"כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר ל"ה, ט"ו)
אני נזכר במעשה שסיפר לי בחור, שהיום הוא כבר סבא זקן ובבחרותו למד בישיבת פוניבז'. ביום בהיר הגיע לישיבת פוניבז' אורח. רבי אל'ה לופיאן זצ"ל. הוא עוד למד אצל הסבא מקלם, והכיר את מרן המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל מכמה תקופות בחייו. הוא בא לר' חצק'ל ודיבר אתו [יש תמונות מאותו ביקור ששניהם יושבים יחד, ליד המרפסת של הישיבה]. לפני שהלך לדרכו, ר' חצק'ל בקש ממנו שיגיד דברי חזוק בישיבה – מספר הרב טהרני.
בסדר, ר' אל'ה הסכים. בין הדברים בשמוע'ס הוא אמר לתלמידים: "אני רוצה לספר ספור". בדורות הקודמים היתה, כידוע, מציאות של עלילות דם, ה' ישמור. הגויים היו מעלילים עלילות שהיהודים שוחטים שייגץ, גוי, ואת הדם לוקחים לאפית מצות.
אי אפשר לתאר מה שהיה באותן תקופות, כזה שגעון נכנס בהם באמות העולם, בגזרת שמים. [סיפר לי רבי יוסף טולידנו זצ"ל, שאביו – רבי ברוך זצ"ל – היה רב במקנס. וספר לו שמלך מרוקו – שהיה מלך חסד – שלח לקרא לו בצנעה. הוא הגיע למלך. המלך נכנס אתו לחדר לפנים מחדר. התישבו. ואמר לו: "אף אחד לא שומע. אני רוצה לשאול אותך דבר. אין איש אתנו, אין לך מה לפחד, אני נשבע לך שלא אספר לאדם בעולם. תגיד לי – זה אמת שהיהודים לא צריכים דם של גויים למצות? האם זה אמת לאמתה?" הוא אמר לו "מה המלך מדבר? במצות, דם? וכי במצות שמים דם?! מצות עם דם?!…" עד כד כך, ממש עד לפני דור, עוד היו כאלה שידעו – שהיהודים לוקחים דם למצות. מוראדיג. כאלו גזרות היו על עם ישראל קדושים. וידוע שהמהר"ל מפראג ברא את הגולם לעניין הזה, ודרכו היו מוראדיגע ישועות].
ובכן, אמר רבי אל'ה, בעיר ובמקום פלוני, מצאו בערב פסח פגר גוי בחצר של יהודי. שייגץ. נו, נהיה רעש גדול. אוהו, ותהום כל העיר. הגויים צעקו – "אטבח אל יהוד", יש להרוג את כל היהודים! "לב מלכים ושרים ביד ה'" – הקב"ה הכניס למושל העיר בראש, ואמר להמון העם:
"מה פתאום? למה אתם אומרים שאם מצאו גוי, היהודים הרגוהו? מי אומר, אולי הגויים הרגו אותו כדי שיגידו שהיהודים צריכים דם?"
אמרו לו: "מה פרוש, אולי? הרי כאן הוא נמצא – בחצר של היהודי".
אמר המלך: "אולי גוי עשה את זה?"
"אם כן כיצד נדע?" תמהו המון העם, "הרי אין לנו אפשרות לעבר על מקרה כזה לסדר היום, העולם אינו הפקר!" צעק ההמון המוסת.
אמר המושל: "יש לי דרך לברר האם הרוצח הוא מתוך הבית או מחוץ לבית. והיה, אם נגלה כי הרוצח מתוך הבית – יהודי הרג אותו. נגרש את כל היהודים שנמצאים בעיר [כשלושים אלף יהודים] ואת המשפחה נהרוג מיד, אבל אם הרוצח מבחוץ – הרי שלא היהודים עשו את הדבר הרע הזה".
