הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד. מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
סנהדרין דף מח:
דנו הפוסקים האם יש חסרון כשצובעים את בתי התפילין בצבע עבה, עוד דנו האם פסול זה נוהג גם בצביעת רצועות, ומשם נגיע לתרמית שנתגלתה לפני שנתיים, ברצועות ששווקו בכמויות באופן שנעשו מעור גרוע (הנקרא "שפלאט") ועליהן דבוקה שכבת פלסטיק, ויצא קול קורא מגדולי הפוסקים שליט"א לבדוק את הרצועות אם אין בהם שכבה נקלפת.
ובכן הבה ונלמד בסוגייתנו, שכתוב שאם ציפה את התפילין זהב או שתלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות, ונחלקו המפרשים האם הכוונה שציפה את הבתים, כלומר שעשה בתים מעור כשר ועליהם חיפה זהב או עור טמאה, או שמא הכוונה שציפה את הפרשיות בזהב ועור טמאה, כלומר ששם אותן תוך בתים מזהב או טמאה, ולפי ביאור זה אין לנו מקור לפסול בתים כשרות שציפו אותן בזהב.
רש"י פי' טעם הפסול כשציפה את התפילין בזהב מהלכה למשה מסיני, ובמנחות מב: כתב משום שצריך בתים מעור, משמע שפי' שעשה את הבתים עצמם מזהב, ופסול משום שהל"מ לעשות את הבתים מעור דוקא, אכן הטור (או"ח סי' ל"ב סמ"ח) כתב בפירוש שאם ציפה את הבתים בזהב פסול, וכ"כ השו"ע.
ויש בזה כמה טעמים: א. שאינן שחורות ב. שמבואר בסנהדרין (פט.) שאם הוסיף בית התפילין פסולות שצריך שיהא רואה את פני האויר ג. שכאשר הבית מורכב מעור וזהב, אינו בית מעור אלא מעור וזהב יחד. ד. שמבואר בחגיגה דף כז. שכלי עץ שמצופה מתכת, הציפוי עיקר ומקבל טומאה, א"כ גם כאן הציפוי עיקר והעור בטל לציפוי.
בשו"ת נודע ביהודה (סי' א') נשאל מחכם אחד על עושי בתים, שהיו צובעים את התפילין בטיח עבה לעשותן שחורים ונאים, ודעתו היה לפוסלן, כיון שהטיח הדבוק עבה כעובי עור הבתים, ודינו כמו ציפה בזהב שפסול, וב"י כמה טעמים לפסול בזה, ועיקר טעמו מסוגיא בחגיגה שמבואר שלגבי טומאה הציפוי עיקר.
והנוב"י השיבו תחילה, שדעת רוב הראשונים בביאור ציפה זהב שציפה את הפרשיות, כלומר שעשה הבתים עצמם בזהב, ואין מקור לפסול כשעשה בתים מעור וציפה אותם בזהב, ואף לדעת השו"ע שהסכים לפסול בבתים מעור מצופים זהב, דווקא בציפוי העומד מעצמו ואינו טפל לבית, כגון שקבע טס של זהב, אבל אם הזהיבם כדרך שמזהיבים כלי כסף אינו פוסל, (וכתב שאין לומר שפסול זהב מצד שאינן שחורות, וממילא נכשיר בצבע עבה, שהרי להשו"ע אין מעכב שהבתים יהיו שחורים). ומה שהביא השואל מחגיגה בציפוי כלים, כתב לחלק שדוקא לגבי טומאת כלים, קובע הציפוי כגון שעיקר השימוש ע"ג הציפוי, אבל לגבי בתים ששימושם למצוות תפילין הציפוי בטל אליהם, ומסיק שהבתים כשרים, ובלבד שלא יהא הצבע עב יותר מעור הבתים, שלא יהא טפל יותר מהעיקר.
החיי אדם (כלל י"ד בנשמת אדם) האריך בזה וביאר דעות הראשונים, שציפוי זהב ע"ג בתים מעור פוסל, (וכן מבואר בריטב"א בגיטין מה: ובמאירי שם). אח"כ כתב שגם רבו הנוב"י מודה בצבע עבה שניתן לקלפו בשלימות מהבית, והבית נשאר לבן שפסול, ורק בצבע שדבוק על הבית ולא שייך לקלפו רק לגרד פירורים פירורים (שלא נעשה גוש לעצמו רק במריחה על הבית) בזה הקל הנוב"י, ומסיק לכתחילה לצבוע בצבע שאין בו ממש רק מראה, ואם עשה צבע עבה אין בידו לפסול כיוון שרבו הנוב"י מכשיר, אבל אם אפשר לקלפו כמו נייר שחור שעל הבית פסול, וכ"כ המשנ"ב (סי' ל"ב ס"ק קפ"ה)
עתה נידון ברצועות שדבק עליהם פלסטיק שחור, הנה ברצועות אין את הטעם שיש בבתים שצריך לראות פני האוויר, אך כפי שנתבאר מהנוב"י וחיי אדם עיקר הטעם כיון שהציפוי עיקר (עכ"פ כשניתן לקלפו בשלימות), וכסוגיא בחגיגה, וברצועות אין את החילוק של הנוב"י, כי הפלסטיק משמש יחד עם העור, וכן ביאור מו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א בספרו שאלת משה שערי הכתב (שיעור נ', עומד לראות אור)
בדעת הב"ח שהפסול בציפוי זהב כיון שנחשב שהבית עשוי מעור ודבר אחר, וגם ברצועות קיים פסול זה, לכן יש לפסול גם ברצועות שהן שחורות משני צדדים וכשנקלוף את הפלסטיק גם יהיו שחורות, מ"מ פסולות כיון שנחשב שקושר בעור ופלסטיק יחד, והוסיף עוד שאף להסוברים שציפוי על בית כשר אינו פוסל, יש לפסול כיון שאינן שחורות שהפלסטיק מכסה את השחרות שנצבעה לשמה, באופן שאינה נראית, ושחרות הפלסטיק לא נעשית לשמה.
העולה להלכה:
- בתים של תפילין צריכים לעשותם מעור בהמה טהורה מהלכה למשה מסיני, ואם עשאם מזהב פסולות.
- בתים מעור שציפה עליהם זהב, להשיטות שצריך בתים שחורות וכנהוג ודאי פסולות, וגם להשיטות שאין שחרות הבתים מעכבת הכרעת השו"ע לפסול.
- טעם הפסול כיון שנחשב שעשה מעור ודבר אחר, ועוד שהבית טפל לציפוי.
- בתים שטחו עליהם טיח שחור עבה באופן שאפשר לקלפו בשלימות פסולות כמו שציפה דבר זר.
- רצועות שנצבעו בצבע עבה שניתן לקלפו בשלימות יש לחוש לפוסלן.
- אם ציפה פלסטיק על הרצועות פסול לכל הדעות.
- יש לבדוק את הרצועות אם צבועות כדין ואין עליהן שכבה שיכולה להתקלף.