בבניין בו התגוררנו באחת משכונות ירושלים התגורר יהודי קשה יום, שעצם השכנות עימו היווה ניסיון לא קל… בעוד הניסיון היה קשה לכל דיירי הבניין, עבורנו היה הניסיון קשה שבעתיים – כיון שחלקנו אותה קומת מגורים.
כך, לדוגמא, כשהילדים יצאו בבוקר למוסדות הלימוד היו צריכים להיזהר מלדבר בחדר המדרגות, כיון שקולות הדיבור עלולים להפריע לשכן הנכבד שעדיין לא קם משנתו… אם בכל זאת מישהו שכח ודיבר בקול – הרי הוא זוכה לקיתון של רותחין מהשכן שזה עתה התעורר משנת הלילה. כל זה לא הפריע לאדון הנכבד, להפעיל בקול רם מוזיקה בשעת לילה מאוחרת, בלא להתחשב כלל בשכנים.
אבוי לו למי שיעבור ליד דלת ביתו עם שקית אשפה, והשקית אינה קשורה כראוי – שמא יריח אותו צדיק ויתרעם על כך מאד… מה שלא מנע ממנו עצמו להוציא את אשפתו לחדר המדרגות ולהניחם שם לחסדי השכנים. ואין לקנאות במי שבטעות חנה בחניה בה רגיל השכן להחנות את רכבו, חניה – שמעולם לא היתה שלו. כך בכל תחום ותחום היה צריך להיזהר מלהיתקל באותו יהודי קשה יום, שאגב מאד הקפיד על ניקיון הבניין, בו בשעה שמעולם לא טרח לשלם דמי ועד בית.
זכה אותו יהודי ששכניו הינם בני תורה, שהתייחסו בסלחנות ורחמנות לשיגיונותיו. אך יום אחד נדמה היה שהלה הדגיש את הסאה:
שליח הדואר דפק בביתנו בשעת צהריים כדי לתת דואר רשום. הדפיקות כמובן הפריעו מאד לשכן הנכבד בעיצומה של שמיעת סימפוניה קלאסית מורכבת. הלה התפרץ בזעם רב על הדוור ההמום, ומשפתחתי את הדלת – זכיתי אף אני למטר של 'ברכות'.
הרגשתי שכלו כל הקיצין, ואין בכוח אנוש לסבול שכן שכזה, ובצדק! החלטתי אחת ולתמיד לחנך אותו, ולהעניק לו את כל מה ששכניו חסכו ממנו במשך שנים רבות: וכך עמדתי וצעקתי, והסברתי לו בדיוק את חוסר הצדק, ואת הפחד המיותר שהוא מטיל על דיירי הבניין.
השכן הופתע! מעולם לא דיברו אליו בכזו חוצפה. נכנס לביתו וטרק את הדלת. אך לא נכנעתי – נעמדתי תחת חלון ביתו והמשכתי, בקול רם, להשמיע דברי מוסר וצדק נוקבים.
תוך מספר ימים הורגשה הקלה גדולה! משאית גדולה פינתה את חפציו, כשהוא מסנן בכעס: "עם כאלה שכנים בקומה – הוא לא מוכן להמשיך לגור כאן". מאוחר יותר התברר שתקופה ארוכה לא שילם שכירות, וכעת התפנה בעל כורחו.
מספר חודשים חלפו, השכן נשכח מהלב. והנה בא חודש אלול וימי הרחמים והסליחות, ויחד עמו באים גם חשבונות הנפש. ישבתי עם עצמי בין כסה לעשור, ופשפשתי במעשי, ולפתע נזכרתי באותו יהודי קשה יום ואומלל. יתכן והיה מותר להעיר לו, אך סוף סוף פגעתי באדם אומלל, ועלי לפייסו!