נו נו, ואיך אפשר לברר את הדבר? אמר המושל: "לאחרונה המציאו את המושג של כלב הגישוש. נביא כלב גישוש, שיריח את הפגר. ואחרי שהוא מריח את הפגר, הוא הולך לפי הפסיעות. אם הפסיעות מבפנים – הוא ילך פנימה. אם הפסיעות מבחוץ – ילך החוצה.
אה, היהודים שמעו שהכלב, הוא העתיד להיות השופט שלהם, הוא יהיה הפוסק. אוי, מה שיהיה… התחילו תעניות, וצעקות, תפילות, עד השמים. התחננו שהקב"ה יתן שכל לכלב שיצא החוצה. הרי אם יטעה ויכנס בפנים שומו שמים.
א קיצע'ר רבותי. הביאו את הכלב לעיר. לקח שעות רבות עד שהביאו אותו למקום הבולדוג הגדול. המושל עמד שם בשעת מעשה, אתו עמדו גויים וכמרים, וגם הרבנים היהודים עמדו שם, לראות בדיוק כיצד מתנהל הדבר. תושבי העיר היהודים התכנסו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, צעקו ובכו והתפללו. כאמור, הבולדוג התחיל להריח את הפגר, עוד ועוד ועוד, והוא היה עצבני. הריח את מעיל הפרווה של השייגץ. מריח, מריח.
הכלב, התחיל לעשות הקפות מקיף את הפגר פעם, עוד פעם, מריח, שוב פעם עושה הקפות, הנשמה פרחה. נו כבר, – יכנס בפנים או יצא החוצה? מריח עוד פעם, ולא מסתפק, מריח, מסתובב, עושה סיבובים. עד שבסוף, אחרי שסיים להריח, ואת הסיבובים – – – הלך החוצה!! וליהודים היתה אורה ושמחה. זה מעשה שהיה. כך אמר רבי אל'ה זצ"ל בשמוע'ס בישיבת פוניבז'.
עד כאן הכל טוב ויפה. אבל – ממשיך רבי אל'ה – אשאל אתכם שאלה: איזה שכר מגיע לכלב? כזו זכות יש לו, הציל שלושים אלף יהודים מגזרת גרוש, והציל משפחה שלמה שלא ירצחו אותה. כאלו זכויות . כמה ומה השכר המגיע לכלב? מה תגידו לי? עולם הבא ודאי שלא מגיע לו. – לכלב אין עולם הבא. אולי עולם הזה? אויך נישט [-גם לא]. מדוע? והרי עשה כזה מעשה נורא!
אה, כי הוא כלום. הוא עשה מעשה טבעי בלבד! ככה למדו אותו! הוא מאולף ללכת אחרי הפסיעות. אינו יכול אחרת. על מעשה טבעי, לא מגיע שום שכר.
נמשיך. איי, כעת כבר לא כל כך שמח. אומר לכם מה הוא אמר, עם מעט הוספה. אם ככה, יהודי קם בבוקר, נוטל נעגל וואסער, מתלבש וכו', הולך לבית הכנסת, מניח של יד, מניח של ראש ומתחיל להתפלל. מסיים להתפלל, מניח את התפילין בנרתיק, חוזר בחזרה הביתה.
מה זה? טבעי. הוא רגיל. אם מניח תפילין ללא מחשבה, אם עושה את כל הנ"ל ללא שמחה, אם זה טבעי בלבד כי לכך הוא רגיל, "מצות אנשים מלמדה" שמקימים מצוות – האם מגיע לו שכר עבור מעשים אלו?….. אלו הם דברי קדשו של ר' אל'ה.
ודאי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ויהיה שכר גם על כאלו מצוות, אך כפי שאומר רבנו בחיי: אין דמיון כלל בין העושה מצוה בכוונה, לעושה ללא כוונה. ההבדל הוא כהבדל שמים וארץ! אצל פלוני ברכת המזון זו 'עבודה', התפילין 'עבודה', התפילה עבודת ה'. ואצל חברו – שום דבר, טבעי בלבד.
מוראדיג, רבותי. כמה עלינו להתחזק ולהוסיף באמונה ובעבודת הלב. ולה' הישועה.
(יחי ראובן)