ה'חתם סופר' הרגיש שהארון רועד, פתח את דלת הארון ומצא אותי מפרפר, הוא תפס אותי בבגדי והוציא אותי מהחדר…

הרב ישראל ליוש

בכ"ה בתשרי חל יום היא"צ של הגאון רבי משה סופר זצ"ל, הלא הוא מרנא ה'חתם סופר' זי"ע. נולד בז' בתשרי

שנת ה'תקכ"ג בפרנקפורט דמיין, להוריו רבי שמואל ומרת רייזל.

משחר ילדותו ניכרו בו מעלותיו, התמדתו, כשרונותיו וכח החידוש, וכבר בגיל צעיר נקשר ברבותיו, הגאון רבי נתן אדלר זצ"ל, ובעל ההפלאה, הגאון רבי פנחס הורביץ זצ"ל.

בניו ובנותיו נולדו לו מאשתו השניה, מרת שרה ע"ה, בתו של הגאון האדיר רבי עקיבא איגר זצ"ל.

כיהן כרב וכראש ישיבה בקהילות שונות ברחבי אירופה, ביניהם: 'פרוסניץ', 'דרזניץ', 'מטרסדורף', הבולטת שבהם היא הקהילה החשובה 'פרשבורג', שם נתרבו ספסלי הישיבה, עד כ-500 בחורים.

כתב ספרים רבים בכל חלקי התורה, ולחם בגבורה מלחמת הדת נגד הרפורמה והחדשנות.

הקים דור מפואר ההולך בדרכיו, ובין תלמידיו בלטו רבנים נכבדים שפיארו את כותל המזרח של יהדות אירופה, כ'מהר"ם שיק', ה'מהר"ם א"ש', רבי הלל מקולומייא, רבי אברהם שאג ועוד.

•••

"וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"… (ב ב)

מה היה העולם חסר? מנוחה. באת שבת באת מנוחה! כלתה ונגמרה המלאכה! [רש"י]

ה'חתם סופר' מבאר את דברי רש"י נפלאות: העולם נברא בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראו 'ראשית', כפי שמביא רש"י בתחילת הפרשה. אך שתי מטרות אלו, ישראל והתורה, אינן נפרדות. אחת תלויה בחברתה, כי תכלית הבריאה היא כדי ישראל יעסקו בתורה וישמרו אותה, כמו שאמרו חז"ל: (שבת פח א) 'תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלין את התורה, אתם מתקיימין, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו', וכדברי רש"י על הפסוק 'יום השישי…', וז"ל: "הוסיף ה' בשישי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום השישי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה".

אלא שעל אף החובה של ישראל ללמוד תורה ולקיים את העולם, עדיין הם אנוסים לעמול לפרנסתם, כדאי' (ברכות לה ב) 'אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה', ולכן חלקם מספיקים רק לקבוע עיתים לתורה, ומעטים הם שתורתם אומנתם, ולא יבטלו ממנה לעמל הפרנסה.

והנה שבת קודש הוא יום שביתת מלאכה, ואין אדם טרוד בעמל פרנסתו, וכל ישראל פנויים להגות בתורה, וממילא באה תכלית הבריאה לשלמותה, ומתקיים תנאי הבריאה ורצון הבורא מראשית בריאתו, בשביל התורה ובשביל ישראל.

זהו שכתב רש"י שעד יום השבת, העולם היה חסר מנוחה, כי לא יכלו ישראל לעסוק בתורה ולקיים את תנאי הבריאה בשלמות, ורק כשבאה שבת, באה מנוחה, כי נפנו ממלאכתם ללמוד תורה, וממילא התגשמה תכלית הבריאה.

תלמידו, הגה"ק רבי הלל ליכטנשטיין מקולומייא זצ"ל, היה דורש לרבים בשם רבו החת"ס, על דבר אשר בעלי בתים פרקו מעליהם עול לימוד התורה, בטענה שאין להם פנאי כי טרודים הם בעמל הפרנסה, והיה מטיף להם שהרי כאשר באה שבת באה מנוחה ואינם טרודים בפרנסתם, ומדוע אז אינם לומדים…?! בא זה ולימד על זה שהכל הבל…. ואין להם שום תירוץ ואמתלא…

***

'שבת קודש' אצל מרן ה'חתם סופר' זי"ע היתה אכן כולו קודש, כפי שיסופר להלן, אך קדושת השבת אפפה גם את לידתו…

שנים רבות ציפו הוריו לפרי בטן, וכאשר כרעה אמו ללדת, היה זה בערב שבת שובה, ז' בתשרי ה'תקכ"ג, היא שלחה לרב העיר הגאון רבי אברהם אבא זצ"ל לבקש ממנו שימתינו קצת לפני קבלת השבת, כי אינה רוצה שיחללו עבורה תוספת שבת.

