היה זה בחנוכה תשע"ב. ילדיי העירו את תשומת לבי לכך שהנרות שלהם מתקשים לבעור, לעומת הנרות שלי שמרצדים בעוז. כאשר התופעה חזרה על עצמה גם למחרת, קלטתי שישנו גורם לכך…

רשות הדיבור לאברך בעל המעשה: היה זה בחנוכה תשע"ב. הנרות הודלקו, הפזמונים שוררו והסופגניות חולקו. מה שהתרחש אז הוא, שנרות החנוכה של הילדים התקשו לבעור לעומת הנרות בחנוכייה שלי שריצדו בעוז. הילדים העירו את תשומת ליבי למתרחש, וזה היווה הזדמנות מעולה לדבר על סוגית 'הדלקה עושה מצווה'. הסברתי להם שהם קיימו את המצווה בעצם הדלקת הנרות, ודי בזה.

כאשר התופעה חזרה על עצמה גם ביום השני, קלטתי שישנו גורם לכך. לקראת חנוכה אשתקד החלו ילדי בהכרזה השנתית הקבועה: "רוצים להדליק בשמן זית, רוצים להדליק בשמן זית"… ומאחר וגיליתי בארון בקבוק שמן זית ישן נושן שכבר לא רציתי להשתמש בו, נעתרתי לבקשתם באדיבות. האמת שהם הבחינו שצבע השמן שנמזג בכוסיות שלהם שונה מהצבע של אבא, אבל ככלות הכל היה מדובר בשמן זית אמיתי.

באותו ערב למדתי עם בני בבית כנסת סמוך לבית. לכבוד חנוכה הוא ביקש ללמוד משהו שונה, לא מה שלומדים בחיידר. הצעתי לו, איך לא, לעסוק בקושיית הבית יוסף הידועה. סיפרתי לו על ספר 'נר למאה' שקיבץ תחת קורת גג אחת 100 תירוצים ועל ספר 'ימי שמונה' שקיבץ יחדיו 500 תירוצים. ואז הבזיק במוחי התירוץ החמש מאות ואחד…

נזכרתי ששמעתי פעם מגיסי ששמן זית ישן מאבד את תכונת הבעירה. הנוזל אולי נותר שמן זית לגבי רוב התכונות, אך לבעור הוא לא מסוגל. אני לא כימאי ואין לי מושג מה משמעות העובדה, אך הספיק לי הניסיון האישי בו נוכחתי לראות שהנרות של הילדים שלי לא הצליחו לבעור למרות שמזגתי להם שמן זית מזן מעולה. מדוע? משום שהשמן שלהם היה ישן נושן, וזה גרם להם להתאכזב ולגלות את הנרות שלהם כבים בזה אחר זה.

אז שמא גם פך השמן שהיה גנוז בבית המקדש בחותמו של כהן גדול היה ישן נושן? ואם כן, הלוא מתורצת קושיית הבית יוסף, שכן שמן כזה גם ביום הראשון לא יכול היה לדלוק.

מוסיף האברך ומספר: התקשרתי לאחי, תלמיד חכם בזכות עצמו, והעליתי באוזניו את ההשערה. הוא הפנה אותי על אתר לעיין ב'מגילת אנטיוכס', וכך מסופר שם: "בתר דנה עלו בני ישראל לבית מקדשא ובעו משחא דזיתא דכיא לאדלקא בוציניא, ולא אשכחו אלא צלוחית חרא דהות חתימה בעזקת כהנא רבא מיומי שמואל נביא, וידעו דהיא דכיא". תרגום ללשון הקודש: אחרי כן באו בני ישראל לבית המקדש ויבקשו שמן זית זך להדליק המנורה, ולא מצאו כי אם צלוחית אחת אשר היתה חתומה בטבעת הכהן הגדול מימי שמואל הנביא, וידעו כי היתה טהורה. פירושו של דבר, שכד השמן שנמצא גנוז בבית המקדש היה ישן נושן, שכן שמואל הנביא נפטר בשנת ב' אלפים תת"ד בעוד נס חנוכה התרחש 818 שנה לאחר מכן, בג' אלפים תרכ"ב.

אז למה נועד אותו שמן? בקב הישר פרק צ"ו מובא כך: ולא מצאו כי אם צלוחית אחת של שמן אשר היתה חתומה בטבעת של כהן גדול, אשר באותו צלוחית היו מושחין בו המלכי ישראל, וכל כהן גדול שהיה טעון משיחה נמשח באותו פך של שמן המשחה.

(הרב רפאל ברלזון, מוסף שב"ק וישב תשע"ג)