, לאחר כדקה, עוצר בתחנה אוטובוס קו 402, כשהדלת נפתחת ממש סמוך למקום שבו אנו עומדים בתחנה, ולא פחות ולא יותר – יורד ממנו אברך עם כמה ילדים, דבר שאינו ברור, הרי אין כאן כלל תחנה להורדת נוסעים… אנשים רק עולים ונוסעים לבני ברק, ממתי אדם נוסע בקו 402 הנוסע מירושלים לבני ברק, ויורד ביציאה מירושלים?

הם גומרים לרדת, והנהג מכריז: "יכולים לעלות רק 7 נוסעים".

אנו ממהרים להכניס את הדברים לתא המטען, ולעלות כולנו לאוטובוס הממוזג, ולהתיישב במקומות הפנויים.

אני ניגש לשלם לנהג, והוא אומר לי [הנהג היה חרדי]: "הייתה לך השגחה פרטית. האברך שירד כעת מהאוטובוס, עלה באחת מהתחנות בתוך ירושלים כשפניו מועדות לבני ברק, והנה לפתע הוא מקבל טלפון על שינוי בתכנית שבגללה הוא היה צריך להגיע לבני ברק, ואין לו צורך לנסוע, ולכן הוא ירד מהאטובוס, ורק בגלל זה היה לכם מקום".

חשבתי לעצמי, הרי אם אותו אברך היה מקבל את ההודעה תחנה אחת קודם, כפי הנראה כבר לא היה לי מקום, שהרי מיד כשהיה יורד מהאוטובוס היו עולים בתחנה הקודמת אנשים אחרים וממלאים את האוטובוס שהיה ממשיך ישירות לבני ברק, ורצה הקב"ה שיהיה לי אוטובוס לבני ברק, וסיבב שהוא יקבל את ההודעה בין התחנה אחת לפני האחרונה לתחנה האחרונה, כדי שהוא ירד מהאוטובוס בתחנה האחרונה לפני היציאה מהעיר, כדי שיגיע אלי אוטובוס עם 7 מקומות פנויים שיביא אותנו לבני ברק.

הסיפור עדיין לא הושלם:

למי שיודע, מסלול הנסיעה של קו 400 אינו זהה למסלול הנסיעה של קו 402. קו 400  נכנס לבני ברק דרך מחלף גבעת שמואל, ונוסע בבני ברק דרך הרחובות עזרא, חזון איש, וממשיך לגן ורשא; וקו 400 נכנס לבני ברק מהצד השני, דהיינו מרחוב ז'בוטינסקי ונוסע דרך הרחובות השומר, רבי עקיבא, וממשיך לגן ורשא.

התחנה הקרובה לביתנו היא בגן ורשא, שבה עוצרים גם קו 400 וגם קו 402.

במשך הדרך היו פה ושם עומסי תנועה ופקקים, כשנכנסנו לבני ברק מגבעת שמואל, התקשרתי לפלאפון של בתי הנמצאת בקו 400 ושאלתי אותה היכן הם נמצאים, והיא אומרת לי: "כעת נכנסנו לבני ברק מרחוב השומר".

למי שיודע, בשעות אחה"צ, ובפרט בבין הזמנים, הנסיעה בתוך בני ברק ברחובות עזרא וחזון איש יכולה להימשך זמן רב מחמת האוטובוסים הרבים העוברים ברחובות אלו, כך שהסיכוי שנגיע לגן ורשא יחד עם הילדים שבקו 400 הוא רחוק מאוד.

אין לי בזה הסבר, אבל כשאנו פונים מרחוב חזון איש לרבי עקיבא, אנו רואים מולינו לא פחות ולא יותר 'קו 400', ובשיחת טלפון אנו שומעים שחצי המשפחה ששלחנו מירושלים נמצאת בקו זה, וכך המשיכו 2 האוטובוסים לנסוע זה אחר זה מרחוב רבי עקיבא פינת חזון איש עד גן ורשא, כשאנו יורדים ראשונה מהאוטובוס שלנו, וכשאני רק גומר לרוקן את תא המטען, נכנס לתחנה קו 400 עם הילדים, ואני ניגש אליו, מוריד את הילדים ומרוקן את תא המטען, וכך בס"ד ובשמחה מגיעים כולנו בנחת עם כל המזוודות והדברים לביתנו.

בברכה מרובה

יהודה ו'