סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: שמעתי מאב"ד סקולען לייקווד שליט"א, ששמע סיפור נפלא מאביו כ"ק מרן האדמו"ר מסקולען זי"ע, וכך סיפר: לפני הרבה שנים התגורר ברומניה יהודי עשיר גדול שהתפרנס ממכירת כרים וכסתות יקרים מאוד. היהודי היה אוסף את הנוצות מבית השחיטה, וממלא בהם כרים וכסתות ומסדר אותם באופן מופלא, כך שמחירם היה מאוד גבוה, והיה מוכר את הסחורה ליהודים עשירים ומזה נעשה עשיר מופלג.
פעם אחת בחודש אלול חשב העשיר לעצמו: 'מה יש לי מכל עושרי אם איני עושה נחת רוח להקב"ה, צדיק גדול אינני וגם לא תלמיד חכם גדול' – וכך הרגיש בעצמו שהוא צריך לעשות איזה דבר גדול להקב"ה לכבוד הימים הנוראים. ובכן – החליט האיש הזה להכין כרים וכסתות מהמשובחים ויקרים ביותר, עבור שלשה צדיקים שהתגוררו בבוקרסט, ה"ה כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא זי"ע, כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'נועם אליעזר' מסקולען זי"ע, והגה"צ אב"ד פאלטישאן זי"ע – וחשב היהודי לעצמו, שבכך שיגרום נחת רוח לשלשה צדיקים אלו, בוודאי יעורר הדבר עליו זכות גדולה ויהיה לו למליץ יושר בשמים לכבוד ימים אלה.
אומר ועושה. היהודי החל את עבודתו באופן יסודי ביותר כראוי וכיאות, ואכן לאחר זמן רב של עבודה קשה היו בידו שלשה סטים של כלי מיטה, מצעות נאים וכרים וכסתות מפוארים ביותר, והוא שלחם ביד שליח לביתם של השלשה צדיקים הנזכרים, בתקוה שמן השמים יתעוררו עליו ברחמים וחסדים גדולים.
באותם הימים לא היתה שום אפשרות לדעת אם השליחות בוצעה כראוי וכיאות, שכן היה אז טרם עידן הטלפונים למיניהם, ובכן לא נותרה לו להיהודי ברירה כי אם לתת אמון מוחלט בשליח ולקוות לטוב בהסתמכותו על החזקה ששליח עושה שליחותו, שאכן המשלוח שלו הגיעה ליעדו.
לאחר תקופה, ביומי דחנוכה, יצא הסוחר לדרך ארוכה לצורך פרנסתו, ואז החליט לבקר בחצרות האדמו"רים והרבנים הנ"ל – להם שלח את הסט של הכלי מטה – ולשאוב נחת רוח לראות מקרוב איך שהם נהנים מהסחורה המשובחת ביותר ששלח אליהם, ובפרט בלילות הקרים והמושלגים של ימות החורף.
בראשונה הגיע לחצר האדמו"ר מסקווירא זי"ע, הוא נקש על דלת הבית והרבנית פתחה את הדלת. הוא הציג את עצמו ואמר שהוא העשיר ששלח לפני הימים הנוראים את הסט של המצעות, כרים וכסתות, וביקש לדבר עם הרבי. אך הרבנית, לאחר שהודתה לו מעומק לבה על המתנה היפה והיקרה ששלח, סיבבה את הנושא לענין אחר, והשתמטה מהנושא, ואמרה שהרבי עסוק בתורתו ותפילתו ויחזור מאוחר וחבל על זמנו להמתין לרבי. אולם העשיר התעקש בכל זאת להמתין עד שהרבי יחזור כי הוא רוצה לדבר עמו, ולרבנית לא היתה ברירה והורתה לו להמתין בחדר אחד עד שהרבי יחזור.
בינתיים, כשהרבנית היתה עסוקה עם עול הבית, נכנס העשיר בשקט לתוך הבית והתחיל לחפש את החדר הנכון, בו אמורים להיות הסטים של המצעות, והכרים וכסתות היקרים שהוא שלח. לאחר חיפושים הגיע לחדר הנכון, אך כאן ציפתה לו הפתעה לא נעימה: הוא ראה את הסט של המצעות והכרים וכסתות מונחים על המטה של הרבנית, ואילו במיטה של הרבי אין לא כרית ולא סדין ולא כלום. הוא התרגז מאוד – היתכן? ככה לרמות אותי? והחליט לשאול את הרבי מה פשר דבר זה.
