הרה"ח ר' אהרן כהן
נקישות פרסות הסוס האצילי נשמעו בבירור, והלמות לבו של היהודי שהשתרך בצד הרחוב הלכו וגברו.
אני מדמיין או לא? התחלחל. זה נראה 'הוא', צועד ליד סוס אביר כיאה למעמדו. אך משהו לא מסתדר כאן: בדרך כלל הוא הולך בגב זקוף, נהנה להתבונן במשתחווים לעומתו, כעת הוא נדמה יותר כעכבר הממהר לאיפשהו.
השם ישמרנו! צעק בלבו. אולי הוא רוצה למהר ולהרוג את רבינו מרדכי. הרי זה לא סוד, כולם יודעים שעיקר שנאתו של צורר היהודים – המן מכוון לעבר רבינו מרדכי. "אוי, לא!" הרים עיניו בתחינה להשם יתברך בראותו את הצורר מתקרב באמת לעבר בית המדרש.
לרגע חשב להימלט, אך במשנהו קלט: הוא חייב להיכנס לגוב האריות. אולי הישועה תתגלגל דווקא על ידו.
כחוזר לשנות נעוריו השתחל לו דרך החלון, מתכונן להתחיל בצעקות 'הצילו' למען יספיק רבי מרדכי להימלט. אך הוא איחר את השעה. כבר היה מאוחר מדי.
הדלת הייתה פתוחה והצורר האגגי כבר עמד בפתח. רבינו מרדכי עמד ומסר את שיעורו. בהלה ופחד השתלטו ברגע אחד על כל התלמידים. "ברחו מכאן", הורה רבי מרדכי לתלמידים בניסיון להצילם.
ההלם שניכר על פני המן, בלט בחוש. "במה אתם עוסקים?" התעניין אצל התלמידים בעוד רבי מרדכי נעמד לתפילה.
"למדנו…"
התדהמה ניכרה מחורי עיניו. "הייתי בטוח, שאחרי שלשה ימים של צום, ודאי כבר נגמר לכם הכוח ללמוד", השתומם בקול. "פשוט לשבת וללמוד כאילו כלום לא קרה? מה למדתם?" חזר לשאלתו.
"למדנו 'עניינא דיומא', הלכות קמיצת העומר", נענה. .
"אהממ…" הגיב קצרות, "אפוא עושים את הקמיצה הזאת?" חיכה להסבר מניח את הדעת.
"בזמן שבית המקדש היה קיים, נהגה היום המצווה להביא ולהקריב מנחת עומר…"
"די!" הצטווח המן, ופרץ בבכי בלתי נשלט. "קומץ הקמח שלכם דחה את עשרת אלפים ככר הכסף שלי!"
החרב מונפת עליהם להרגם ולהשמידם. כולם נבוכים, מבולבלים ומודאגים. בנוסף עומדים הם ביום השלישי לצום. ואז, בריכוז על-טבעי שרק המוח היהודי יכול להמציא, מתיישבים הם ללמוד הלכות 'קמיצת העומר', מצוה שנהגה בזמן בית המקדש. איך הם הצליחו לעשות זאת? איננו יודעים!
אבל ישנם דברים שאנו כן יודעים! בימי הפורים הבאים עלינו לטובה, כשכולנו מבולבלים מהמולת היום, רעבים משום שמהבוקר עוד לא הספקנו לטעום משהו נורמלי, ועייפים בגלל הריצות מכאן לשם, או אז, כבימי מור והדס נשנס מותניים ונקיים מצוות 'עד דלא ידע' באופן מהודר ומשובח: יחד עם החברותא או השיעור נתנתק קצת מההמולה ונתחבר לחיים, לשעה מוקדשת ללימוד התורה.
ובוודאי בכוח לימוד התורה ובזכות מרדכי ואסתר נזכה בימים גדולים אלו להיוושע בכל העניינים הנצרכים לנו ולביתנו בגשם וברוח. ותקוותם לכל דור ודור.
א פריילכען פורים
און א פריילכען תמיד!
(התפרסם בגיליון 'יגדיל תורה')
לשליחת תגובות לכותב המאמר: [email protected]