הרה"ג יהודה לב שליט"א, מח"ס 'לב המועדים'
בשבט מוסר (פרק ט"ז) כתב: "איתא בצוואת ר' אליעזר הגדול: 'בני הוי זהיר לברך על פירות האילן בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא'".
הטעם באכילת פירות: לכבוד שמו של יום (מגן אברהם קלא טז).
טעם אחר: כדי לתת שבח והודיה להשי"ת, שמחדש הפירות משנה לשנה כדי ליהנות מהם בני אדם (ערוה"ש רכה ה).
רמז לדבר: על פי הפסוק (תהילים קכ"ב, ד'): "שבטי י-ה עדות לישראל להודות לשם ה'", כלומר י-ה שבט, דהינו ט"ו בשבט, נועד לישראל להודות להשי"ת בברכות, וכל ברכה טעונה אמן לאחריה (תולדות יצחק, בשבלי המנהג ט"ו בשבט).
טעם אחר: כיון שהוא ראש השנה לאילנות, לכן נוהגים להביא מיני פירות לברך עליהם, כדי שיתברכו גידולי האילנות (סידור יעב"ץ ח"ב לחודש שבט אות טו יז), יש שכתבו בדומה כי על ידי אכילת הפירות יזכרו שהוא ר"ה ויתפללו שיתברכו פירות האילן, וכשם שמעמידים אילנות בבתי הכנסת בעצרת שהוא יום הדין לאילנות, כדי להזכיר להתפלל עליהם, כ"כ בט"ו בשבט (אדני פז סימן קלא).
טעם אחר: כדי לזכור את דיני מעשרות וערלה ונטע רבעי התלויים ביום זה (כנסת יחזקאל).
טעם אחר: כדי להדגיש את חביבות הארץ ומצוותיה (שם).
טעם אחר: לפי שעל פי רוב חל ט"ו בשבט בפרשת בשלח, המסתיימת במחיית עמלק, וט"ו בשבט בשנה פשוטה הוא ל' יום קודם פורים, לרמז שמיום שנחרב בית המקדש וניטלה הטהרה, ניטל ג"כ הטעם והריח והשומן שבפירות, וכשתעבור רוח הטומאה מן הארץ תתגלה הטהרה, ממילא יחזרו הטעם והריח בפירות כמו שהיה (ספר מטעמים החדש בשם ספר תורת אמת).
טעם אחר: כידוע שעל ידי שאדם נהנה ממה שברא הקב"ה בעולמו, ומשבח ומקלס להשי"ת, יגיע מזה נחת להשי"ת, כדכתיב (משלי ט"ז, ד'): "כל פעל ה' למענהו", היינו כדי לשבחו ולקלסו, ולכן בט"ו בשבט שבו ניתן מחדש השרף באילנות, וגידול הפרי שהוא ג"כ לצרכי האדם, אך בכל זאת אין הדבר בהכרח, שכל אדם יאכל פרי העץ ביום זה, לכן מנהג ישראל לאכול פירות ביום זה, לשבח ולקלס להשי"ת על העבר, דהיינו על הפירות שגדלו אשתקד, ובכוח זה יתחדש הכוח והשרף באילנות, שיוציאו את פירותיהם בטוב טעם ויגדלו פירות טובים לצרכי האדם (ספר תורת אמת מהה"ק ר' ליב איגר מלובלין).
מנין הפירות לאכילה
ט"ז מינים: יש שכתבו בשם האר"י לאכול ט"ז מיני פירות (ספר עטרת ישועה ח"ד לשובבים ר"ח שבט ד"ה אז"ל).
ט"ו מינים: יש שנהגו לאכול עד ט"ו מיני פירות, ובפרט מפירות משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י, והטעם: כנגד ט"ו 'שיר המעלות' שבתהלים שאמרם דוד (ספר דרכי יוסף צבי ומועד לכל חי סימן ל, מבקשי תורה עמוד ו). טעם אחר: כדי לכוון מספר המינים למספר ט"ו בשבט (ישמח משה).
י"ג מינים: יש שנהגו לאכול י"ג מינים כמנין 'אחד' (כך נהג בעל ישמח משה קובץ כרם שלמה שנה יא קונטרס ד עמוד מד, ספר החכמה מעין עמוד ק).
שבעת המינים: יש שהקפידו לאכול דווקא משבעת המינים הכתובים בפסוק (דברים ח', ז'- ח') שנתברכה בהם ארץ ישראל (מועד לכל חי סימן ל ח, כה"ח קלא כו, ספר אילנות השדה מנהגי ט"ו בשבט).
יש שנהגו להדר ולאכול מכל מיני הפירות הנמצאים בשוק, והוא על פי הירושלמי סוף קידושין (פרק ד הלכה יב): "אמר ר' חזקיה ר' כהן בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל. ר' אליעזר חשש להדא שמועה והיה אוסף פרוטות כל השנה ואוכל מכל מין פעם בשנה". ואולי בגלל זה קבעו לאכול כל מיני פירות בט"ו בשבט (גיליון מים חיים מספר 254), טעם אחר: לחביבות היום (מקור חיים קיצור הלכות תרפד).
זמן אכילת הפירות בלילה או ביום
יש אומרים שיש לאכול בלילה (וכ"כ באלף המגן הנדפס במטה אפרים סי' תר"ס קו"א ס"ק ו בשם א"א בשם ספר יל"ל, מועד לכל חי סימן ל אות ז), והטעם: כדרך שאוכלים את הסימנים בליל ראש השנה, ה"ה יש לאכול בליל התקדש חג ראש השנה לאילנות. ולדעת מהר"ם מרוטנבורג (בתשובה סימן ה) שווים הם להדדי, שסימנא מילתא למען ימתקו מגדים את תנובתם בכח הברכה שמברכים עליהם (וילקט יוסף שנה ט"ו קונטרס י סימן טו).
יש אומרים: שיש לאכול ביום, והטעם: כיון שעניין ר"ה לאילנות הוא ביום, כי שרף הפירות בא מכח השמש (שבט מיהודה להרה"ק רבי אברהם איגר מלובלין ט"ו בשבט סעודת ליל שבת תרסח ד"ה נסתפקנו שנסתפק בענין זה).
טעם אחר: כיון שיש שנוהגים לומר ט"ו שיר המעלות (עיין מועד לכל חי סימן ל) ואין זמן תהילים בלילה (שבט מיהודה שם).
אכילת חרובים: יש נוהגים לאכול חרובים ביום זה, והטעם: לפי שהוא נזכר בגמרא עם ראש השנה לאילנות עיין ר"ה טו, ב.
התחלת לימוד מסכת מגילה
החת"ס נהג בכל שנה להתחיל ללמוד מסכת מגילה בט"ו בשבט ולסיימה בפורים, לקיים מה שנאמר (אסתר ח טז): "ליהודים הייתה אורה ושמחה" – אורה זו תורה ושמחה זה יו"ט, ויש בה ל' דפים כדי לסיימה בפורים. (ובשנה מעוברת מתחילים ללמוד מפורים קטן).