לאחר זמן נכנס הרבי, והעשיר הציג את עצמו לפניו. הרבי הודה לו ואמר שזה מאוד טוב ומחמם, אך העשיר ענה עזות, ואמר לרבי: "בבקשה שהרבי לא יאמר שהוא משתמש עם זה, שכן מקודם בדקתי בחדרו של הרבי, וראיתי את מטתו ריקה, וזה רק על המטה של הרבנית, ואיך אומר הרבי שהוא השתמש עם זה?"
התחיל הרבי לפייסו ואמר לו כך: "באמת, מיד כששלחת לי הנחתי ראשי על הכרית למשך זמן, אך בהיות שאין דרכי לישון עם כרית וסדין, לכן נתתי את זה להרבנית" – וכך דיבר על לבו דברי ניחומים ופיוסים, והעשיר נתפייס ואמר להרבי שהעיקר הוא שזה מגיע לשימוש, ונפרד מהרבי לחיים ולשלום.
אחר כך נסע הלה לבקר בבית הגה"צ אב"ד פאלטישאן זצ"ל – וכידוע שהרב היה תלמיד חכם גדול מאוד ומתמיד עצום ומחדש חידושים לרוב. כאשר נכנס לבית הרב, הציג את עצמו מקודם בפני הרבנית, והרבנית אמרה לו שבאמת החייה אותם במתנתו הנפלאה, ובעלה הרב כל-כך נהנה מזה. אמר העשיר שהוא רוצה להיכנס אל הרב, ואכן תיכף ומיד הכניסה אותו אל הרב.
כשהציג את עצמו להרב, שהוא שלח את הכרים והכסתות, אמר לו הרב במאור פנים: "תדע שיש לך חלק בתורתי, לפי שבדרך כלל בימות החורף הייתי כותב רק קצת חידושים, כי היה אצלי בבית מאוד קר, ולא ישנתי טוב, והתעוררתי הרבה בלילה מחמת הקור, ומוחי לא היה צלול ביום, ולכן לא חידשתי כל כך הרבה חידושים, ברם מאז שהבאת לי את הכרים והכסתות החמים, זה כל כך מחמם אותי בלילה, ואני ישן מאוד טוב, ולכן, ביום מוחי צלול מאוד ואני מחדש חידושים עמוקים ונפלאים, דבר שכבר שנים לא היה בימות החורף – ובכן, דע לך שרק בזכותך זכיתי להגיע הלום!"
כמובן שהעשיר היה ברקיע השביעי כששמע את הדברים המחזקים את הלב, ונפרד ממנו לשלום והלך לבקר בבית כ"ק האדמו"ר מסקולען זי"ע. כשהגיע לבית הרבי מסקולען, ראה שם דירה ישנה ומטה לנפול, וראה שמסתובבים שם הרבה ילדים וילדות בכל הגילאים – הלא המה היתומים והיתומות שהרבי גידל בביתו. מיד קידמה אותו הרבנית ושאלה אותו מה הוא רוצה, והעשיר הציג את עצמו שהוא שלח להם את הכרים והכסתות לפני כמה חדשים, והרבנית אמרה לו מיד "יישר כח על זה, זה היה כל כך טוב", ומיד התחילה להעביר את הנושא לענין אחר.
אח"כ שאל את הרבנית מי הם כל הילדים שמסתובבים שם, אמרה לו הרבנית שהם היתומים המתגדלים בביתם לפי שאין להם היכן לשהות. ואז ביקש לדבר עם הרבי, ואמרה שהרבי יכנס בשעה מאוחרת, ואמר שרוצה להמתין להרבי, ולא היתה ברירה אחרת, ונתנו לו חדר שימתין על הרבי.
