סיפר הרב משה לורנץ שליט"א מעשה שאירע אצל אביו הרב שלמה לורנס זצ"ל, מי שהיה גדול בתורה מצד אחד, ומצד שני עסקן חרדי גדול ומפורסם:
"לאחר שפרש אבי זצ"ל מהחיים הציבוריים ומהעבודות הממשלתיות, חזר אל ספסל הלימודים והשקיע את זמנו בלימוד התורה. נוהג היה אבי בכל יום להתפלל בקביעות בישיבת 'תורה אור' שהיתה סמוכה לביתו, בה היה מכהן ראש הישיבה הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל.
"ראש הישיבה היה מכבד ואוהב מאוד את אבי, עד כדי כך שהיה מורה לו לשבת בכותל 'המזרח' בעת שהותו בבית המדרש, כיאות לאישיות חשובה ומכובדת. תלמידי הישיבה הרבים שראו את אבי יושב 'במזרח' ליד ראש הישיבה הבינו, כי אם ראש הישיבה מכבד את אבי כך, כנראה שמלבד הצלחתו העסקית יש בו אף גדלות בתורה לא מעטה.
"והנה, באחד הבקרים של יום השבת, הגיע אבי אל היכל בית המדרש על מנת להתפלל עם הישיבה תפילת שחרית, והתיישב, כהרגלו, בכותל 'המזרח'. אחד המתפללים שכנראה לא הכיר את העובדה שהדבר נעשה מרצונו של ראש הישיבה, העלה בדעתו כי אבי יושב במקום שאינו ראוי לו, ומיד קם אל אבי והחל לגעור בו: 'סליחה אדוני, הכיצד אינך מתבייש לשבת במקום גדולים?' נזף בו לעיני המתפללים, 'איה כבוד התורה? וכי אינך יודע ש'במזרח' יושבים רק ראש הישיבה ושאר רבני הישיבה, ומה לך ליטול גדולה לעצמך ולשבת במקום שאינו ראוי לך?… קום בבקשה מהמקום ופנה אותו לרבנים האמורים להיכנס בדקות הקרובות'.
"אבי נאלם דום מול הטחותיו של אותו יהודי ולא אמר מילה. הוא אפילו לא ניסה להסביר לו שהוא יושב כאן רק בגלל שראש הישיבה מבקש ממנו זאת. הוא פשוט התרומם עם הטלית, נטל את הסידור בידו ועבר לשבת בספסלי בית המדרש של שאר המתפללים. מתח עצום שרר באוויר. הקהל שהספיק להגיע מוקדם והיה עד למעשה, עמד נבוך מול המתרחש לראות כיצד נוזפים ברבים באדם מבוגר שעושה את הכל על פי הוראת ראש הישיבה.
"עם סיום תפילת שחרית, חזר אבי הביתה ואסף אותנו, כל בני המשפחה, וסיפר לנו את כל אשר אירע לו בתפילה. בתחילה חשבנו כי הוא מספר לנו זאת על מנת לפרוק את הצער והתסכול הממלאים את ליבו בעקבות המקרה, אך מהר מאוד הבחנו כי הוא מספר זאת בהארת פנים כה גדולה, בכדי לשאול אותנו שאלה גדולה וחשובה:
"'שמעו נא ילדיי', פנה אלינו בהתלהבות וחיבה, 'כשאותו אדם בייש אותי ברבים, הבטתי בפניו והבחנתי כי הוא אינו עושה זאת מתוך רוע לב או שנאה, אלא הבחנתי כי מועקה גדולה יושבת על ליבו והיא זו הגורמת לו לחפש קרבן על מנת לשפוך עליו את כל זעמו וצערו'.
"ואז עצר לרגע אבא ואמר: 'אני מצווה אתכם ומבקש מכם בכל לשון של בקשה שתבררו לי מה מעיק על אותו יהודי ומה מצער אותו, ומיד תבואו לספר לי זאת כדי שאוכל לעזור לו עד כמה שאוכל.. אם המועקה שלו נובעת מבעיות כלכליות, אשתדל לעזור לו, ואם הדבר נובע מחוסר שלום בית, אנסה לשלוח לו יועץ על חשבוני… לכו ובררו את העניין ותחזרו עם תשובות מדוייקות'.
"אנו היינו המומים לחלוטין מבקשתו של אבינו. לא האמנו שכך יכול להגיב אדם שפגעו בו ברבים לעיני כל בלי שום הצדקה. לא רק שהוא לא מנסה להשיב לו רעה על מעשהו, אלא אדרבה, מנסה הוא לפתור לו את המועקה אשר גרמה לו לכך'.
"ואכן עשינו כמצוות אבינו והלכנו לברר דרך אנשים ומכרים מה מעיק על אותו יהודי, ואף קיבלנו תשובה ברורה מהי הבעיה המפרה את שלוותו. סיפרנו זאת לאבינו, ונדהמנו עוד יותר לראות את תגובתו – מיד הפעיל אבינו קשרים עם כמה אנשים שסייעו לו ללא תשלום, בלי שאותו אדם יודע שאבינו הוא זה ששלח את אותם מסייעים לחלצו מבעייתו ולהשיב את שמחתו.
אדם בעל אמונה איתנה הוא האדם אשר אינו מאבד את שלוות נפשו ויישוב דעתו. הוא שולט בחייו, אינו כועס מכל דבר ואינו נפגע מכל אדם, מפני שהוא יודע שבורא עולם הוא זה ששלח לו את הניסיון הזה כדי לבדוק עד כמה אמונתו חזקה, ועל מנת שיעבוד על עצמו ויקבל את הכל באהבה, כדי להרבות את שכרו.
(אוצרות הפרשה לך לך תש"פ מתוך 'ויוציא עמו בששון')