התחלתי לברר אודותיו, והתברר שהוא מתגורר במושב מרוחק אי שם בדרום הארץ. מהיכרותי אותו הבנתי שלא תועיל שיחת טלפון, ויתכן שאף תחמיר את המצב. האפשרות היחידה היא לנסוע לביתו, לישוב המרוחק בו הוא גר – עם מתנה מכובדת, ואולי כך יחוס וירחם וימחל…
אך הרעיון לא היה בר ביצוע היות ואני מנהל חנות גדולה של רשת ביגוד ידועה בירושלים. הימים ימים של ערב החגים – עמוסים בקונים, ואין אפשרות לקחת חופש ליום שלם כדי לנסוע לדרום הארץ.
כאב הלב היה גדול! מאד רציתי לפייס את אותו יהודי מסכן! מאד רציתי לבוא ביום הכיפורים זך ונקי מכל עוון של בין אדם לחברו! בתפילת ערבית התחננתי וביקשתי ממלך יחיד ומיוחד, שיראה לנפשי עד כמה רצוני לפייס את שכני לשעבר, ויעזור לי להגיע אליו!
למחרת, בשעת צהריים בחנות, החנות עמוסה קונים, העובדים מנסים לתת שירות לכל אחד ואחד. ממקום מושבי במשרד עקבתי דרך מצלמות האבטחה אחר התנהלות החנות, והנה הפתעה: למרות הזמן הרב שחלף, זיהיתי בקלות את היהודי שנכנס לחנות: לא יאומן! היה זה השכן לשעבר – אותו כל כך חפצתי לפגוש!
נטלתי את המיקרופון, ואמרתי בהתרגשות: אבקש מכל העובדים לשים לב – לחנות נכנס אח"מ (אדם חשוב מאד), נא לטפל בהתאם! עיני כל הלקוחות והעובדים הופנו לעבר היהודי, וחיוך קל של הנאה וסיפוק עלה על שפתיו.
ירדתי מהמשרד, התקדמתי לעברו ואמרתי בקול: "השכן שלי לשעבר, אליו אני כה מתגעגע! מה שלומך?" הנחתי יד על כתפו והכרזתי: "אני כאן מנהל החנות, והגעתי במיוחד לשירותך!" ובשקט הודעתי: "יש לי סמכות לתת הנחות, ועל כל מה שתבחר תקבל הנחה משמעותית!"
האיש היה מופתע אך מאושר! במשך דקות ארוכות התאמתי לו בגדים חדשים, תוך דברי אהבה וריצוי. לאחר ששילם, ליוויתי אותו ליציאה, ובעת רצון שכזו שאלתי: אתה זוכר שפעם לא שלטתי בעצמי ופגעתי בך. האם תמחל לי ידידי? הוא לחץ את ידי ואמר בחמימות: "מחול לך, מחול לך, מחול לך!"
לפני שנכנס לרכבו שאלתי: הלא אתה גר בדרום, ומה הביאך עד לירושלים? תשובתו היתה מדהימה: "נסעתי לחנות בגדים של הרשת שלכם בדרום הארץ, ולפתע נכנסה לי משיכה בלתי מוסברת לבוא לסניף בירושלים, אמרתי לעצמי, מסתבר ששם הסניף גדול יותר, ויש יותר מבחר, וגם חנייה יש יותר בשפע… וכך הגעתי לכאן, כשאיני יכול להסביר מדוע באמת נסעתי כה רחוק כדי לקנות כמה בגדים".
אך לי היה זה ברור למה הוא טרח לבוא עד ירושלים: הרי ביקשתי מהקב"ה עזרה לפייס אדם – והקב"ה שלח לי עד מקום העבודה את מבוקשי!
(גיליון 'פיקודיך דרשתי', מעובד עפ"י סיפור אמיתי שסופר ע"י בעל המעשה)
וואו איזה סיפור מעלף!!!
אגב שמעתי מת"ח גדול שאם אדם מאוד רוצה לפייס מי שפגע בו, עוזרים לו משמים. והנה הוכחה חיה…