להיות 'בן עולם הבא', לא יצויר אלא למי שהוא קובע לבו ונפשו לקיים את כל דברי התורה כולה, אבל זה גופא לא יצויר רק בלימוד ההלכות של כל מצוה, שאם לא כן לא יֵדע איך לקיימה.
אם לא ילמד הלכות ציצית, יצויר שכל ימיו לא יקיים המצוה, כגון שלא הטיל אותן לשמן, וכן שאר דיני עשיית המצוה.
וכן בתפילין צריך שהפרשיות תכתֵבנה כדין, וכן הבתים שיהיו מרובעין, וכן הרצועות שיהיו שחורות, ומושחרות לשמן, וכן שיהיו מונחות על מקומן כדין, ואם לא כן לא קיים מצות תפילין כלל, וגם הברכות לבטלה.
וכן בעניני מצוות עשה של קריאת שמע וברכת המזון, וכן שאר ברכות – אם לא ילמד הלכותיהן בודאי יעבור עליהן בימי חייו כמה מאות פעמים.
וכן דיני שבת ויום טוב – אם לא ילמד הלכותיהן, בודאי יעבור על חילול שבת ויום טוב כמה מאות פעמים בימי חייו. וכן בעניני המועדים, ברור כשמש שאם לא ילמוד הלכותיהן, כשיבוא לעולם הבא ימצא פרוץ מרובה על העומד.
וכן בהלכות תולעים, והלכות טבילת כלים, והלכות נדה, והלכות נדרים ושבועות, והלכות רבית, והלכות צדקה, והלכות אונאה, והלכות אבידה ומציאה, והלכות תשלומי שכיר בזמנו, וכו'.
כלל הדבר: לא יצויר קיום כל המצוות אם לא שילמד כל ימיו ההלכות השייכות לקיום המצוות, שאז יוכל לומר שיבוא על ידי זה לידי קיום כל מצוה כראוי.
[תורת הבית חתימת הספר, מאמר ב, בשיוניים קלים]