"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אלוקיך בְּיָדֶךָ" (דברים כ"א, י')
המלחמה התמידית שיש לכל אחד כנגד היצר הרע, המתחדש עליו בכל עת, דורשת התמחות מיוחדת בשדה הקרב, ומניין לנו נסיון במלחמה זו העקובה מדם ומפילה חללים רבים כל יום ויום?
בפרשתנו, פרשת כי תצא, ניתנו לנו כמה כללים לניצחון בקרב הקשה שנכון לנו יום ביומו, כפי שלימדונו חז"ל, שמלחמה זו, הכתובה בפרשה, היא מלחמת היצר הרע באדם.
בפסוק הראשון: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלוקיך בידיך" ישנו דיוק נפלא: תחילת הפסוק מתחיל בלשון רבים 'אויביך', וסופו לשון יחיד 'ונתנו', לכאורה היה צריך לסיים ולומר 'ונתנם ה' אלוקיך בידיך'?
יש כאן כלל ברזל למלחמה בחיילותיו האימתניים של היצר הרע. היצר הרע – מתוחכם הוא עד מאד, הוא מגיע לאדם בצורות שונות ומלבושים רבים, וכך הוא מצליח פעמים רבות להפיל ברשתו את האדם, שלא מעלה בדעתו כלל שזהו הניסיון או זו הדמות היא תחבולה של היצר להפילו לבאר שחת. אומרת התורה: הדרך להינצל מתחבולה זו, היא לדעת כי היצר הרע – אחד הוא! אמנם הוא מופיע בכל מיני צורות, אופנים ומלבושים, אבל הוא אחד! הוא אותו יצר הרע רק בלבוש שונה! וזוהי דרכו, כסל למו, לנסות להפילנו במרמה ובכחש! ידיעה זו כשלעצמה כבר יש בה כדי להציל את האדם מנשק המרמה האימתני הזה של היצר ועושי דברו…
מעתה אמרה התורה – "כי תצא למלחמה על אויביך" כשאתה רוצה לצאת למלחמה ביצר, עם כל צורותיו ומלבושיו, בשביל לנצחו עליך לדעת כי הוא אחד – "ונתנו ה' אלוקיך בידך" תדע שכל האויבים האלו שבאים עליך להסיתך מדרך הטוב, הם אחד! היצר הרע! ואז נצח תנצחו!
***
מרנא החפץ חיים זיע"א היה נאה דורש לבני עמו על אופן המלחמה ביצר ובחיילותיו, ונאה מקיים, כפי המעשה שסיפר מרן הרב שך זיע"א: לרבינו החפץ חיים הייתה נכדה שהתארסה ועמדה לבנות בית של תורה עם חתן תלמיד חכם מופלג. רבה הייתה התכונה לקראת החתונה הגדולה והחשובה, אלא שלפתע חלתה הכלה ולאחר ימים מועטים הלכה לבית עולמה.
מובן שהשבר היה גדול והאבל היה רב לכל המשפחה ולכל תלמידיו ומעריציו הרבים של מרנא החפץ חיים, וקשה היה להתאושש מגודל המכה. באותם ימים קשים סיים החפץ חיים לחבר את אחד מכרכי המשנה ברורה, ויום אחד, בעת שהיה לבדו בחדרו, שמעוהו אומר בקול רם: "שטן שטן! אני יודע מהו רצונך, אני יודע ששאיפתך ומטרתך הם לבלבלני ולהעכיר את רוחי, כדי שלא אוכל להמשיך בחיבור שאר חלקי המשנה ברורה, והריני מצהיר ומודיע ומכריז באזניך!! שהדבר לא יעלה בידך!! דע לך שאתחזק ואתגבר ואסיים את חיבורי!!!"
עוד מסופר, שבתקופה שהחפץ חיים רכש לו חנות מכולת קטנה מכספים שנפלו לו בירושה, הייתה רעייתו הרבנית מוכרת בחנות, ואילו הוא ישב ולמד בבית המדרש המקומי כל היום כולו ושב מאוחר בלילה. פרנסתם הייתה בדוחק, אך הרבנית לא התלוננה על כך מעולם.
פעם, בבואו לביתו, מצא החפץ חיים את רעייתו כשהיא מתייפחת בבכי. נתברר, שהאופה הפסיק למכור להם לחם בהקפה עד שישולם החוב הגדול שהצטבר לחובתם. בני ביתו נאלצו להסתפק באכילת תפוחי אדמה טבולים בציר דגים ללא פרוסת לחם. עובדה זו הסבה כמובן התרגשות רבה לרעייתו הצנועה, שראתה במו עיניה את ילדיה סובלים חרפת רעב, וביותר כאב לה על כך שאין לה מה לתת לבעלה הגדול לאכול פת שחרית. ברם, החפץ חיים הביט על כל המתרחש מנקודת ראות שונה לגמרי. הוא ראה בכך התגרות והתנכלות של היצר הזומם לבטלו מתורה! ומיד קם ממקום מושבו, התייצב מלוא קומתו וקרא בקול רם: "שטן שטן! אתה רוצה להפריע לי מהלימוד! אותי לא תפתה מאומה, לא יועיל לך! אני אלך ואמשיך בדרכי למרות כל הקשיים שאתה מערים עלי!!"
זו הדרך להילחם ביצר הרע, לדעת את כל אופניו ומלבושיו, לדעת שהכל – אחד הוא! פעם בכֹה ופעם בכֹה, וכך לא ניתן לו להפילנו במרמת מלבושיו הרבים.