כך כתב אחד מצדיקי הדור במכתב תשובה לחסיד שכתב לו כמה וכמה תלונות וטענות, שנתברך בצאצאים בליעה"ר והדוחק בביתו איום ונורא…
ויען לו הרבי: מכתבו נתקבל, ומה מאד שמחתי למשמע 'בשורתך הטובה' שבעזהשי"ת באת בקשרי שידוכין עם זיווג ההגון לך, ותרב שמחתי בראותי שהנישואין נערכו בשעטומ"צ למזל טוב, ועל הכל שמח לבי ש'שלום בית' נחלתך. ויגל כבודי לקרוא במכתב כי נולד לך בנך בכורך כשהוא בריא ושלם. לאחמ"כ לא עזבך האלוקים ולתקופת השנה נולדה הבת למזל"ט, והנה קול צהלה ורינה בלידת הבן השלישי והבת הרביעית… וכולם בריאים ושלימים הולכים בדרך הישר – הידעת כי לאו כל אדם זוכה לכך, ומה רב טובך אשר חננך הבורא בקורת גג משלך, כי לפי מיטב ידיעתי רבים יושבים שם תחת קורת גג שאיננה שלהם. וכי לא נאה ויאה לך לרקד ולפזז מרוב עוז וחדווה על כל הטובה אשר גמלך ה'… מדוע תתאונן ויזעף לבך כל כך… ובעזהשי"ת שנתן לך דירה זאת הוא גם ירחיב את גבולך.
ואדרבה, סגולה יש בדבר – להמשיך על עצמו שפע ברכה עליונה ש'תחל שנה וברכותיה', כמו שפירשו צדיקם בפסוק 'ואתה אמרת היטב איטיב עמך', ואתה אמרת היטב – הקב"ה אומר לאדם אתה אמרת על מצבך שטוב הוא, איטיב עמך – אראך טוב מה הוא, ומשפיע עליו שפע רב טוב עד שיבלו שפתותיו מלומר די די.
ובכלל אמרו, שבעת ההיא שהאדם מודה ומשבח לבוראו, מתעורר באותו זמן עת רצון העליון ואפשר לו לפעול ישועה ורחמים, והוכיחו כן מפרשתנו, שאחר 'וידוי ביכורים' שהוא הודאה על כל הטוב והחסד, נאמר 'השקיפה ממעון קדשך', כי עת רצון היא שתתקבל תפילתו מאחר שהודה לבורא תחילה. ולא זו בלבד שבכוחו לבקש על עצמו, אלא גדול כוחו להתחנן בעד הכלל כולו, וכמו שאומר 'וברך את עמך ישראל'.
(באר הפרשה כי תבוא תשע"ו)