והנה, כמעשהו בראשונה כך מעשהו באחרונה, כשהרבנית לא שמה לב, התחיל להיכנס לתוך החדרים כשהוא מחפש בחיפוש אחר חיפוש היכן הם המצעות הכרים והכסתות היקרים ששלח להרבי. כשמצא את החדר של הרבי, ראה שם שתי מטות כשעליהן כר וכסת עם הרבה חורים, ואין שום זכר להמתנה היקרה שהוא שלח. הוא התרגז מאוד והחליט לשאול את הרבי מה פשר ההנהגה הזאת.
לאחר זמן ממושך נכנס הרבי בהדרתו לביתו, והעשיר מציג את עצמו ואומר "אני העשיר שתרמתי את הסט היקר של הכרים והכסתות להרבי", והרבי התחיל מיד להרבות במילות שבח ואמר לו שזה היה כל כך טוב והמתנה היתה נפלאה כל כך.
אך היהודי התרגז ואמר להרבי: "רבי, אני רומני!… ואני כבר בדקתי את החדר של הרבי, ולא ראיתי לא מיניה ולא מקצתיה מהמתנה ששלחתי. ובכן, אני לא ילד קטן שאפשר לספר לו כל מיני סיפורים, אני רוצה לדעת היכן המתנה היקרה ששלחתי להרבי!"
אמר לו הרבי: "הסכת ושמע! באמת מיד כשזה הגיע, זה מאוד שימח אותי ואת הרבנית, כזו מתנה יקרה. אך באותה תקופה נישאה יתומה אחת שנתגדלה בביתי, וחשבתי לעצמי שאין מתנה יותר חשובה שתשמח את לב היתומה מאשר מתנה זו לדורון דרשה – ובכן נתתי להזוג הצעיר את הסט ששלחת, והם באמת מאוד מאוד נהנו ושמחו".
אמר העשיר בזעם להרבי: "רבי, אתה יודע שזה עלה הרבה מאוד כסף! שכן את הסטים האלה אני עושה למשפחת המלוכה ולעשירים מופלגים שהם משלמים הרבה כסף, ואיך מלאו לבו של הרבי לתת כזה דבר יקר לזוג צעיר!"
אמר לו הרבי: "אני שמח מאוד לשמוע שזה דבר כל כך יקר, שבזה באמת שימחתי מאוד את לב היתומה ביום כלולת אפריונה"… העשיר לא התאפק, וצעק להרבי ואמר: "רבי, אינני מוחל לך!" הרבי התחיל לפייסו שימחול לו, והסביר לו שהוא כמו אב ליתומה, ובדיוק כשהיתומה נישאה זה הגיע, ולכן הוא ראה בזה ממש כסימן מן השמים שיכול ליתן מתנת 'דורון דרשה' ליתומה ולשמח את לבה. "ואת האמת אגיד" – אמר הרבי – "כי אינני צריך את זה בשבילי, כי מה שיש לי הוא טוב"…
אך העשיר אמר להרבי: "רבי! לא עושים כך! לא יפה להתנהג כך, ואינני מוחל לך בשום פנים ואופן!" אך לאחר שהרבי ביקש והפציר שוב ושוב שימחול ויסלח לו, אמר לו העשיר שיש לו רעיון, ואם הרבי יעשה את מה שהוא מבקש, אזי הוא ימחול לו. "התנאי הוא" – אומר העשיר – "שאני שולח שוב להרבי כזה סט יקר, והרבי בכבודו ובעצמו ישתמש בזה, ולא יתן את זה לשום אחד בעולם! – אם הרבי מסכים לתנאי הזה, אני מוכן למחול להרבי"…
הרבי ביקש ממנו להמתין, כי הוא צריך לחשוב היטב אם הוא מסכים לתנאי הזה. אך לאחר כמה דקות אמר הרבי להעשיר: "אנא סלח לי – אבל אינני יכול להסכים לתנאי שלך. הרי מסתובבים כאן יתומים ויתומות, שאין להם על מה לישון, כי אין לי כסף לתת להם מצעים מאוד טובים – ואיך אשא פניי לעצמי, כשאני ישן על מצעות יקרים כאלה, והיתומים המסכנים האלו ישנים על מצעות מחוררים וישנים"…
(נעם שיח מצורע תשע"ט)
2/354