סיפר הגאון רבי שלמה בר שליט"א:
מרן זצ"ל כדרכו היה הולך בבגדים פשוטים מאד ולא היה ניכר עליו שהוא הראש ישיבה. היה בחור בישיבה, חוצניק, שלא הכיר את הראש ישיבה [כנראה היה זה בתחילת דרכו בישיבה]. וכשראהו בישיבה, סבר לפי תומו שהוא קבצן שאוסף כסף – הוא הוציא מטבע מכיסו ונתן לו תרומה…
מיד, בלי לחשוב לרגע, אומר לו מרן ראש הישיבה 'תודה' ושם את המטבע בכיסו… ובלבד שלא להלבין את פניו! בלתי נתפס!!
*
בהיותי בשיעור א' התעוררה לי שאלה בנוגע לצורת אות ד' שבקשר התפילין שלי, שלא היתה בדיוק כמו אצל החברים שלי. נגשתי לראש ישיבה לאחר תפילת שחרית ושאלתי אותו אם זה בסדר.
מרן בדק וענה שזה בסדר גמור, והוסיף: "אבל אם תרצה אני אסדר לך שזה יהיה בצורה כמו החברים"… והוא פירק את הקשר ועשה אותו מחדש (מרן היה מסדר לכל הישיבה את הקשרים בהתאם לגודל הראש…).
לפני תפילת מנחה ניגש אלי רה"י ואמר לי שתוך כדי קשירת התפילין הוא ראה שבמקום הקשר הרצועה לא צבועה כראוי וכדאי מאד לסדר את זה, וכמובן שהוא יסדר זאת, רק שאגש אליו אחרי תפילת מנחה לחדרו.
לאחר מנחה באתי לחדרו. באותם ימים לא היה עדיין צבע לתפילין כמו היום – היו מכינים לבד. למרן היה בחדר צבע והוא צבע לי את הרצועות בענווה עד אין קץ, תוך כדי שהוא מעורר אותי שכדאי להניח שוב תפילין לפני השקיעה.
יצאתי מחדרו של ראש הישיבה, וכמובן נגשו אלי הבחורים והתענינו מה קרה. סיפרתי להם. השמועה עשתה כנפיים שהראש ישיבה צובע לבחורים את התפילין… ומיד נאספו המון בחורים, כשכל אחד מוצא איזה שפשוף קל בצבע התפילין, וכמובן הראש ישיבה צובע!…
כשמרן רואה שזה לא עסק מה שקורה, הוא קורא לבחורים ואומר להם שהוא ילמד אותם להכין צבע לתפילין. הוא הסביר להם בסבלנות איזה חומרים קונים בטמבור, ואיך מערבבים, כמו אבא מסור שמלמד את ילדיו. אשרי עין ראתה כל זאת!
(מתפרסם לראשונה ומכלי ראשון ב'קובץ גיליונות)