הרב קיים את מבוקשה וציווה להתעכב מעט לפני אמירת 'מזמור שיר', ומסר לשליח לומר לה שעתיד להיוולד להם בן שהעולם ימתין לו, והוא יאיר את עיניהם בתורתו וצדקותו.

***

אין מילים שיוכלו לתאר את שגב לימוד התורה של ה'חתם סופר', וכד עסקינן בלימוד תורה בשבת, נוספה על קדושת לימודו, שגם כך נשגבה היא מבינתנו, טהרה מיוחדת, אותה מתארת בתו מרת שמחה לעמאן ע"ה, כפי ששמע ממנה הגאון רבי שמואל עהרנפלד זצ"ל: "בליל שבת קודש לא היו הילדים יכולים להסתכל בצורת קדשו של אבינו. פעם שאל אותי: 'שמחה, מדוע אינך מביטה בי? אינני כלב! אינני נושך!…"

***

וכך סיפר הגאון רבי חיים אונגר זצ"ל, שרבו הגאון רבי מנחם כץ זצ"ל, אב"ד 'צעהלים' סיפר, שכאשר למד בישיבתו של ה'חתם סופר', ידעו שבכל ליל שבת אחר הסעודה הוא מסתגר בחדר הספרים, ושמועות משמועות שונות הילכו בישיבה אודות הגילויים הנשגבים שמתגלים לו שם.

"שבת אחת" – מספר הג"ר מנחם כץ – "החלטנו ה'מהר"ם שיק' ואנוכי לברר טיבן של שמועות אלו, וערכנו גורל מי מביננו יתחבא בבית הספרים ויתחקה אחר מעשיו של רבינו. הגורל נפל עלי, ורעדה ופחד אחזני, כי הייתי יותר גבוה ובעל גוף גדול יותר מהמהר"ם שיק, ויקשה עלי להחביא עצמי, אך את תוצאות הגורל היה עלי לקיים.

"והנה בליל שבת, כאשר ה'חתם סופר' עשה קידוש ואכל הסעודה, נכנסתי לתוך הארון בבית הספרים, בצד שלא היו בו ספרים, אלא  ה'חתם סופר' היה תולה שם את מעילו ומקלו, השארתי סדק צר בדלת הארון והמתנתי לבואו של ה'חתם סופר'.

"לא ארכה השעה וה'חתם סופר' נכנס, תיכף הוציא מהארון ספר אחד ועיין בו. אחר שעיין קצת, עמד והתחיל ללכת לאורך החדר שהיה צר וארוך, הלוך ושוב, ומעת לעת הגביר את קצב הילוכו, עד שהתחיל ממש לרוץ… לפתע נתמלא החדר כולו אור גדול, 'עס האט געפלאקערט' [האור ממש בער]…

"ומיד שמעתי שני קולות לומדים רמב"ן על התורה, קול אחד הכרתי, הלא הוא קולו של מורי ורבי ה'חתם סופר', אך הקול השני לא היה מוכר לי כלל… רעד אחז בכל גופי ולא שלטתי בו, עד שהארון שהייתי בו רעד גם הוא…

"ה'חתם סופר' הרגיש שהארון רועד, פתח את דלת הארון ומצא אותי מפרפר, הוא תפס אותי בבגדי והוציא אותי מהחדר. כשהייתי בחוץ שאל אותי אם ראיתי… וכשעניתי לו 'הן', צהבו פניו ואמר לי 'גוט שבת', והדלת סגר אחריו"…

***

אהבת התורה שבערה אצל ה'חתם סופר', ותשוקתו העצומה ללימוד התורה בכלל ובשבת קודש בפרט, עברה בירושה ובחינוך לבנו מרן ה'כתב סופר' זי"ע…

מסופר שאחד הבחורים שהיה משמשו בקודש, היה אף לומד עימו כל לילה משעה שתיים עד שחרית. פעם בערב שבת גברה עליו העייפות מלימודי כל השבוע, ורצה לישון בליל שבת, החליט כי היות ועליו מוטלת מלאכת עריכת הנרות, לא יכין לשבת זו את הנרות, כך בהעדר אור, לא יוכל ללמוד עם רבו ה'כתב סופר' ויחזור לישון…

ויהי בלילה כאשר הקיצו ה'כתב סופר' והלכו לחדר הלימוד, פתאום הבחין הרב כי הנרות אינן דולקים, פרץ בבכי גדול ולא יכול היה לעצור מבכיו, על שאינו יכול להגות בתורה משוש חייו, והיה צערו גדול על שהושבת לו ה'עונג שבת'…

כשראה התלמיד מה עולל לרבו, ניחם על מעשיו והתחרט מאוד על שלא הכין הנרות, וקיבל על עצמו ששוב לא יעשה כן, כי לא שיער עד כמה רבו קשור ללימודו בעבותות אהבה בל ינותקו…